בימים אלו נערכות בתיאטרון הקאמרי החזרות האחרונות להצגה "סוס אחד נכנס לבר" על פי ספרו של דויד גרוסמן, שזכה לפני כשבוע בפרס "מאן בוקר" היוקרתי. גרוסמן עצמו הפתיע את צוות ההצגה כשהגיע לצפות היום (חמישי) לראשונה בחזרה. אחריה, הוא ישב עם צוות השחקנים ועם מנכ"ל הקאמרי, שמוליק יפרח, לשיחה מרגשת.
החזרות להצגה "סוס אחד נכנס לבר" בכיכובו של השחקן דרור קרן החלו בחודש מרץ האחרון. זמן קצר אחרי שהתחילו וימים ספורים לאחר ההכרזה על מועמדות הספר "סוס אחד נכנס לבר" לפרס מאן בוקר היוקרתי, נפטר במפתיע במאי ההצגה מיכה לבינסון. בעצה אחת עם הנהלת התיאטרון הוחלט להטיל על השחקן הראשי דרור קרן גם את מושכות הבימוי. היום כאמור צפה גרוסמן בתוצאה. ההצגה עצמה תעלה לראשונה ב-30 ביוני.
לפני כשבוע זכה גרוסמן בפרס "מאן בוקר" הבינלאומי היוקרתי על ספרו "סוס אחד נכנס לבר", והביס בכך בין היתר את עמיתו הישראלי עמוס עוז, שלו הודה בנאום הזכייה שלו וכינה אותו "חברי ומורי". גרוסמן, הישראלי הראשון לזכות בפרס ה"מאן בוקר", זכה ב-50 אלף לירות שטרלינג שהתחלקו בינו ובין מתרגמת הספר ג'סיקה כהן, שהודיעה כי תתרום מחצית מכספי הזכייה שלה לארגון "בצלם".
"אני מאוד שמח", אמר גרוסמן לוואלה! תרבות, "תמיד הפתעה לזכות זכייה כזו, בייחוד בפרס הזה, להתחרות נגד 125 סופרים חזקים מאוד רציניים מאוד ומוכשרים מאוד. בטקס הודיתי למתרגמת שלי, ג'סיקה כהן, שיש לה חלק נכבד מאוד בהצלחת הספר, הודיתי למנחם פרי העורך שלי בישראל, לעורך שלי בבריטניה ולסוכנת שלי. דיברתי על השפה העברית, על פלא השפה העברית שקמה לתחייה אחרי כל כך הרבה שנים ויש לה כזו ספרות משמעותית שקיימת ומופצת בכל כך הרבה מדינות, ואפילו ברשימה הזו היו שניים - עמוס עוז ואני - ובשבילי זה בעל משמעות רבה להיות במקום כזה יחד עם עמוס עוז, שהוא חבר טוב ומורה".
ב"סוס אחד נכנס לבר" מתואר סיפורו של דובל'ה ג'י, סטנדאפיסט שהופעתו מול קהל הולכת ומשתבשת ככל שהיא מתקדמת, כאשר הקומיקאי בוחר להעביר את משקל דבריו על האוטוביוגרפיה שלו במקום לבדיחות - ילדותו בירושלים כבן לניצולי שואה. הספר תורגם עד כה ל-22 שפות, בהן צרפתית, גרמנית וספרדית. בבריטניה ראה אור בנובמבר 2016 ובארה"ב ממש לפני עשרה ימים. הביקורות מעבר לים שיבחו את הספר. "גרוסמן כבר לא כותב את מה שאנחנו מכנים באופן מסורתי רומן", נכתב בגרדיאן, "הוא התעלה מעל הסוגה, או יותר נכון חתר תחתיה למעמקים". בביקורת של הניו יורק טיימס על הספר נכתב כי גרוסמן "משאיר שובל של דם וזיעה על הדף שרק רב אומן אמיתי - כמו קפקא או לני ברוס - יכול לחלום לשחזר אותו".