תעביר את זה הלאה: היתום שהפך למחסל מקצועי, ורק רוצה לעזור לזולת

בתור ילד, אוון סמוק נלקח מבית יתומים כדי להצטרף לפרויקט ממשלתי כל כך סודי, שאף אחד מלבד האנשים שעבדו בו לא ידעו על קיומו. 12 היתומים שהרכיבו את "פרויקט X", התחנכו וזכו לאימונים מתקדמים שהפכו אותם לכלי מלחמה מתוחכמים בעלי יכולות נדירות. בעזרת אותם אימונים, סמוק הצליח להתגבר על כל המכשולים ולברוח מהפרויקט. כדי להגן על עצמו, הוא נאלץ לרדת למחתרת ולמצוא לעצמו זהות בדויה. האיש משומקום. אף אחד לא באמת יודע מי הוא, חוץ מזה שמדובר באיש צללים שעובד בשיטת "חבר מביא חבר". הוא עוזר לנואשים ביותר, כאלה שהגיעו לשפל המדרגה וזקוקים למישהו בעל יכולת, תושייה ולא מעט שרירים כדי לפתור את הבעיה שלהם. שיטת התשלום שהוא דורש: שימצאו מישהו נואש כמוהם, ויעזרו להם למצוא אותו.

אם קוראים את הביקורות של "האיש משומקום" מרחבי העולם, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שזהו ככל הנראה ספר המתח הטוב ביותר של העשור האחרון. זה לא במקרה. אחרי ההצלחה של ספרו הקודם "פרויקט X", הסופר גרג הורביץ החליט להרחיב את סיפורו של הגיבור אוואן סמוק לסדרת ספרים. הוליווד לא נשארה אדישה – והורביץ מכר את הזכויות לחמישה סרטים שיבוססו על ספרי הסדרה – וכל זאת כאשר רק שני ספרים נכתבו עד כה! מדובר בהיסטוריה אפילו בקנה מידה הוליוודי.

בספר השני בסדרה (שהוא למעשה הראשון במובנים מסוימים, ואין שום בעיה לקרוא אותו בלי לקרוא את הספר הקודם) אוואן סמוק מוצא את עצמו מותקף על ידי דמות מסתורית לא פחות, שמוכיחה שהיא יכולה לו. בהיעדר הדרך לספר את הסיפור בלי לחשוף יותר מדי "ספוילרים" להמשך הסיפור, נסכם בכך שמדובר ככל הנראה בתיאור הכי מותח אי פעם של מרדף של חתול ועכבר. או ליתר דיוק: חתול דמוני ועכבר פסיכוטי.

מי שכבר קרא מספריו של גרג הורביץ לא באמת צריך המלצה נוספת, כבר כיום שורר סביבו הקונצנזוס שמדובר בסופר המתח הטוב בעולם לצד מאסטרים כמו הרלן קובן וסטיבן קינג. מי שטרם נחשף לעבודתו של הורביץ, נסביר שמדובר בסופר בוגר הרווארד ואוקספורד, שיודע לשחק בשפה ברמה הגבוהה ביותר, אבל כמעט שאין אצלו מילה מיותרת – לא תמצאו כאן תיאורי נוף משמימים או חפירות פילוסופיות – נטו אקשן. 100% מתח שלא יגרום לכם להפסיק להעביר עמודים.

זה משנה? הסיכוי שתצליחו להניח את הספר בצד אחרי שתיכנסו לאווירת המתח נמוך עד בלתי קיים. לכן, בהמלצה חמה, קבלו כמה טיפים חשובים:

1. קחו את הספר לחופשה. אין סיכוי שתצליחו להפסיק לחשוב עליו ביום העבודה או הלימודים ולכן עדיף לגמור לקרוא אותו בראש שקט.

2. אם אין לכם זמן לצאת לחופשה, אל תתחילו לקרוא אותו באמצע השבוע. חכו ליום חמישי, סיימו את מטלות השבוע, והקדישו לו את סוף השבוע.

3. עדיף לא להיות בקרבת אנשים בזמן הקריאה. קריאות התפעלות מחד או צעקות "אמאל'ה" מאידך תוך כדי קריאת ספר עלולות לגרום לאנשים לשלוח אתכם להסתכלות.

