הבנאליות של הלוע: האלבום החדש של קייטי פרי משעמם ושטחי

    האישה הכי נעקבת באינסטגרם תקועה גם בגיל 32 בתובנות על החיים של בת 20. הניסיון שלה לומר משהו משמעותי על המציאות באלבומה החדש "Witness", מפוספס ומאכזב. השירים המעטים שבהם היא חוזרת לפופ הטהור, מדגישים כמה הכיוון שבחרה שגוי

    • קייטי פרי
    אבי גולדברגר
    העולם שהיא רואה לא מספיק מעניין. קייטי פרי (צילום: מערכת וואלה! NEWS, אייג'יי ניומן)

    כבר במשפט השלישי בשיר הראשון באלבומה החדש של קייטי פרי, היא תוקפת את המאזין בשאלה מוזרה: "אם חרא יפגע במאוורר, רימונים יושלכו. האם עדיין תגיע?". הדימוי הדוחה הזה מנסה להסתתר בתוך ההפקה האלקטרונית האלגנטית של מקס מרטין ועלי פאיאמי וחבל שכך. מדובר באחד הרגעים הכנים הבודדים באלבום "Witness", מסוג הדברים שהמאזינים של פרי משוועים לקבל. פרי נמצאת במקום בעייתי בקריירה שלה. תשע השנים שעברו מאז האלבום "One of the Boys" ממקמים אותה בין שני ניגודים גדולים. מצד אחד יש את קייטי שעל הניר: פיגורת מיינסטרים מטורפת עם רזומה של הצלחות יוצאות דופן, האדם עם הכי הרבה עוקבים בטוויטר בעולם. מצד שני ישנה המציאות: קייטי כבר בת 32, גרושה, וחייה נטולים ריגושים אמיתיים.

    מתוך הניגודיות הזאת נוצר "Witness", אלבום שמנסה להיות אישי, להביא את התובנות של קייטי כאישה בוגרת שהיא גם פיגורת פופ. הכוונה הזאת מגיעה כסוג של הצהרה כבר מעטיפת האלבום, שם רואים את פרי מכסה את עיניה, כשבפה שלה מופיעה עין פקוחה. כל זה כאילו להגיד: אני אומרת בדיוק את מה שאני רואה. הבעיה היא, שעם כל הכבוד, פרי כנראה לא רואה עולם מספיק מעניין. הבעיות או החיים שהיא מציגה כבת 32 לא דומים במאומה לחיים של נשים אמתיות בתחילת שנות השלושים שלהן. היא מתארת חיים נהנתניים, רדודים או סתם שגרתיים. אם זה היה מגיע בצורה כנה, זה עוד היה יכול להתקבל, אבל זה לא. פרי מנסה לרתק בכוח, להביא בכוח אמירה מתוחכמת על פוליטיקה, חברה, יחסים, נשיות וסקס. במקרה הטוב היא מפספסת, במקרה הרע סתם משעממת.

    העתיד כבר כאן

    הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה

    כך, כשפרי שרה על מערכות יחסים, האבחנות שלה שטחיות ונשמעות יותר כמו חוויות של אישה צעירה ממנה בעשור. שיר כמו "Deja Vu", לדוגמה, מדבר על ריבים שחוזרים על אותו נושא עם הבן זוג, ו-"Mind Games" מספר על בחור שהיא לא יודעת מה הכוונות שלו כלפיה. גם כשפרי שרה על מין זה לא מסעיר במיוחד, כשהדימויים שהיא משתמשת בהם כל כך בנאליים שזה מביך. כך, ב"Tsunami" היא מספרת איך היא שוכבת עם בן הזוג בים והאקט שלהם יוצר צונאמי, וב"Bon Apetite" היא מדמה את הפוזיציות השונות למנות של אוכל. בשיא הרצינות.

    לעומת רגעי גלגול העיניים האלה, יש רגע כנה נדיר ב"Miss You More", שם פרי למעשה מתוודת על בדידותה. הנכונות שלה לחזור למישהו שהיא לא כל כך אהבה, מתוך געגועים לזוגיות, נשמעים עוצמתיים וכואבים. זה רגע פופ טהור, מסוג הדברים שכל כך חסרים כיום. השיר שמגיע מיד לאחר מכן הוא הוא הלהיט הראשון מתוך האלבום, "Chained to the Rhythm". החיבור בין הקטעים צורם, בעיקר בגלל המעבר החד מבלדה יפה לקטע פופ מקפיץ. האחרון, שמסתמן כלהיט הגדול ביותר מ"Witness", נכתב בעזרתה של סיה והוא מנסה להציג עוד צד של פרי, זאת הדעתנית.

    פרי הייתה תומכת נלהבת של הילרי קלינטון בבחירות האחרונות והשיר הזה מנסה להביא את הסיפור של הדור הצעיר – זה שחי בבועה, רוצה לבלות ולא אכפת לו מה קורה בעולם האמיתי. זה לא מסר מהפכני, אבל מדובר בלהיט נהדר שלרגע מחזיר אותנו לתובנה הפשוטה שלפרי פשוט יש את זה. שיר פוליטי/חברתי נוסף באלבום הוא "Bigger Than Me" שמגיע לקראת סופו. פרי מנסה להיות בו יותר חריפה מב"Chained to the Rhythm", כשהיא מצהירה שהיא "תאמר את האמת, עד שהקול שלה ירעד". זאת הצהרה יפה, אבל לא ממש ברור מה האמת של פרי ומתי היא אומרת אותה.

    בין כל השירים האלו, מסתתר השיר "Swish Swish", הסיפור הגדול ביותר של האלבום. הדואט עם ניקי מינאז' זכה לכותרות ענק כשיר ביקורת נגד טיילור סוויפט. בשנים האחרונות הקרב בין פרי לסוויפט מילא לא מעט מדורי רכילות, אבל ככל שעובר זמן הוא נראה יותר ויותר מלאכותי. כשהן חולקות את אותו המפיק (מקס מרטין) וחתומות באותה חברת תקליטים (יוניברסאל מיוזיק), מתגבשת התחושה שזהו לא יותר מתרגיל יחצני. מעין ניסיון ליצור קרב זמרות שמחזק את שני הצדדים. כמובן שזהו לא טריק חדש, כריסטינה נגד בריטני, מדונה נגד סינדי ועופרה נגד ירדנה היו שם הרבה לפניהן.

    מה שכן, "Swish Swish" הוא קטע מעולה. פופ אלקטרוני עם סימפולים משום מקום שנותנים לקטע תחושת חספוס קולית. קטע פופ טוב כזה, כמו גם "Chained", הם עדות ליכולות של פרי ולפספוס שמנע מאיתנו אלבום פופ מעולה. חבל שהיא לא הלכה על קו של קטעים כאלו לאורך כל הדרך. במקום זה קיבלנו בעיקר זווית על חייה של פרי שניתן לקבל באותה מידה ברשתות החברתיות. בקטע "Save as Draft" היא מנסה לבקר את העולם הטכנולוגי שאנחנו חיים בו, ואפילו מרמזת שהיא תתנתק מהרשות החברתיות. בואי נראה אותך, קייטי.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully