וויליאם מולטון מרסטון היה בן 18 כשאישה הצילה אותו לראשונה. זה קרה רגע לפני מבחני אמצע הסמסטר בפקולטה למשפטים בהרווארד, תקופה מועדת לפורענות, כשהחליט לשים קץ לחייו. הוא פנה לחבר כימאי מאוניברסיטת קיימברידג' והשיג בעזרתו מבחנה שהכילה מימן ציאניד. הנוזל השקוף בעל ריח השקדים, מהרעלים הקטלניים ביותר שהומצאו על ידי האדם, הוא האוטוסטרדה לעולם הבא: דקה אחת ו"האורות כבים".
נהוג לחשוב שברגעים כאלה חולפים חייו של אדם לנגד עיניו. אם זה אכן מה שהתרחש במקרה של מרסטון, קשה היה למצוא נסיבות שיצדיקו את הצעד הקיצוני הזה. הוא נולד בבית ויקטוריאני יפהפה בקליפטונדייל, מסוצ'סטס, גודל על ידי אמו וארבע אחיותיה, כתב פואמות בגיל 7, הצטיין בלימודים ואפילו הוליך את קבוצת הפוטבול המקומית לאליפות. הקושי היחיד שבו נתקל, למעשה, היה קורס אחד שלא אהב - היסטוריה של ימי הביניים. העובדות, הסיפורים ומספרי השנים שעממו אותו מספיק כדי להחליט שהגיע הזמן ללכת.
רגע לפני שנפרד סופית מהחיים, החליט מרסטון להשתתף בהרצאה יוצאת דופן. הדוברת הייתה אמלין פנקהרסט, ממייסדות התנועה הסופרג'יסטית, שהגיעה לקמפוס למרות התנגדות נחרצת של הנהלת המוסד השמרני שסירבה להעניק במה לנשים. כשהיא עומדת מול 1,500 גברים (נשים לא הורשו להיכנס כמובן), תקפה פנקהרסט את מאזיניה: "הגבר הצעיר הנבער ביותר בחדר הזה, מי שאינו יודע דבר על צרכיה של אישה, מעריך את עצמו כמחוקק לגיטימי רק משום שהוא גבר". מרסטון, שהזדהה עם הדברים בכל מאודו, מצא ייעוד חדש לחייו. הוא סיים את השנה הראשונה בהצטיינות. מבחנת המימן הושמדה, והמילים של פנקהרסט יהדהדו בו עוד שנים רבות.
חייו של מרסטון המשיכו להיות קשורים באדיקות לנשים. הוא ניהל מערכת יחסים פוליאמורית סודית עם שתי נשים חזקות: אליזבת הולוויי מרסטון, אשתו, ובת זוגו הנוספת, אוליב ביירן. השתיים, פעילות בתנועות לזכויות נשים, מטיפות נלהבות למען הגלולה ופסיכולוגיות בזכות עצמן (לביירן הוענק תואר פרופסור), ילדו בנפרד כתוצאה מהקשר עם מרסטון, וגידלו יחד את ילדיו. אף אחד מהם לא התוודה על היחסים עד מאוחר מאוד בחייהם. אליזבת סייעה לוויליאם במחקר לחץ הדם הסיסטולי שהוליד את מכשיר הפוליגרף, והפך אותו למיני-סלב שהוזמן כמומחה למשפטי רצח מתוקשרים. הוא התפטר מעבודתו על רקע השפל הגדול של שנות ה-30 ובילה את מרבית העשור כמובטל, בעוד ביירן דואגת לפרנסת המשפחה, עד שמאמר ב-1940 שינה שוב את חייו.
שלהי שנות ה-30 ראו את עלייתם של ראשוני גיבורי העל. סופרמן ובאטמן ערכו את הופעת הבכורה על גבי חוברות הקומיקס, וסחפו אחריהם את בני הנוער בדרכם למעמד של כוכבי תרבות. ארגוני ההורים ראו בגיבורים החדשים והאלימים סכנה לנפשם העדינה של ילדיהם, וחיפשו מומחים להיתלות בהם. אוליב ביירן נרתמה למשימה ופרסמה ב-1940 מאמר נוקב נגד מה שהגדירה כסכנה מ"סופרמן הפאשיסט עם החזיונות ההיטלראיים". המפיץ של חוברות סופרמן, מ. ס. גיינס, נחרד מהשלכות המאמר ומיהר לשכור דווקא את בן זוגה, וויליאם מולטון מרסטון, כיועץ מיוחד. בשיחות ביניהם עלתה במהרה תפיסת העולם הפמיניסטית של מרסטון, שעודד את גיינס ליצור דמות גיבור שתנצח לא באמצעות כוח האגרוף, אלא בזכות האהבה. בתחילה התוכנית הייתה ליצור גבר רגיש, אולם שיחה אחת עם אליזבת שינתה הכל: "אתה רוצה לעשות את זה? שיהיה", אמרה, "אבל היא צריכה להיות אישה".