זה נדיר שבהוליווד מחליטים להמר על כותב צעיר וזורקים עליו סכום של שבע ספרות כדי לרכוש את הזכויות לספר שעוד לא נכתב. זה עוד יותר נדיר כשעושים את זה לחמישה ספרים. אבל כשקוראים את "האיש משומקום" מבינים שאין כאן שום הימור. מדובר בלהיט מובטח. הורביץ, שהספיק לכתוב מספר ספרי מתח ומדע בדיוני בעבר, ואף היה אחראי על כמה חוברות קומיקס של DC, הצליח לברוא דמות חדשה שהיא שילוב של ג'ייסון בורן, ג'יימס בונד ו"המחסל" מסרטי "שליחות קטלנית".

הכתיבה של הורביץ אפלה ותזזיתית מצד אחד, ומצד שני – היא פשוטה לפעמים באופן גאוני כמעט. כל ילד שזה עתה למד לקרוא יוכל להצליח להבין את הסיפור מצד אחד, ומצד שני – הכתיבה "הפשוטה" מוגשת כקונטרסט למורכבות האנושית, והמשמעות המוסרית של חינוך יתומים מחדש והפיכתם לכלי מלחמה מתוחכמים. כמו שיר נורא עצוב שמנוגן באמצעות מלודיה שמחה.

רגע לפני שהוליווד תהפוך את סדרת הספרים לסרטים בהפקת בראדלי קופר (ואולי בכיכובו), כדאי לקרוא את המקור. הוליווד תוסיף קצת פיצוצים וזיקוקים לסיפור, ובטח תהפוך אותו לצבעוני יותר, אבל דווקא האפלה של "האיש משומקום" הופכת אותו למה שהוא – אחד מספרי המתח הטובים של העשור האחרון.

"מאז שאני זוכר את עצמי, אני עומד בחוץ, בקור, מצמיד את האף לזגוגית ומסתכל פנימה. יכול להיות שאין לי סיכוי להיכנס, ג'ק, אבל אני בטח לא מתכוון לאפשר לזאבים להיכנס ולטרוף את כולם. לא, זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות כמו שצריך" (עמ' 432)

חשש כבד שעתידו של אוואן סמוק כדמות קולנועית כבר נחרץ ומי שיגלם אותו הוא בראדלי קופר, שעומד בראש חברת ההפקה שרכשה את הזכויות על הספר. אלא שזאת תהיה טעות. בראדלי קופר הוא פריטי-בוי, מישהו שאי אפשר שלא לשים לב אליו שהוא נכנס לחדר – וזה בדיוק ההפך ממה שצריך לתפקיד הזה. סמוק מתואר בספר כ"בן 30 ומשהו. בכושר, אבל לא שרירי. בסביבות מטר שמונים. בחור ממוצע, לא נאה מדי". האמת, חבל שרוברט דה נירו לא צעיר בארבעים שנה בערך, הוא יכול היה להיות בול לתפקיד. גם ג'ק ניקולסון של לפני 40 שנה היה מתאים.

במקום הבחירה הבנאלית בקופר והפיכתו של סמוק לעוד "גיבור על", אפשר ללכת על איזו בחירה לא בנאלית לחלוטין, מישהו שהקהל יוכל להתחבר אליו מצד אחד וגם שיישאר אמין שהוא יכול לעשות את כל הדברים שהוא עושה. אולי ג'ייסון סיגל, מי שזכור דווקא בגלל היכולות הקומיות שלו (בעיקר בזכות תפקידו כמרשל ב"איך פגשתי את אימא") אבל הוכיח בסרט The Discovery של נטלפיקס שהוא שחקן מצוין שיכול להיכנס בקלות לתפקידים מתוחכמים, מורכבים ואפלים יותר. קשה להאמין שהוליווד תפקיד את ביצת הזהב שלה אצל מישהו שאינו כוכב קולנוע קלאסי, אבל ניתן רק לקוות שלא יהפכו את סמוק לעוד גיבור חד-ממדי, בדיוק ההפך ממה שהוא בספר.