בסופו של דבר, לא חשוב הרגע ההיסטוריה קובעת מי ייזכר ומי יהפוך להראל מויאל. ב"כוכב נולד" הוא אמנם לא זכה, אבל בעשר השנים האחרונות הראל סקעת בנה לעצמו קריירה מרשימה ערימה של להיטים, יציאה חלקה מתואר "פליט הריאליטי", תפקידים בתיאטרון ובהצגות חנוכה ומעמד של מנטור בריאליטי מוזיקלי נחשק.
היתרון הגדול של סקעת הוא לא שורת ההישגים שלו אלא דווקא העובדה שאף אחד מהכתמים לאורך הדרך לא דבק בו. לא העובדה שהגיע רק למקום ה-14 באירוויזיון (למרות שהיו מי שסימנו אותו כפייבוריט לזכייה), לא הסכסוך עם חברת התקליטים, שטענה בזמנו שהקליט אלבום מאחורי גבה וניהלה נגדו מאבק מתוקשר, וגם לא ההסתרה הממושכת של זהותו המינית. הרבה זמרים התרסקו בדרך, סקעת נשאר עומד איתן בראש מורם.
למרות שעברו כבר 13 שנה מאז אותה עונה היסטורית של "כוכב נולד", סקעת לא מחשב את שלוש השנים הראשונות כשהוא בחר לסכם אתמול עשור לקריירה שלו. הוא לא מתכחש לאותם ימים, אפילו נתן טעימה מ"הנני כאן" לקראת הסוף, אבל אותה היסטוריה מתעתעת השכיחה מאתנו את העובדה שבשנים הראשונות שאחרי הריאליטי סקעת התמקד כמעט בכל דבר שלא היה הקריירה המוזיקלית שלו. הוא כיכב בפסטיגל, שיחק במחזמר הכושל "מי שחלם", חזר לפסטיגל ולקח את הזמן עד שהוציא את אלבום הבכורה שלו (לפני יותר מעשור, אבל לא נהיה קטנוניים). אבל מרגע שזה קרה הוא הצליח בגדול, וההצלחה הזאת לא נפסקת עד היום.
ההופעה אתמול (שלישי) לא הייתה מפגן כוח או ראווה כמנהג חלק מהזמרים כאן לא אמפי קיסריה או היכל נוקיה, אלא האנגר 11 ה"צנוע" שהיה מלא ב-2,500 איש. במקום לעשות רושם, סקעת התעסק אתמול בעיקר מופע מקצועי, מכול הבחינות. התפאורה, הסאונד והעיבודים המוזיקליים. הוא התחיל עם "אהבה מסובבת הכול", הלהיט הגדול מאלבומו האחרון שגם הפך לשם סיבוב ההופעות הנוכחי שלו, ומשם המשיך לשעה וחצי של להיט אחרי להיט "כמה עוד אפשר" מהאלבום הראשון; משהו ממני" עם הקדשה מרגשת לבן הזוג; "כל הציפורים", שזכה לשירה בציבור עם הקהל; "זה הלב", שגרם לקהל לקום ולרקוד, וסיום מקפיץ וקצת מפתיע עם "לעוף" כמה זמרים אתם מכירים שיסיימו את המופע החגיגי בחייכם עם שיר ששרו בפסטיגל? אבל אצלו, איכשהו, זה עובד.
גם לסקעת וגם למפיקה המוזיקלית של המופע, טל פורר, מגיעה כאן מילה טובה. בדרך כלל אירוחים של אמנים אחרים בהופעות הן עניין מסוכן לא תמיד החיבורים עובדים, לרוב זה מרגיש מאולץ. החיבורים נולדו מראש כדי לספק קצת יותר עניין בהופעות, להגביר את מכירת הכרטיסים. כאן סקעת בחר שלא להפוך את האירוחים למרכז ולתת רק טעימות עם כמה מחבריו הטובים. נתן גושן הצטרף ל"שיבואו עלינו", שכתב לסקעת, וקרן פלס הגיעה בהפתעה לדואט של "ואת", שכתבה והלחינה.
האמנים האורחים לא השתלטו אלא השתלבו, בלי להעיק, בלי לשיר שיר שלהם, בלי להשתלט על המופע. גם כשסקעת ביצע את "רוקדת" עם אניה בוקשטיין, הוא היה המוביל ונתן לשיר את הפרשנות שלו. וגם הקהל הצטרף, לפחות בריקודים. אבל עם כל הכבוד להופעות האורח של חבריו המוזיקאים, ההופעה המרשימה ביותר הייתה דווקא זו של הקהל שידע בעל פה את כל המילים. של הלהיטים, של השירים הישנים והחדשים, לא מחסיר אפילו שורה אחת.
את העשור הראשון בקריירה סקעת עבר בהצלחה, עכשיו הוא צריך לעבוד קשה כדי שהקהל הצעיר שאוהב אותו היום יישאר איתו גם בעתיד. להישאר רלוונטי, לקלוע בשירים הנכונים ובעיקר להמשיך לא לעשות טעויות. וזה החלק הכי קשה.
