אש, יא גולש

טעות מרה היא לסווג את "החיפוש אחרי דה קט" כסרט גלישה או כסרט על גולש. מיקי דורה, המכונה "דה קט", אמנם נודע כגולש גלים אגדי, אך סיפורו הוא סיפור קלאסי של מי שהפך לאגדה בחייו ופתאום נעלם. סיפורו של גיבור תרבות שבוחר להיעלם מעל פני האדמה ולהזדקן הרחק מעיני הציבור הוא סיפור מוכר שחוזר על עצמו שוב ושוב, בתחומים שונים, בוריאציות שונות ובדרגות שונות של חומרה (יש כאלה שסתם יושבים בבית קפה קטן, משחקים שש-בש ולא מוכנים לדבר עם התקשורת, אחרים אפילו אמא שלהם לא יודעת איפה הם).

זהו סיפורו של סיד בארט, סיפורו של ריצ'י מהמאניק סטריט פריצ'רז, סיפורו של הכדורגלן האגדי של מכבי חיפה, אהרון עמר. כולם היו מיוחדים ונערצים עוד בטרם נעלמו, אם כי ברור שההיעלמות רק הגדילה את המיתוס. תמיד יהיה מי שיחפש אחריהם, תמיד יהיה מי שיטען שהוא יודע איפה הם, מה הם עושים ולמה הם נעלמו, וכל מי שאי פעם ראה אותם בזווית עינו, מחזיק בכיס מינימום אנקדוטה ראויה אחת אותה הוא ישמח לחלוק עם כל דוקומנטריסט שמתעניין.

מיקי דורה היה המלך של חוף מליבו בשנות החמישים והשישים. הוא היה ההתגלמות החיה של דמות הגולש המורד. הוא היה זאב בודד ומעולם לא השתתף בחיי החברה של החוף. יש המספרים שהוא היה מצייר צלבי קרס על הגלשן רק כדי לעצבן אנשים, שנים רבות לפני שהפאנקיסטים בלונדון עשו את זה. דרך דמותו של דורה ואורח החיים שניהל אפשר לראות את הגלישה כמטאפורה למרידה במוסכמות. דורה מעולם לא עבד, מלבד חלטורות ככפיל תעלולים בסרטי גלישה ופרסומות שניצלו את הפופולריות ההולכת וגדלה של הגלישה בקרב הנוער האמריקאי. דורה גינה את השתלטות התאגידים על הגלישה ואת ההתמסחרות ההולכת וגדלה של התחום, מה שלא אומר שהוא לא ניצל את זה לטובתו. דה קט כפר בקפיטליזם האמריקאי – הוא סרב להיכנע למוסכמות של דרך החיים האמריקאית, לעבוד, להתחתן ולקנות בית בפרברים. הוא העדיף לחיות מחוץ לחברה, מחוץ ליבשה, ולנצח לחפש את החוף המושלם, את הגל המושלם.

דמותו של דה קט, כפי שהיא מוצגת בסרט, היתה מלאת סתירות. מצד אחד ראה את עצמו כמי שצריך להגן על הטבע, ומצד שני היה אחראי על הרס הטבע – כמי שמשך את ההמון לחופים בהם גלש גרם באופן ישיר לפיתוחם של חופים אלה, ובכך להרס שלהם. הסיפורים עליו, אותם שמע יוצר הסרט מפיהן של דמויות שונות שהכירו את דורה במהלך חייו, מגוונים ומסתוריים. אומרים שהבולשת חיפשה אחריו, שהוא גנב יהלומים, שברח מקליפורניה לצרפת וחי שם בקרוון, שישב בכלא ושהוא מסתתר בדרום אפריקה.

חלק מהסיפורים האלה ודאי נכונים וחלק לא. זה לא משנה. "החיפוש אחר דה קט" חושף מעט מאוד על האיש עצמו, אך מכיוון שהסרט נעשה לפני כמה שנים, נראה לי שבכל זאת כדאי להוסיף ולומר שדורה נפטר בינואר השנה ממחלת הסרטן, בגיל 67. הסרט, בכל אופן, לא מגלה אפילו את הפרטים הביוגרפיים הבסיסיים ביותר על דורה, ומי שממש מתעניין יכול בשיא הקלות לגלות עליו עוד באינטרנט. מה באמת קרה למיקי דורה זה לא כל כך משנה, כי בסופו של דבר – וזאת כבר באמת קלישאה שחוקה – האגדה הרבה יותר חשובה ומעניינת מהאיש עצמו.


* "החיפוש אחרי דה קט" משודר בערוץ 8 ביום שלישי (12 בנובמבר) ב-21:30 וב-24:20, וביום רביעי ב-10:35 וב-14:00