פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי"

      לרגל יום ירושלים ה-50 ועם צאת ספרו האוטוביוגרפי התארח יהורם גאון באולפן וואלה! NEWS. הוא הסביר מה גרם למהפך בדעותיו הפוליטיות, נזכר בהופעה יוצאת דופן במלחמת ששת הימים וסיפר מדוע הוא לא מתחרט על דבריו נגד המוזיקה המזרחית. צפו

      יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי"

      "הלוואי וחלוקת ירושלים היתה יכולה להיות הפתרון. אני לא כל כך תולה בכך תקוות. זה בלתי אפשרי" - כך אומר לוואלה! תרבות חתן פרס ישראל יהורם גאון בריאיון מיוחד באולפן וואלה! NEWS.

      לרגל יום ירושלים ה-50 שחל השבוע ולרגל הוצאת ספרו האוטוביוגרפי "עוד אני פוסע", שכתב במשותף עם שי פלד, אירחנו את גאון, שהפך ברבות השנים לאחד מהסמלים המובהקים של ירושלים. על אף שתמך במשך שנים בהסכמי אוסלו ובחלוקת הארץ, דעותיו בשנים האחרונות עברו שינוי דרמטי: "לצערי הרב, שנים של תקווה מלמדות אותך שזה בלתי אפשרי. אם נחזיר את יהודה ושומרון זה לא יעזור בכלל. אני הייתי במקום לפני 67', אני הייתי במקום כשהפדאיון תקפו אותנו, את פרוזדור ירושלים, ושחטו שם אנשים, לפני שהיתה יהודה ושומרון, לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש. אז אני לא כל כך תולה תקוות בכך שאם נחזיר ייכון שלום על הארץ ויונים צחורות יעופו ברחבי ובשמי ארץ ישראל".

      מה גרם למהפך בדעות שלך?

      "השהות שלי בארץ ישראל וראייתי הבלתי משוחדת את המהלכים הרבים שנעשו ונעשים כל העת מן הצד שלנו אל הצד האחר, שכל הזמן בורח בכל מיני דרכים ולא מפספס אף דרך לפספס את ההזדמנות לשלום. זה הכל".

      יהורם גאון (ניב אהרונסון)
      "הופעתי מול שתי נשים". יהורם גאון באולפן וואלה! NEWS (צילום: ניב אהרונסון)

      השבוע מלאו 50 שנה למלחמת ששת הימים, שתפסה אותך ברצף ההצגות של "קזבלן". אילו זכרונות נחקקו בך מהמלחמה ההיא?

      "היתה אז מגמה ליצור 'עסקים כרגיל' ולא להפסיק הצגות, גם אם אין קהל. ואכן באנו לתיאטרון, ונפש חיה לא הגיעה. היה ריק. היינו עומדים מחוץ לתיאטרון ושומעים כל מיני שמועות. ואני זוכר שעבר בן אדם אחד הזוי, חשבנו שהוא לא נורמלי, ואמר 'צה"ל עכשיו תקף את שדות התעופה של מצרים, ולא השאיר אף מטוס בכל שדות התעופה'. מה שהגביר אצלנו את התחושה שהאיש משוגע באופן מוחלט וברור. אחר כך הסתבר שהוא ממש לא היה משוגע ושהוא ידע על מה הוא מדבר. פעם אחת, באחת ההצגות, התכוננו ללכת הביתה, אבל גיורא גודיק (אמרגן ומפיק – ש.ב.) קרא לי ואמר: תשמע, יש פה שתי נשים שיושבות והן מוכנות לא לבקש את כספן בחזרה אם תעמוד על הבמה ותשיר להן את 'יש מקום'. ואכן, עמדתי ושרתי להן את 'יש מקום'".

      המלחמה הזאת נמצאת ברקע הסרט "מצור" של הבמאי האיטלקי ג'ילברטו טופאנו משנת 1969, שבו מככב גאון לצד גילה אלמגור שהוקרן השבוע בעותק מחודש בפסטיבל קאן. גאון התייחס להופעת העיר ירושלים על שמלתה של שרת התרבות מירי רגב בביקורה בפסטיבל זה. "טוב להזכיר לעולם ולאירופה בפרט בכל דרך שניתן שיש לנו, לעם היהודי, קשר לירושלים. כל דבר שנעשה למען זה הוא טוב".

      יהורם גאון בוואלה תרבות (ניב אהרונסון)
      לא מתחרט. גאון (צילום: ניב אהרונסון)

      בשנת 2011 פרצה סערה גדולה כשיהורם גאון אמר: "המוזיקה המזרחית היא זבל שלא ברא השטן". בתגובה לכעסים הרבים שהאמירה עוררה, טען אז גאון כי דבריו נאמרו "בהיסח הדעת" וכי לא היה אומר דברים כאלה לו היה מתראיין לעיתונאי. וואלה! תרבות פשפש בארכיון ומצא כי כבר בשנת 1986 אמר גאון דברים כמעט זהים בראיון עיתונאי: "מה זה הגל המזרחי?! 90 אחוז מהשירים הם זבל", אולם דבריו בשנות השמונים עברו מתחת לרדאר התקשורתי ולא עוררו סערה.

      אתה מתחרט על ההכללה ועל אופן ניסוח הדברים?

