המוזיקה המזרחית כובשת יעד חדש: המוזיאון, ואת ההישג הזה שרת התרבות מירי רגב לא יכולה לזקוף לזכותה. ערן ליטווין, אוצר התערוכה "זמר בודד הוא הלב", הפורסת את סיפורה של המוזיקה הים תיכונית, החל לעבוד עליה זמן רב בטרם נכנסה רגב לתפקיד. לאחר שמוזיאון מרכזי בתל אביב סרב לטענתו להציג את התערוכה, מצא לה בית במוזיאון אשדוד לאמנות. התערוכה סוקרת את הז'אנר המסתלסל מקום המדינה ועד לשנת 1997, תקופה שבה הודר מהמיינסטרים התקשורתי ואינה מתייחסת לכניסת המזרחית למיינסטרים. מוצגים בה עטיפות תקליטים, כרזות, כלי נגינה של אהובה עוזרי, יהודה קיסר והאחים אלכוויתי, קליפים, ריאיונות מצולמים וגם קטלוג ובו תשעה מאמרים חדשים בנושא. שוחחנו עם אייל גולן במסיבת העיתונאים של התערוכה שהתקיימה הבוקר.
בין המוצגים הבודדים היחידים בתערוכה הנוגעים למשהו שקרה אחרי 1997, הוא צילום רגע הכרזתה של הזמרת נסרין קדרי כזוכת תוכניתך, "אייל גולן קורא לך". האם זה מסמל את השלב שבו הזמר המזרחי חוזר לחבק את המזרחיות הערבית מבלי להתבייש בה?
"אני חושב שזאת הגדרה מצוינת. אני חושב שמוזיקה ערבית זה חלק מהמוזיקה המזרחית, גם אני שר בערבית, וגם רוב הזמרים שמוצגים כאן שרו בערבית, במרוקאית ובתימנית. נסרין קדרי היא חלק מהמוזיקה המזרחית בארץ. צריך להפסיק להתבייש באהבה למוזיקה ערבית".
התערוכה הזאת מביטה לעבר הרחוק. האם יש מצב שתעשה אלבום שלם שכולו רטרו ומתכתב עם זוהר ארגוב, צלילי הכרם וצלילי העוד?
"אני אף פעם לא אומר לא. אני מאוד אוהב את המוזיקה הזאת. מאוד אוהב את הסגנון הזה. מדי פעם באלבומים שלי אני משתדל לגעת ברטרו. יכול להיות אלבום שלם".
לצד ניצחון הז'אנר המסתלסל, עולות ושוב ושוב טענות על אי ייצוג הולם שלו בגלגלצ, ובאחרונה שרת התרבות מירי רגב שוב הכריזה מלחמה על התחנה, לאחר פיטוריו של העורך המוזיקלי אבי שושן.
"אני מסכים עם השרה רגב ועם אבי שושן. צריך לעשות סדר בתחנה הזאת. זאת תחנה של כולם. צריך להבין, זאת לא תחנה של העורך מוישה זוכניד ולא של דוד בראון, סתם זרקתי שמות. זה לא שלהם התחנה. התחנה שייכת למדינה. החיילים הם אלה ששומעים את המוזיקה הזאת כביכול. זאת תחנה של חיילים, וחיילים אוהבים את אייל גולן - סליחה שאי מדבר בגוף שלישי, את משה פרץ, את עומר אדם. ואת שלמה ארצי ואת עברי לידר. באותה מידה, תאמין לי. ואולי אפילו את אלה יותר ואת אלה פחות. אבל כולם רוצים להיות מושמעים. זאת צריכה להיות תחנה של כולם. לא יכול להיות מידור של המוזיקה המזרחית בגלגלצ. תנו לחיילים באמת לבחור".
איך אתה רואה את העתיד של הז'אנר? האם בעוד 20 שנה ימשיכו ליצור מוזיקה מזרחית או שהז'אנר יישאר רק חלק מההיסטוריה, במוזיאונים?
"אני חושב שהמוזיקה המזרחית האמיתית תמיד תישאר. היא תעשה מהפכים ותברח קצת החוצה. טיפה ליותר פופ. עכשיו זה טיפה יותר ראגאטון. אבל בסופו של דבר המעגל יגיע חזרה שוב למוזיקה המזרחית. המקום של המוזיקה המזרחית תמיד יהיה קיים, תמיד".
עוד בריאיון המצולם (מעל) מגלה גולן מה מהמוצגים במוזיאון הוא הכי חומד לעצמו: הגיטרה והכובע של יהודה קיסר, טייפ הסלילים שעליו הקליט זוהר ארגוב את אלבומיו הראשונים או הבולבול טרנג עליו ניגנה אהובה עוזרי ז"ל? צפו וגלו.
"זאת תערוכה מוזיאונית ראשונה בישראל העוסקת במוזיקה פופולארית", אומר לוואלה! תרבות ערן ליטוין, אוצר התערוכה ועורך מוזיקה ברשת ג' בתאגיד השידור. "זה היה אתגר גדול בשבילי להכניס למוזיאון את המוזיקה העממית, כזאת שכאילו אין מפגש בינה לבין הקהלים של המוזיאון. אבל זה כבר לא נכון, המוזיקה המזרחית נמצאת היום כבר בכל מקום, וכל שכבות האוכלוסייה שומעות אותה. אחת המטרות של התערוכה הזאת היא לעשות תיקון לעוול שנגרם למוזיקאים ולקהל המזרחי שנמנעה ממנו המוזיקה המזרחית, וזאת כי מישהו בממסד התרבותי החליט שזה פחות טוב. באתי לתערוכה הזאת כמו חוקר ולא מהמקום הרגשי, אלא מתוך רצון לגלות עולם שלא נחשפתי אליו אף פעם בעצם בילדות".
מדוע נעצרת התערוכה בשנת 1997, ולא מקיפה את 20 השנה שעברו מאז בהן המוזיקה המזרחית נכנסה למיינסטרים? יכולת לסיים למשל בשנת 2009 שבה כבשה המוזיקה המזרחית את הקיסריות והיכלי התרבות.
"התערוכה מסתיימת בשנת 1997 כי היא שנת המפנה שבה שינתה המוזיקה המזרחית כיוון למקום חדש. זהו רגע מכונן שאת ההשלכות שלו נוכל לחקור רק בעוד כמה שנים. אחרי שנת 1997 המוזיקה המזרחית אינה זקוקה עוד לאישור הממסד התרבותי והיא הולכת וצוברת פופולאריות בקרב הציבור שרוכש אותה, רואה אותה במופעים גדולים ומעריץ את גיבוריה".