הומוסקסואליות היא מהדברים הכי טובים שקרו לנשים בכלל ולמחאה הפמיניסטית במיוחד. זאת, ושעמנואל ביאר היא היפה בנשות תבל, הן שתי מסקנות חפוזות אולי חפוזות מדי שעולות מצפייה ב- "8 נשים" של הבמאי הצרפתי המוצהר פרנסואה אוזון. בהקשרה של מלחמת המינים עתיקת היומין על שליטה, ייצוג הנשים אצל אוזון, כמו אצל יוצרים גאים רבים אחרים על פי רוב, עושה להן כל כך טוב, עד שלא ברור איך לא חשבו על הטריק הזה הרבה קודם.
אבל נתחיל קודם למן ההתחלה: ראש משפחה בורגנית ועשירה נמצא מת במיטתו, סכין בגבו, ושמונה נשים, נשות המשפחה ועוד זוג משרתות, נותרות כלואות אחת עם השניה במעונן המפואר ועם הידיעה כי אין מנוס מן העובדה שהרוצחת מצויה בקרבן. עד התגלות הרצח, מערכת היחסים בין בנות הבית שרויה באווירת זיוף מצויה, אך מאותו רגע ואילך נשבר קרחון הנימוסין הדק והסרט הופך למסכת נמרצת של הכפשות, השמצות, גילויים מפתיעים, גילויים מפתיעים ממש ובגידות קטנות, בחיפוש אחר המניע ואחר זו שהונעה.
פרנסואה אוזון הימר על כל הקופה וביסס סרט שלם על טהרת המין הנשי בלבד. מאיר שניצר ואורי קליין מספרים לנו שהוא לא הראשון, וגם שהנסיונות הקודמים בתחום הוכתרו כהצלחות, וגם שהתסריט כלל אינו מקורי, וגם שכל כולו של הסרט הוא הצדעה לאגתה כריסטי, כמה קולנועני עבר ודיוות הוליוודיות משנות החמישים. על סמך פסיקותיהם הנחרצות של צמד הרבנים, קובע הבור וההדיוט הח"מ, כי אוזון, שהסיט את סך כל ההשפעות לכיוון המיוזיק?לי, יוצא די טוב מכל הסיפור הזה ובייחוד אמיץ. דווקא בגלל האילנות הגבוהים ומשום שאפילו שירי המיוזיקל אינם מקוריים.
בטהרת המין הנשי הכוונה לקיבוץ של שלל כוכבות עבר והווה של הקולנוע הצרפתי, ביניהן קתרין דנב, פאני ארדן, איזבל הופר ועמנואל ביאר, לכדי פארסה קאמפית ומאוד מודעת לעצמה, למי שמשחק בה, ובאופן טבעי ובכפוף לז'אנר - גם לאלה שצופים בה. המודעות העצמית העמוקה היא אלמנט מרכזי בסרט וחשוב להתעכב עליה. אוזון מגיש מנת קאמפ גדושה בכוונה: אווירת גלאם צעקנית שמוצאת ביטוי פארודי בלבושן של השחקניות ובהתנהגותן, בלבושו הנוצץ של הבית ובחפציו, וכן בביצועים התיאטרליים של שירי המיוזיקל. ברובד העליון זה אמור לבדר (וב-80 אחוז מהסרט זה מצחיק, בשאר מייגע), ברובד התחתון זה מסתיר מהלך חתרני מעניין של הטקסט נגד עצמו - איבוד עניין מצד העלילה (ולכן גם מצד הצופים) בזהות הרוצחת והתעסקות קדחתנית בנשיות המתפרצת. מה הקטע? ראשית, זו פארודיה. שנית, לאוזון יש משהו חשוב יותר להגיד.
שמונה הנשים בסרט מציגות שמונה מודלים מוקצנים של נשיות, שביחד מרכיבים אשה אחת מילדותה ועד זקנתה. טוויסט הסיום המפתיע, שרק מאשר את אי-חשיבותה של התנהלות החקירה, מבהיר נקודה אחת: אוזון אמנם מצייר קריקטורות, אבל עושה זאת כמו שטוביה צפיר מחקה את אריק שרון בהערצה. האשה מוצגת כקלאפטע סדרתית אבל גם כשולטת שליטה מלאה במצב, שזה דיל בכלל לא רע. כשמתקלפות כל שכבות המייק-אפ מהדמויות בסוף הסרט, צצה אמירה: מילדותה ועד זקנתה מתעתעת ומפתה האשה בשביל להשיג את מבוקשה, ובמקרה שזה לא עובד עם אחד, אל דאגה, זה לא שהיא צריכה גבר מסוים או גבר בכלל, כי תמיד קיים איפשהו בנפשה ניצוץ משיכה לבת מינה. כך שאם לחזור לנושא שבו נפתחה הרשימה, אפשר בכיף להמליץ על הסרט גם לבנות "כביסה שחורה".
מה קורה, סבתא שלה?
11.11.2002 / 9:37