כי טום קרוז לעומת ברנדן פרייז'ר
לא כל כך הוגן להשוות או אפילו לשים באותו משפט את שני השחקנים האלו, אבל כשהוליווד מתעקשת על החייאת מותג, היא לא לוקחת שבויים. פרייז'ר, שעשה קריירה ופנסיה מעוררת קנאה בעיקר מהפרנצ'ייז ומעוד כמה סרטים זניחים שהבהירו סופית את סקאלת היכולות שלו, הוא נעים לעין במקרה הטוב וצורם כשרונית במקרה הפחות טוב. קרוז, לעומתו, הוא פשוט שחקן סרטי הכיף הגדול בהיסטוריה (נו אופנס, הריסון פורד), והפעם הוא "נשאר בחיים כי הוא נבחר על ידי הרוע. הרוע האולטימטיבי".
הכוכב שניסה שנים ארוכות לג'נגל בין סרטי אוסקר כבדים ובלוקבאסטרים קיצים מתמקד כמעט עשור בדברים שבגללם הוא הפך לכוכב מלכתחילה: אדרנלין וכריזמה. אז "משימה בלתי אפשרית" כבר רשומה על שמו בטאבו, וכעת הוא מנסה את כוחו בתפקיד שהוא כאילו אחר, אבל בפועל הוא הכי קרוזי שאפשר. התוצאה: פרייז'ר מי?
כי המחשבים של 2017 לעומת העגלות של 1999
אל תבינו אותנו לא נכון, "המומיה" התחילה בסוף המאה שעברה (כן, המאה שעברה) כסרט הרפתקאות אינדיאנה ג'ונסי חמוד ולגיטימי לגמרי. גם הסיקוול שלה, שניסה לנצל את ההצלחה בקופות שנתיים לאחר מכן, הצליח יחסית יפה ולא בייש, ואפילו "מלך העקרבים" - הספין-אוף שהיה מהראשונים להכיר בכוכביותו של דה רוק היה בתחומי ההיגיון. אבל החלטורה של 2008 (משהו עם מומיה, דרקונים והמזרח הרחוק מאוד) כבר סימנה את סוף הגלגול ההוא, ואחרי כמעט עשור, הגיע הזמן להשתדרג.
אז האפקטים הממוחשבים המושמצים בדרך כלל נותנים כאן דווקא עבודה חייתית, וכל מי שמצליח להפוך את סופיה בוטלה לדמות הקריפית והמלחיצה שהיא חייב לקבל איזשהו פרס. גם הפעלולים, תלושים ככל שיהיו, לא מרגישים דיגיטליים מדי והאקשן חי ובועט, אבל בקטע טוב ולא מביך.
תראו, ידוע שטום קרוז הוא מאלה ש"עושים את כל התפקיד ללא כפילים", וידוע גם שטום קרוז הוא משוגע אמיתי, אבל כל מי שנכנס לקולנוע כדי לראות בלוקבאסטר קייצי לא מצפה מהכוכב הכי גדול בתעשייה להתמודד עם קרבות מטוסים, ג'יפים ורובים בלי עזרה. אז זה שם, אבל מורגש רק קצת, וזה כל כך הרבה יותר כיף מצעקות המומיה של לפני 18 שנה, שכמעט מתחשק לנסות את זה בבית.
כי ראסל קרואו בסרט קיץ
השחקן הכבד, שפרץ לחיינו בבום עם דרמות תקופתיות, אפיות ומהורהרות, מרשה לעצמו בשנים האחרונות להשתעשע קצת יותר ולא להתבייש לעשות סרטים שמשלבים פאן ואקשן. אז כשרון משחק ברור שיש, וכשהוא מתחבר לאקשן מפוצץ, למתח ולטוויסטים אינטליגנטיים יחסית, השילוב לא מבייש את הצופים ואת קרואו עצמו. לא נקלקל פה עם ספוילרים דרמטיים מדי (למרות שחלק מהטריילרים כבר חוטאים בזה), אז בואו רק נגיד שאם קוראים לך ד"ר ג'קיל וכל חייך אתה נלחם ברוע, כנראה שלסרט יש תכניות גדולות יותר בשבילך.
כי סופיה בוטלה נגד אנאבל וואליס
בפינה אחת של הזירה רקדנית היפ-הופ, מתעמלת חצי מקצוענית ושחקנית עם שורשים באלג'יריה וצרפת, שדילגה באלגנטיות מהפרסומות המתוקתקות של נייקי והבמות של ריהאנה לסטים הכי גדולים של הוליווד. בפינה השנייה סטארית בריטית קרירה רק לכאורה מאוקספורד, שגדלה בפורטוגל ועושה עכשיו גווינת' פאלטרו יותר טוב מהמקור, כולל בעלות לוהטת על כריס מרטין.
בפינה אחת נסיכה עתיקה ועוצמתית שנבחרה להיות המלכה הבאה של מצרים ומצאה את עצמה קבורה מתחת לאדמה במשך אלפי שנים ("זה קבר או כלא?", שואל הסרט בצדק). בפינה שנייה ארכיאולוגית שגדלה על סיפורה של אמאנט ומוצאת את עצמה פתאום מתמודדת עם תחיית המתים שלה.
כוח עתיק מול קיק-אס מודרני, הרס מול אהבה, כשבאמצע ניק מורטון הטום קרוזי. זה קרב שלא תרצו לפספס אפילו סיבוב אחד ממנו, ואם יותר לנו גם רגע אחד של סטייל: השטיחים האדומים שיצליחו להכיל את שתיהן בפרמיירות ברחבי העולם הם שטיחים אדומים שצריכים להתייצב מיד לאחר ההקרנה במוזיאון הטקסטיל.
כי לונדון עומדת גאה
כשעולם שלם מתעקש לחיות בגאווה ולא להיכנע למטורפים, יש משהו כמעט "נורמלי" בלנסות ולתרגם את ההרס מהחיים האמיתיים למסך. אז כן, הבניינים הלונדוניים האדירים נופלים כשהנסיכה פותחת את הפה לפהק, אבל אפשר לסמוך על כל המעורבים שישאירו אותנו עם סוף טוב. ובלי ציניות, לפעמים סוף טוב זה כל מה שאנחנו מחפשים.
ענו על חידון "המומיה" ואולי תזכו בזוג כרטיסים מתנה ללהיט של הקיץ