עם 40 שנות יצירה בעיקר בתחומי הקולנוע והמוזיקה וזוגיות עם המוזיקאי האגדי המנוח לו ריד, האמנית המוערכת לורי אנדרסון הגיעה לישראל כדי לקבל את פרס וולף היוקרתי. אנדרסון קיבלה את הפרס על היותה אמנית שהרדיקליות והאוונגרדיות נמצאת בלב יצירתה ומהווה השראה לבאים אחריה. לצדה יקבלו את הפרס מדענים נוספים וכן האמן האמריקאי לורנס וינר. בריאיון לוואלה! תרבות סיפרה אנדרסון כי הופתעה לשמוע שהיא בין מקבלי הפרס.
"אני אוהבת את זוכי הפרס האחרים, הם באמת אנשים נהדרים והיו לנו שיחות טובות. טיילתי קצת, הלכתי אתמול למלון של בנקסי וזה היה די מדהים, דיברתי עם הרבה אנשים לגבי כיצד זה מרגיש להיות כאן בימים אלה. אבל אני סוג של עיתונאית במובן זה, כך שאני אוספת דברים, אני לא מנסה לחוות דעה מידית לגביהם כי זה מאוד מורכב מה שקורה".
את אמנית רב-תחומית. את יוצרת סרטים, מוזיקה. האם יש סוג אומנות שאת מעדיפה והאם את בוחרת במודע לעבוד בפלטפורמות השונות?
"האם אני בוחרת? בוודאי שאני בוחרת. אני אמנית אז אני זוכה לעשות כרצוני. אז אני עובדת במדיומים שונים ואני מעודדת אנשים אחרים שדואגים כיצד לכנות את עצמם להשתמש פשוט במושג 'רב-תחומי', כי זה חסר משמעות לחלוטין ואז זה נותן לך את החופש לחקור צורות אומנות שונות, אם זה מה שאתה אוהב. אם אתה אוהב קדרות, תתמקד בקדרות בלבד. אבל אני אוהבת לעשות קולנוע, אופרות, ספרים, סרטים. עולם האומנות קצת מכור לקטלוג של דברים, הם אוהבים להחליט מה אתה ומה אתה עושה ולשים אותך ב'סל' אחד בחנות. אני אוהבת לעודד אמנים צעירים להרגיש חופשיים לחקור דברים רבים ושונים. חוץ מזה, כשהייתי ילדה איש לא שאל אותי: 'מה תהיי?', אז מעולם לא החלטתי".
אז זו עצתך לאמנים צעירים?
"אני לא בטוחה שיש לי עצה לאמנים צעירים, באמת. אמנים צעירים צריכים לפקוח את עיניהם ולראות מה הם אוהבים. זו הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. מה שאני אהבתי לעשות זה המון דברים שונים, אבל זו רק אני, אז דבר אחד שאני יכולה לומר הוא שחשוב לעשות מה שאתה אוהב ולא מה שאתה חושב שהוא חשוב או מה שאנשים אחרים אומרים לך לעשות, רק מה שאתה אוהב, מה שאתה אוהב באמת ולא יכול לחכות לעשות".
וכפי שציינתי קודם, את מייצרת מוזיקה ואומנות כבר 40 שנה, איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"לא הייתי מחליטה לדבר עם עצמי כילדה, כי לא הייתי מקשיבה לעצמי בכל מקרה, ואני לא מאמינה במסע בזמן. זו אחת התעלומות הגדולות של עבודה באומנות ואחד מהדברים הכי גדולים שאת מנסה להתמודד איתם - המסתוריות של הזמן. הם ממציאים סיפורים לגבי מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים והרבה מעבודתי עוסקת בהבנה כיצד אנו עוברים דרך הזמן ומהי היסטוריה".
את חושבת שאמנים חייבים להשתנות כדי לשרוד?
"אני חושבת שבני אדם צריכים להשתנות כדי לשרוד, כן. אני חושבת שזה חשוב לכולם לנסות להתעורר ולראות את העולם כמו שהוא ולא כמו שאתם חושבים שהוא צריך להיות".
את היית נשואה ללו ריד. איך זה לגור שני אמנים תחת אותה קורת גג? האם זו תחרות מתמדת או שזה יוצר סביבה יצירתית יותר?
"זה הדבר הטוב ביותר, אם אתה אמן - תתחתן עם אמן אחר, זה באמת כיף גדול".
כאמריקנית מה את חושבת על ההחלטות האחרונות של ממשל טראמפ?
"הוא (טראמפ - מ"ר) אדם שמאוד נתון לשינויים, בואי נאמר, ואני חושבת שזה טוב להמציא אסטרטגיה משלך שלא כוללת הרבה קשר רגשי. אנחנו ממציאים הרבה סיפורים לגבי מי אנחנו ואנחנו חיים בתוך הסיפורים האלה פעמים רבות מתוך פחד ופעמים רבות מתוך הרצון להגן על עצמנו מהעולם, ולעתים רבות אנחנו נסחפים עם הסיפורים האלה בלי היכולת לראות מה קורה באמת וזו יכולה להיות מציאות שונה מאוד ממה שחשבת בבועה שלך. אז אני חושבת שזה נכון גם לגבי ישראל".