      "מה פתאום, אני לא מתחרט. אני חרד לשפה, שומע מה נאמר בשירים האלה ואני מזדעזע וחרד. זה הכול. המוזיקה שנעשית כאן בארץ על ידי אביהו מדינה ועל ידי עמיר בניון היא מפוארת. היא נפלאה. היא עומדת בשורה אחת עם משה וילנסקי, סשה ארגוב, מרדכי זעירא, דובי זלצר ונעמי שמר".

      מהספר עולה כי אתה רואה בעצמך יותר שחקן מאשר זמר, וזה מפתיע שכך מרגיש אחד מענקי זמרינו.

      "קודם כל, התחלתי כשחקן. אבל זה אותו מקצוע. ברגע שאתה עומד על הבמה, אתה גם משחק את השיר, בכישרון או בחוסר כישרון. אתה צריך להבין את המלים שאתה שר. ולהגיש אותם בצורה משוחקת. אבל אני לא רואה את שני המקצועות האלה שונים אחד מהשני. מדובר באותו מקצוע. מדובר באותם דפים של אותו ספר".

      יהורם גאון בריאיון באולפן וואלה! NEWS (ניב אהרונסון)
      "חרד לשפה". גאון (צילום: ניב אהרונסון)

      הגשת את התוכנית "גאון ברדיו" ברשת ב' מעל ל-20 שנה, וצברת קהל מאזינים לא קטן. מדוע התוכנית לא ממשיכה גם לרשת ב' של התאגיד?

      "התחלתי באיזשהו משא ומתן איתם, שלא צלח משום מה, בגללי או בזכותי, איך שלא תעמיד את זה. נאמר לי: אנחנו שומרים לעצמנו את האופציה לשוב ולקרוא לך'. וזהו. אם יקראו לי, אני אמשיך להתעקש על מה שביקשתי . ולא מדובר בעניינים כספיים, האמן לי. אני לא נעניתי לדרישותיהם, ולכן אני לא עושה את זה בינתיים. יש לי פינה חמה בלב לתוכנית הזאת, עבורי היא מקום מחמיא מאין כמוהו עם עוצמה אדירה. טועים אנשים לחשוב שבטלוויזיה יש עוצמה גדולה. הרדיו, במקומות מסויימים, בשעות מסויימות, עוצמתו עולה לאין ערוך על כל הדברים האחרים. ובמקרה הזה, בוודאי".

      בתחילת החודש, בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, היה רגע שגרם לרבים לתהות ולהשתעשע: לאחר שגאון סיים את נאומו באמירה "ולתפארת מדינת ישראל", הוא נעמד קפוא כמו פסל עם חיוך מעט זחוח, ונראה היה כאילו שכח שזה הרגע להדליק משואה. החייל שמאחוריו נאלץ לטפוח על זרועו כדי לאותת לו שהקהל מעוניין להגיע הביתה לפני חג השבועות. גאון מבקש להסביר את פשר הסיטואציה. "הרבה מאוד שאלו אותי מה קרה שם. אני לא שכחתי. אני אף פעם לא שוכח. תשמע, זה מובנה אצלנו כזמרים, כאנשים שמופיעים על הבמה, שאחרי שגמרת את הקטע שלך, גמרת את השיר שלך, ואתה מחכה למחיאות כפים. והנה אני עומד עכשיו לפני קהל, שמוחא מחיאות כפיים אדירות, בשיר הכי גדול של חיי, ואני עומד ומחכה למחיאות הכפיים. ואז מישהו דופק לי פה בכתף, ומזכיר לי לגמור כבר עם מחיאות הכפיים. זה על במה רגילה לא היה קורה. על הבמה הזאת זה קרה".

      יהורם גאון (ראובן קסטרו)
      "ירושלים זו דת". יהורם גאון (צילום: ראובן קסטרו)

      בסיום הריאיון הפתענו את גאון, והענקנו לו שי צנוע לרגל יום ירושלים – פחית שעליה כתוב "אוויר טהור מעיר הקודש", מהסוג שנמכרו בעבר בחנויות לתיירים בארץ. מבירורנו עלתה עובדה משעשעת – הפחית שטוענת כי היא מכילה אוויר טהור מירושלים, נוצרה בכלל במפעל בפתח תקווה. וזה, אמרתי לגאון, קצת סימבולי ליהורם גאון, הסמל הירושלמי הגדול שמעל ל-50 שנה לא גר בירושלים. "אני מבין שהיית עוקצני עכשיו, אני קיבלתי באהבה את עוקצך הנעים", אמר גאון בחיוך ואחז בפחית בשמחה. "לגביי, ירושלים זאת דת. יהודים חיו בגלות במשך שנים. אני יכול לגור גם בטימבוקטו, ועדיין להיות ירושלמי ובן ירושלים בנשמתי. זה לא איפה אתה גר, זה מה שאתה חש לגבי העיר הזאת".


      שי פלד, שכתב במשותף עם גאון את הספר, סיפר: "יהורם גאון הוא המולטי טאלנט הראשון. היו לפניו וגם אחריו זמרים-שחקנים, אבל הוא מקסם את היכולות שלו עד תום כשהפך הן לזמר מצליח, הן לשחקן קולנוע מרכזי, ובהמשך גם למגיש טלוויזיה ורדיו. היכולות האלה היו בבחינת קרש הצלה בתקופת משבר. כמו רבים מחבריו האמנים שלא אימצו את הרוק הישראלי שהיה המיינסטרים של שנות התשעים, גם הוא חווה ירידה מסוימת כזמר. שלא כמותם הוא הצליח ללכת למקומות אחרים שדרכם המשיך להיות כוכב".