עד לא מזמן, ג'וזף פיינס היה מוכר לרובנו בעיקר מתפקידים שעשה לפני כמעט עשרים שנה בסרטים כמו "שייקספיר מאוהב" או "אליזבת". התפקידים האלו, שמיתגו אותו כיפיוף תקופתי נחשק, סימנו אותו ככוכב עולה מהסוג שבדרך כלל עושה את המסלול הרגיל של כוכבן הוליוודי כמה תפקידים רווחיים במיוחד בבלוקבאסטרים ובסרטי אקשן, ואולי איזה סרט גיבורי על בשביל הגיוון. אבל פיינס בנה של הסופרת ג'ניפר לאש ושל הצלם מרק פיינס, ואחיו הצעיר של השחקן רייף פיינס התעקש שלא להפוך לחתיך התורן של הוליווד. במקום זה, ובאופן לא שגרתי, הוא החליט לפנות לשורה של תפקידים מורכבים בסרטים קטנים ועצמאיים. אחד מהסרטים האלו, "אביב 41" בבימויו של בני ברבש, אפילו הביא אותו לישראל, לפסטיבל הסרטים של חיפה. השאריות מן הביקור הזה בישראל הן אלו שאחראיות למלמול ג'יבריש לא ברור שפותח את שיחת הטלפון שלנו.
לא הבנתי, מה?
"מה קורה", פיינס הוגה עכשיו את המילים בעברית בבירור ובאיטיות, בעודו מצחקק.
אני מעולה, תודה!
"הבנתי שטראמפ היה אצלכם עכשיו. אני טועה?", הוא שואל.
אתה צודק לחלוטין.
"תגידי, איזו קבלת פנים הוא מקבל אצלכם? שמעתי משהו על זה שכמה מהשרים הישראלים החרימו את האירוע כמחאה. זה נכון?"
לא ממש, אפילו ההפך... יש חבר כנסת אחד שהגיע למרות שלא הוזמן, אורן חזן... הוא אפילו עשה סלפי עם טראמפ.
"באמת?!", פיינס נשמע המום, כאילו עצם ההיכרות התיאורטית עם תופעת אורן חזן מזעזעת את אמות הסיפים הבריטיים שלו. "את יודעת, שמעתי משהו לגבי זה שטראמפ רוצה להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ושהימין הקיצוני נלהב מזה. האמת, אם יש משהו שהייתי רוצה שייקחו מ'סיפורה של שפחה' זה את העניין הזה, הזוועות שבפונדמנטליזם. אני רוצה שהם יבינו גם את הכוח שיש בסמכות. שהכוח הזה מסוכן, שיש לו אפקט משחית. הייתי רוצה שאנשים יתעסקו פחות במטריאליזם ויותר בסוגיות".
אז מה אתה חושב על טראמפ, באמת?
"אני פשוט חושב שיש עכשיו גל גדול של לאומנות שמגדיל את הסיכוי לתרחיש כמו בסדרה. אנשים שוכחים שהדמוקרטיה מאד שברירית. היה קשה לבנות אותה וקל להרוס אותה. החירות והחופש הם לא מובנים מאליו. לקח לנו המון זמן להגיע לכאן, ואנחנו צריכים להילחם עליהם. אני מתבייש בברקזיט. פשוט מתבייש בזה שזה קרה במדינה שלי. אני גם מאד מפחד מלה-פן ומהרעיונות שלה, השפה שלה היא משהו שקשה לי לשמוע".
גם אצלנו בארץ מדברים על עלית תופעה של קסנופוביה, אתה מכיר את ביבי נתניהו?
"פגשתי את בנימין, כן..."
ומה חשבת עליו? ידעת שהוא סימס למצביעים בבחירות האחרונות ש"הערבים נוהרים לקלפיות"?
פה פיינס מתחיל להתפתל, מתאמץ לשמור על דיפלומטיות בריטית. "את יודעת, זה נושא נורא מורכב ואני לא מומחה, לא הייתי רוצה להיכנס לזה על רגל אחת".
אחרי השנים הארוכות בסרטי פסטיבלים ומבקרים, "סיפורה של שפחה" הסדרה של רשת "הולו" שקוצרת תשבוחות הן אצל מבקרים, הן אצל צופים מן השורה מחזירה את פיינס לשורה הראשונה של שחקני הוליווד. הסדרה, המבוססת על רומן של הסופרת הקנדית הידועה מרגרט אטווד, עוסקת בעולם דיסטופי שבו זיהום סביבתי מוביל לעליה קיצונית בשיעורי העקרות. בנסיבות המתוחות הללו, תנועה נוצרית פונדמנטליסטית משתלטת על ארה"ב, וכופה על נשים פוריות להפוך ל"שפחות" שנושאות ילדים עבור זוגות עקרים מבין מפקדי התנועה. בליבה של הסדרה נמצאת השפחה שלפרד (בגילומה של אליזבת מוס הנפלאה, המוכרת לנו מתפקידה כ"פגי" ב"מד מן") המוצבת בביתו של "המפקד" (בגילומו של פיינס) ואשתו סרינה, ונדרשת, אחת לחודש, במהלך חלון הפוריות שלה, לקיים יחסים עם "המפקד" על ברכיה של אשתו.
