אר נ' כוס

"חיכיתי לזה הרבה זמן, עכשיו זה מרגיש כמו הזמן הנכון
תרשו לי להציג את עצמי, בואו תתקרבו קצת
אני רוצה שתכירו אותי קצת יותר טוב, תפגשו את האני האמיתי.
סליחה שאינכם יכולים להגדיר אותי, סליחה ששברתי את התבנית
סליחה שדיברתי את שעל ליבי, שלא עשיתי את מה שנאמר לי
סליחה שאיני מזויפת, סליחה שאני כה אמיתית
אני לעולם לא אסתיר את רגשותי האמיתיים, אין מצב
אז הנה זה, ללא חציצה, ללא זכוכית, ללא העמדת פנים
רק אני, מתפשטת"

כריסטינה אגילרה עושה סטרפטיז. מפשיטה, מתפשטת, מרוקנת ומסירה.
היא מפשיטה את היחס בין חשיפת הגוף לחשיפת הנשמה.
מתפשטת מבגדיה, מסכות החוצצות בינה לבין העולם.
מרוקנת את המשמעויות הפוליטיות של חשיפת הגוף על ידי זמרות אר נ' בי שחורות.
ומסירה ספקות בעניין קורבניותן של נערות חטובות גזרה.

כשכריסטינה אגילרה מסתכלת על הקריירה שלה היא לא רואה את מדונה, המודל האולטימטיבי של מתחרתה הנצחית בריטני ספירס. היא רואה את סלין דיון וברברה סטרייסנד, נשים לבנות שזכו עוד בחייהן לתואר המחייב דיווה. הבעיות של כריסטינה שונות לגמרי מדיון הקנדית וסטרייסנד היהודיה. לכריסטינה יש גוף ופרצוף שצריך להתחרות בנשים שחורות מוכשרות/יפות ממנה, על דעתם של מתבגרים שקצו בטעם מוזיקלי המותנה על בסיס גזעי.

היא נולדה בעצם באייטיז בסטטן איילנד, אבל גדלה בפילדלפיה, היצרנית הכי טובה של מוזיקה שחורה בשנים האחרונות בארצות הברית. את הרצון להצליח היא קיבלה (וזהו מקור משמעותי יותר מפילדלפיה בקריירה שלה) ב"במועדון מיקי מאוס החדש", מעין מכללה צבאית לסופר-סטארים, שם כיכבה לצד בריטני ספירס, ג'אסטין טימברלייק וההיא מ"פליסטי".

שני אלבומים (אחד בספרדית אותו שרה תוך קריאה מנייר), דואט מצליח עם ריקי מרטין, אוסף להיטים מגיל 14 ולהיט ענק (Genie in a Bottle”), שרמז כבר אז על הקשר בין דיסני לפורנוגפיה. שיא הקריירה שלה עד כה היה בביצוע מחודש ל-
" Lady Marmalad" לצד מיה, ליל קים ופינק, ובניצוחה של מיסי אליוט. השיר הזה, ומיקומה המכובד של אגילרה בהקשר שחור, כדובדבן בקצפת של סקס, העמיד אותה ברווח שבין כוכבת פורנו לזמרת לא רעה בכלל.

"סליחה אם איני מושלמת, סליחה שאיני שמה -----
סליחה שאיני דיווה, שאני יודעת מה אני רוצה
סליחה שאיני בתולה (*רמיזה לבריטני), שאיני זנזונת
לא אתן לכם לשוברני, תחשבו מה שאתם רוצים
לכל החולמים אי שם, אני איתכם
לכל האנדרדוגס שלי, אני מרגישה אתכם
הרימו ראש גבוה והישארו חזקים. קיפ פושינג און"

"סטריפט" מכיל 20 קטעים, סכום אלמנטרי לאלבומי אר נ' בי ואסטרונומי לדיוות. בין שירי קיטש, פופ וסול בינוניים שנכתבו על ידי כריסטינה, מפיקיה ומשתפי פעולה נחשבים (אלישיה קיז, ליל קים, אמיר, בילאל ודייב נבארו), שזורים שני קטעים המכונים "סטריפטד"; מעין חומר הסברה אידיאולוגי המובא בטונים של וידוי (ראו דוגמאות) ומשרת את כריסטינה בפנייתה למאזינים. הטענה: כולם נגדנו וזה לא משנה מי אנחנו.

האלבום הזה בנוי על סימוני מטרות והגשמתם, הוא ערוך כמו אלבום אר נ' בי, מזדמזם כמו שיר של מישהי אחרת (דסטניז צ'יילד, ג'יל סקוט, שוגר בייבס, ג'ניפר לופז), מוותר על האופציה להיות מקורי או יצירתי, ומעדיף - כמו בקמפיין בחירות - לעבוד "נכון".

על אף נשמתה הזולה של כריסטינה, ב"סטריפטד" היא נשמעת כאן דווקא כמו וויטני יוסטון. ההשוואה ליוסטון מסבירה מה בעצם עבר על עולם הדיוות ב-20 השנים האחרונות. אם יוסטון בתחילת דרכה שרה, רקדה, דיברה ונראתה באופן שרצה רק להתחבב על הקהל הלבן של ארצות הברית (ואז על שאר העולם, שתמיד שמח להשתתף בצרות של האמריקאים), עיקר האמביציה של אגילרה עומד ביחס לדימוי הזמרת השחורה של התקופה הזו. דרך שיאים חדשים של התערטלות, שעות של אמבטיות שמש ויצירת קשרים בשיער, היא בעצם משבחת את יכולתה הקולית. כמו חומוס אחלה, דודו טופז וביבי נתניהו, על ידי אימוץ דימוי חשוף, ישיר ולעתים מלוכלך, שנקשר במקרה הזה בשמן של זמרות שחורות, היא צוברת נקודות של אמינות.

מה שכל כך נורמלי בכל הסיפור הזה הוא הבעות הדאגה הבלתי פוסקות מצד הממסד האמריקאי (ואיתו בנות ישראל). כי כשכריסטינה מתערטלת, מתגפפת ומפתה (ביחס סביר למדי למה שמדונה עשתה לפני 15 שנים), העולם מידרדר. ואיזה טוהר יש עוד בעולם היפה הזה שהוא יותר מנערה אמריקאית לבנה.


* "Christina Aguilera - "Stripped ,הד ארצי