מרסטון חבר למאייר הארי ג. פיטר, והשניים עיצבו יחד את דמותה של הגיבורה החדשה. ביירן, שנתפסה על ידי מרסטון כמודל לאישה חזקה, שימשה כהשראה למראה החיצוני שלה. הופעת הבכורה של וונדר וומן התרחשה בחוברת "All-Star Comics No. 8" בדצמבר 1941, כשהיא חמושה ב"לאסו האמת" (נשק ששאב השראה ישירה מהפוליגרף), צמידים בלתי ניתנים להשמדה, חרב, מגן וכתר. הדרך היחידה להכניע אותה הייתה אם גבר יחבר את צמידיה בשלשלאות. כמו חברים רבים אחרים מקרב הגיבורים, גם וונדר וומן הסתתרה מאחורי זהות אנושית בדויה: דיאנה פרינס. "אפילו בנות לא רוצות עוד להיות בנות, כל עוד האבטיפוס הפמיניסטי חסר כוח ועוצמה", הסביר מרסטון במאמר שפרסם ב-1943. "הן לא רוצות להיות עדינות, כנועות ואוהבות שלום כמו נשים טובות. הערכים הללו הפכו סממנים לחולשה. התרופה הברורה היא ליצור דמות נשית עם הכוח של סופרמן וכושר הפיתוי של אישה יפהפיה".
דרכה של וונדר וומן אל לב המיינסטרים נתקלה באותם מכשולים של בנות מינה בעולם האמיתי. ב-1942 היא צורפה ל"אגודת הצדק" (שתהפוך בהמשך ל"ליגת הצדק"), חבורת גיבורי על שוליים יחסית שנלחמו יחד ברשע. גרדנר פוקס, יוצר החוברת, אמנם הסכים לצרף את פרינס כגיבורה היחידה בחבורה, אך הפך אותה למזכירה ואילץ אותה להישאר מאחור בזמן שיתר חבריה יוצאים לפרק עצמות. בסדרת החוברות המקורית של "וונדר וומן" נתן מרסטון דרור לכמה מהפנטזיות הסאדו-מזוכיסטיות שלו, שהסתכמו בעלילות כמו זו שבה וונדר וומן קשרה נשים, הלבישה אותן בתלבושת צבי ורדפה אחריהן. ואולם, למרות הקשיים, הדמות הפכה במהרה ללהיט גדול בקרב המעריצים. ובדיוק כשהגיבורה החלה לתבוע את מקומה בעולם, לקה מרסטון בפוליו. הוא המשיך לעבוד שלוש שנים עד שב-1947 נכנע למחלה. אם הפרידה הזאת לא הייתה הרסנית מספיק לוונדר וומן, המציאות שאחרי מלחמת העולם איימה לשנות אותה מהיסוד.
"ש?כרו אותי", כתבה אליזבת הולוויי לראשי DC קומיקס אחרי מות בן זוגה, בתקווה להמשיך את קו המחשבה הייחודי לדמות. ב-DC לא התרשמו ובחרו דווקא ברוברט קניגהר. תחת שרביטו של קניגהר יישרה וונדר וומן קו עם "החשש" שעבודת נשים תפגע ביציבות המדינה. מניותיהן של זכויות נשים היו שוב בירידה, ארה"ב נכנסה לתקופה השחורה של מקרתיזם, רדיפת להט"בים ושמרנות קיצונית. מכשיר הפוליגרף של מרסטון הפך כלי מרשיע בידי "רודפי אויבי האומה" ודיאנה פרינס הפכה לבייביסיטר, דוגמנית, כוכבת קולנוע ובעלת טור ליחסים. היא ויתרה מרצונה על כוחות העל שלה ונותרה בכדור הארץ. מאבקיה נשמרו בעיקר לבעלים בוגדניים ויחס נאות לגברת, אך השפעתה כדמות גדולה מהחיים נמוגה. כשבשנות ה-60 פתחה פרינס את הבוטיק האופנתי שלה, נראה היה שסופה של הדמות קרוב.