לכאורה, דמותו של "המפקד" יצוקה לתוך תבנית של רשע קלאסי מהסוג שכולא ואונס נשים, ואחראי לרצח של מאות חפים מפשע, אבל הדרך שבה פיינס מתווך לנו את הדמות הופכת אותה למורכבת ולמרובת פנים. לפרקים, אנחנו אפילו מוצאים את עצמנו מחבבים אותו, את הג'נטלמן העדין ונעים ההליכות הזה שבמקרה, כך נראה, נקלע להנהלה של ארגון מרצחים. מן השיחה בינינו עולה כי חלק ניכר מן העיצוב של הדמות נעשה תחת ידי השחקן בוגר ה"רויאל שייקספיר קומפני". "בהתחלה קיבלתי רק את שני הפרקים הראשונים של הסדרה שבהם המפקד מצויר בקווים די בסיסיים", מספר פיינס, "אבל ידעתי שליזי (אליזבת מוס מ.א.) כבר גויסה ושמרגרט (אטווד, שכתבה את הרומן שעליו מבוססת הסדרה מ.א.) מעורבת, אז ידעתי שיש למה לצפות, ושזו הזדמנות לקחת חלק ביצירה אינטליגנטית. גם קראתי את הרומן, אז ידעתי שיש לאן לקחת את הדמות".
אז זה היה הרעיון שלך להפוך את המפקד למעט שונה מן הדמות שעולה מהספר?
"רציתי להפוך אותו ליותר אנושי, כן. ידעתי כשקיבלתי את התפקיד שאני כנראה יותר צעיר ממה שאנשים חשבו כשדמיינו את המפקד על סמך הספר, ואולי עם ה"צעירות" הזו יהיה יותר קל לחבב אותו. אבל בהחלט הרגשתי שאני רוצה שלצופים תהיה תחושה שאכפת לו משלפרד. שהוא רוצה שיסלחו לו על מה שקרה לשלפרד הקודמת - זו שהתאבדה כיוון שלא יכולה לשאת את החיים כשפחה, שהרגישה שאין טעם לחיות חיים כאלה. אז רציתי שזו תהיה נקודת הפתיחה של היחסים, קשר של אכפתיות מבחינתו. זו ההתחלה, אבל אתם תראו בהמשך שזה לא נשאר ככה, שהכוח משחית אותו לאט לאט, שהוא מאבד את העקרונות המוסריים. ויחד עם זה היה חשוב לי לא להפוך אותו לאיזה בחור רע קלאסי. הוא בסך הכל אדם שהכוח משחית אותו. הוא מתחיל מנקודה מסוימת, אבל אט אט הוא מתמכר לסמכות שלו, לזה שאי אפשר לגעת בו, ומנצל את הסמכות הזו שניתנה לו בחברה פטריארכלית".
זה משהו שקיים קצת גם בחברה שלנו, כל עניין הפטריארכיה הזה, אתה יודע....
"תשמעי, יש לי אישה (הדוגמנית השוויצרית מריה דולורס דיאגואס מ.א.) ושתי בנות והן הדבר החשוב בחיי. האהבה אליהן גרמה לי להפוך לפמיניסט. הפרויקט הזה רק העצים את זה. היו הרבה דברים שלא חשבתי עליהם לפני, שלא הבנתי, אבל המעורבות בפרויקט הזה גרמה לי לחשוב עליהם לעומק, במיוחד לאור מה שקורה בעולם שלנו. כן, גם בהוליווד. אמנם לא ראיתי באופן מפורש אפליה של נשים בהוליווד, אבל הדיכוי הזה קיים. הוא נעשה באופן מאד מעודן, כך שלא צועקים אותו, אבל הוא משהו שאורגני בתרבות העבודה של התעשייה הזו. זו תעשיה שמנוהלת בעיקר על ידי גברים. אין שכר שווה בהוליווד, וזה משהו שצריך להילחם עליו. יש לי שתי אחיות שהן יוצרות קולנוע והן צריכות לעשות הכל בעצמן כדי לקבל הכרה שגבר מקבל כמובן מאליו".
ההצלחה המטאורית של הסדרה לא נעלמה מעיני המנהלים של רשת "הולו". לאחרונה, הודיעו אלה כי עונה שניה של הסדרה נמצאת כבר בעבודה, וכי היא צפויה לעלות במהלך 2018. לאור העובדה שהסדרה מבוססת על ספר (שמטבע הדברים יש לו סוף מוגדר) התעוררו ספקולציות באשר למה שצפוי בהמשך, ובעיקר, בנוגע לשאלה האם הסדרה תצא לקו עלילתי מנותק מזה המתואר ברומן של אטווד.
אז מה לגבי העונה השניה, למה אנחנו יכולים לצפות?
"אני מצטער לאכזב, אבל אני רק יודע שתהיה עונה שניה. אני לא יודע מתי בדיוק, איך או מה יהיה בה. אני אפילו לא יודע אם הדמות שלי תחזור, אבל ברור לי שגם העונה השניה תהיה מעולה".
"סיפורה של שפחה" משודרת בימי ראשון ב-22:00 ב-HOT HBO וב-HOT VOD.