השחיין האולימפי גיא ברנע מקריא מתוך "ההיסטוריה של המחר" של יובל נח הררי

"זה לא שבשנת 2050 ימציאו תרופה שלוקחים אותה פעם אחת – וחיים עד גיל מיליון. ממילא יהיה קשה למצוא בני אדם שרוצים ברצינות להגיע לגיל הזה. אבל כל בן אדם כמעט ישיב בחיוב אם ישאלו אותו, "תרצה לחיות עוד עשר שנים בבריאות טובה?" וכשתחלופנה עשר שנים , והוא יישאל בשנית, הוא שוב יהנהן בראשו. כן, הוא רוצה עוד עשור. מה שיקרה, לטענתם של קורצוויל ודה גריי, זה שכל עשר שנים ייכנס האדם למרפאה ויעבור טיפול עשרת אלפים, אשר לא רק יעצור מחלות וניוונים, אלא גם ישקם ויצמיח איברים פגועים, ואפילו ישדרג ידיים, עיניים ומוחות לדור הבא של איברים. עד הטיפול שאחריו, הרופאים כבר ימציאו שלל תרופות, שדרוגים ושכלולים חדשים, שעשר שנים קודם לכן עוד נדמו כמדע בדיוני. וכך נתחמק מהמוות, עשור אחד בכל פעם. אם קורצוויל ודה גריי צודקים, אזי ייתכן שכבר היום מסתובבים בינינו אנשים שחיו ללא תאריך תפוגה."

הסיבה שבגללה בחר גיא ברנע בספר זה היא שלטענתו, הספר חוזה בצורה מאוד מבוססת את העתיד ואת המקום שאליו האנושות הולכת. זהו ספרו השני של נח הררי. הקודם היה "קיצור תולדות האנושות" הוא הפך לרב מכר ולחביב המבקרים.