האגדה של וונדר וומן המתינה להתבגרותן של הצעירות שגדלו עליה כדי לכתוב את הפרק המשמעותי בהיסטוריה שלה. בתיק "גריסוולד נגד קונטיקט" מ-1965, הפך בית המשפט העליון של ארה"ב חוק מקומי של מדינת קונטיקט שאסר על כל אזרח אמריקאי להשתמש בסם, עזר רפואי או מכשור שעלולים למנוע היריון. ב-1971 הורחב החוק לרחבי ארה"ב כולה, והפיח לראשונה תוכן אמיתי במושג "שחרור האישה". התנועה הפמיניסטית המתחזקת והמשפיעה חיפשה סמל להניף, ומצאה אותו בנסיכה האמזונית. מגזין "Ms." בעריכתה של גלוריה סטיינם, מהמנהיגות החשובות בהיסטוריה של התנועה הפמיניסטית האמריקאית, הציב על הגיליון הראשון שלו אי פעם ב-1972 את וונדר וומן עם הכיתוב "וונדר וומן לנשיאות". "כשנחשפתי שוב לסיפורים של וונדר וומן משנות ה-40, נדהמתי לגלות את העוצמה הפמיניסטית בסיפור שלה", הסבירה סטיינם את ההחלטה. התהודה של ההחלטה והפופולריות המתחדשת של הדמות, הובילו למספר ניסיונות כושלים להחזירה לתודעה. בפעם השלישית זה הצליח.
ב-1975 החליטה רשת ABC להמר על הסדרה "The New Original Wonder Woman", ששודרה גם בישראל תחת השם "אשת חיל", וליהקה לתפקיד הראשי את מלכת היופי של ארה"ב מ-1972, לינדה קרטר. הבחירה הזאת לא הייתה מקרית כמובן, כמו גם ההקפדה על מכנסונים קצרצרים זרועי כוכבים ומחשוף נדיב. וונדר וומן של קרטר לא נועדה לענות על דרישות המעריצים, אלא "לבדר" צופים גברים. העלילה הייתה שטחית, כמו גם המחוות שניתנו לוונדר וומן ("סיבוב הבלרינה" שאיפשר לדיאנה פרינס להפוך לאלטר אגו שלה). העונה הראשונה של הסדרה התרחשה ב-1940 וחזרה למקורותיה של הדמות באי האמזונות, ואילו שלוש העונות הבאות התרחשו בתקופה המודרנית. "כשהתוכנית החלה, כולם התייחסו אליה בלעגנות", סיפרה קרטר, "אבל אני גילמתי אותה ברצינות. הענקתי לה הומור עצמי מפותח ומודעות עצמית, האמנתי בה ובמה שהיא סימלה". אף שהסדרה לא רשמה נתונים מרשימים בזמן שידורה המקורי, דווקא השידורים החוזרים בסינדיקציה בשנות ה-80 הפכו אותה ללהיט קאלט. כמו תמיד, מי שקטפו את הפירות היו הגברים בקומות ההנהלה. "אני חושבת שאת כבר מודעת לבעיה של הוליווד", סיפרה קרטר בריאיון לתוכנית הלילה של ג'ואן ריברס, "הם משווקים אותך ומשתמשים בך. עשו מסכה מהפנים שלי והציבו אותה על בובה. אחר כך הסירו ממנה את השם שלי וטענו שלא מגיעים לי תמלוגים מהמכירות. אני לא מרוויחה כלום, לא מההכנסות ולא מהשידורים".
וונדר וומן של קרטר יצרה דור חדש של מעריצים ומעריצות, והחזירה אותה לצמרת רשימת הגיבורים האהובים. דמות הקומיקס של וונדר וומן נדרשה לזמן רב יותר כדי לחזור לשיאה. בשלהי שנות השבעים ותחילת השמונים היא המשיכה להתגלגל בין גרסאות מוזרות (בחלקן שתי גרסאות של כדור הארץ בזמנים שונים) וכותבים שונים, עד המצאתה מחדש ב-1987. הכותב גרג פוטר והמאייר ג'ורג' פרז הסתמכו על מאפיינים מהמיתולוגיה היוונית כדי להתעמק במקורותיה של הדמות. היא הוגדרה כנסיכה, קיבלה את יופייה, חכמתה וכוחה כמתנות מהאלים. המאפיינים האלה, יחד עם חזרתה של הדמות למאבקים בדמויות מיתולוגיות, השיבו אותה לתודעה. בחדרי חדרים החל כבר התכנון לפסגה הבאה שעליה לכבוש: הקולנוע.
כבר ב-1996 התעתד איוון רייטמן ("מכסחי השדים") לקדם סרט בכיכובה של וונדר וומן. אחרי שלוש שנים של ניסיונות הוא ויתר על החלום, אך אחרים קפצו על ההזדמנות. התסריטאית לייטה קלגורידיס כתבה גרסה המתמקדת במלחמותיה של וונדר וומן באי האמזונות מול ארס, אל המלחמה. גם הפעם לא היו קופצים על המציאה. הבא בתור לנסות היה לא אחר מאשר ג'וס ווידון. כמה שנים לפני שהתמסר ליקום המורחב של מארוול וסרטי "הנוקמים", ראה ווידון לנגד עיניו סרט שבמסגרתו מגיעה דיאנה פרינס לעולם בני האדם, רק כדי להתעמת עם סוחרי סמים ופושעים מהעולם התחתון. "עבדתי על הסרט הזה הרבה והוא היה מאוד משמעותי עבורי", סיפר ווידון, "אבל אני לא יודע אם מה שרציתי לעשות התאים לחזון של האולפנים. ראינו לנגד עינינו שתי גרסאות שונות לגמרי, ובמחיר הזה של סרטים, זה לעולם לא היה עובד". את חלומותיו של ווידון החליפו אלו של ג'ורג' מילר ("מקס הזועם") שביקש להקים את "ליגת הצדק", בכיכובה של וונדר וומן. הפרויקט התקדם עד כדי ליהוקה של הדוגמנית מייגן גייל לתפקיד הראשי ב-2007. אלא שאז פרצה שביתת התסריטאים בהוליווד והרגה את הפרויקט בעיצומו.
רעיון הסרט של וונדר וומן המשיך להתגלגל בגרסאות שונות עוד מספר שנים, עד שהגיע לשולחנו של זאק סניידר. בעודו עובד על התסריט של "באטמן נגד סופרמן", הציע הבמאי לאולפני וורנר להעניק לוונדר וומן סרט משלה. החיפוש העולמי אחר הדמות הוביל לגל גדות הישראלית, שיועדה במקור לתפקיד קטן ב"איש הפלדה" של סניידר, אך נאלצה לוותר עליו בגלל הריונה באותה תקופה. בפועל הפספוס הזה היה המתנה הגדולה ביותר שגדות הייתה יכולה לבקש. סניידר חזר אליה והציע לה להגיע לאודישן. "אמרתי 'מעולה', אבל לאיזו דמות אני נבחנת?", מספרת גדות, "הסוכנת שלי אמרה לי: 'אני לא יודעת". יומיים לפני הטיסה שלי ללוס אנג'לס, זאק סניידר התקשר אליי ואמר: "דרך אגב, את יודעת למה את נבחנת? אני לא יודע אם היא מוכרת בישראל, אבל אולי יצא לך לשמוע על וונדר וומן?". בתגובה, גדות כמעט התעלפה.
הקבלה של גדות לתפקיד לא הייתה חלקה. תחילת הדרך נתקלה במחאה מצד מעריצים שהביעו ביקורת על מבנה הגוף הצנום של גדות, שאינו מתאים, לתפיסתם, לגילום אמזונה שרירית ושופעת. "הם אמרו שאני רזה מדי ושהחזה שלי קטן מדי", הגיבה גדות באלגנטיות, "כשהייתי צעירה יותר נהגתי לקחת ביקורת כזאת קשה במיוחד. אבל עכשיו זה בעיקר משעשע אותי. לאמזונות האמיתיות היה שד אחד, כדי שלא יפריע להם לירות בחץ וקשת. אז אנחנו לא יכולים לרצות את כולם". אחר כך הגיעו הטהרנים מהאו"ם, שביטלו את תפקידה כשגרירה של כבוד בשל "התלבושת החושפנית" של הדמות. גם הפעם הייתה לגדות תשובה: "כפמיניסטית, אני חושבת שאת יכולה ללבוש כל דבר שאת רוצה. ובכל מקרה זאת חוסר הבנה בסיסית של הרעיון. פמיניזם עוסק בשוויון ובחופש הבחירה. לדיאנה אין גבולות מגדר, עבורה כולם שווים".
75 שנים אחרי שהוצגה לראשונה לעולם על ידי פסיכולוג פמיניסט, יוצג לראשונה סיפורה של וונדר וומן על המסך הגדול. לרגע הזה יתנקזו מאבקים פמיניסטיים, תפיסות עולם על גיבורי על, כמיהה לשיוויון זכויות, אהבה, קשיחות, סמל אמריקאי ושחקנית ישראלית אחת. כמרצה, וויליאם מולטון מרסטון ניבא שנשים ישתלטו על העולם עד 2037. אם הנבואה הזאת תתגשם בסופו של דבר, זה יהיה רק הגיוני שהגיבורה הגדולה שלו תתחיל אותה.