"מתוקה מהחיים" היה שמו של הלהיט של דדי דדון, הדמות שגילם אסי כהן ב"ארץ נהדרת" ונחשבה לפארודיה גם על פאר טסי לאחר פריצתו הגדולה עם "דרך לשלום". "גדולה מהחיים" הוא שם סינגל חדש של טסי עצמו, שיצא בתחילת החודש (יוני) לקראת אלבומו הרביעי שייצא בקרוב. טסי לא מכחיש ששם השיר מתכתב עם הפרודיה ב"ארץ", ונשאיר לקהל לשפוט אם זה גימיק עוקצני חביב או צעד מאולץ שאיחר במעט את הרכבת. "הבחירה בשם הזה", אומר טסי בריאיון לוואלה! תרבות, "נעשתה בגלל שאני לא בא לעשות רק שירים לחודש וחצי. אני לא בא לעשות מוזיקה 'מתוקה מהחיים', אלא בא לעשות מוזיקה 'גדולה מהחיים'!".
בשנה שבה בן אל תבורי ניסה שוב לפרוץ ללא הצלחה לתודעה בעזרת ריאליטי כדורגלנים וסטטיק עדיין חיפש את עצמו עם שירים גסים ביוטיוב, הלהיט הגדול ביותר היה "דרך השלום". היצירה המוצלחת הטיסה את טסי לשמיים: הרדיו חגג, היוטיוב נשרף והשיר הפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של השנים האחרונות. אלא שכמו שהזינוק היה מדהים, גם הצניחה הייתה דרמטית וגדולה והרדיו הפנה את הגב לשירים שיצאו לאחר מכן.
אבל מי שמתאר התרסקות מוחלטת פשוט מטעה. טסי, ייאמר לזכותו, לא ויתר והמשיך ליצור ולהקליט שירים, חלקם טובים באמת (למשל, הדואט שלו עם עדן בן זקן), שזכו להצלחה גדולה ביוטיוב וגרפו מיליוני צפיות, המשיך להופיע לא מעט ולהחזיק קריירה. התקשורת, עם זאת, דיווחה בעיקר על ההחמצה. התנהלותו הלא פשוטה, המחוספסת והגסה לעיתים בוודאי לא תרמה לשמירה על ההצלחה. בכל מקרה, עם אלבום רביעי באופק, ברור לחלוטין שממש מוקדם להספיד את טסי ואין צורך במשחקי מילים נוספים על תאונה בדרך השלום.
חבל שהרדיו פספס כמה שירים טובים שלך מאז "דרך השלום", אני אומר לטסי בתחילת הריאיון. טסי מסכים ומתחיל לירות: "אני חושב שהיום ברדיו לא חשוב הקול, ולא חשוב השיר. נראה לי שמה שחשוב ברדיו זה קשרים, תלוי באיזה חברת תקליטים אתה ומי מייצג אותך. אני לא יודע איך זה עובד וזה לא מעניין אותי. אני מתעסק במוזיקה שלי, אני מתעסק בלהביא לקהל את החומרים באופן ישיר מהיוטיוב שלי. אני עושה רק מוזיקה, שים לב, אני לא משתתף בריאליטי ולא בשום דבר. אני רוצה שיתייחסו רק למוזיקה שלי, וזה מאוד קשה היום שיתייחסו רק למוזיקה שלך כי התרבות אחרת. רוצים את כל מה שמסביב. רוצים צהוב. ואני הכי לא כזה. אני מפרדס חנה, עם אותם חברי ילדות, גר באותו רחוב. 99 אחוז ממדינת ישראל לא יודעים מי אני בכלל כי לא השתתפתי בשום ריאליטי ובשום תוכנית טלוויזיה כדי לעשות צחוק מעצמי בשביל כמה לירות. עשיתי פרסומות וקמפיינים, עשיתי מוזיקה, שלושה אלבומי פלטינה. המוזיקה מצליחה, הכל טוב. אני אומר לך חד משמעית, אני לא מעניין. ברצינות. המוזיקה שלי הכי מעניינת שיש, ומשם הכול בא".
שמו של אלבומו הרביעי והחדש של טסי ייקרא "שחור או לבן". השם הזה נבחר, לדבריו, "בגלל הקונטקסט של השחור והלבן שאנחנו נמצאים בו ביומיום. אצלי בחיים הכל תמיד שחור או לבן מכל הבחינות: אוכל, תרבות ומוזיקה. אני יכול לשבת באוטו ולשמוע מוזיקה מסולסלת ויכול לשמוע שנסון יפה בצרפתית. ואשתי היא שחור או לבן אחד גדול, אין אצלה באמצע, הכל אצלה שחור או לבן, ועליה זה נכתב. השם נבחר גם בגלל שבאלבום הזה יהיו המון דברים ואפילו מוזיקה אינסטרומנטלית, נגיד הסינגל האחרון שהוצאתי שכולו אלקטרוני. אני אוהב לעשות הכל מהכל".
באלבום יופיעו שירים שיצרו טסי עצמו, סגיב כהן, גילי זכאי ושני שירים חדשים של אבי אוחיון, מי שכתב והלחין את "דרך השלום". "אם יש לך תבנית בראש לאבי אוחיון ותבנית לפאר טסי, הבלדה 'כמה טוב' שאבי כתב לי תנפץ לך אותה. היו לי צמרמורות כששרתי אותה באולפן".
זה יהיה "דרך השלום 2"?
(צוחק) "לא, לא, אנחנו לא מחפשים להגיע ל'דרך השלום 2'. לא רוצים להגיע למקום הזה בכלל. רוצים ליצור משהו אחר וחדש. אי אפשר לשחזר את 'דרך השלום'. 'דרך השלום' כבר עשה את המהפכה שלו. מהפכה מאוד גדולה במדינה".
מעטות הן היצירות הגדולות שמצליחות לגעת ברבדים שונים ובחתכים מגוונים רבים של האוכלוסייה, מהפרופסור ועד נהג המונית וכו'. להיטך "דרך השלום" הצליח לעשות את זה. הסרט הנפלא "החיים על פי אגפא" של אסי דיין הצליח לעשות את זה. הקלטת לאלבומך החדש שיר מעיזבונו הגנוז של דיין, "סרט ישן" שמו, הלוואי ותצליח לעשות את זה עם השיר הזה.
"זה הדבר שאני הכי מתחבר אליו באמנות, להגיע לכל כך הרבה אנשים ולעשות לכולם טוב. הכרתי את ליאור דיין מכל מיני פינות שהוא הגיש בטלוויזיה, ופתאום הוא דיבר עלי ממש יפה, רציתי לראות מי זה הבחור הזה והתעניינתי. אשתו גם מפרדס חנה. יום אחד הוא פתאום בא, ואמר לי: יש לי טקסט של אבא, שאני מאוד אשמח שתשיר אותו, תראה אם אתה יכול להלחין אותו. וזה בדיוק מה שקרה. כמה שעות אחרי שהוא שלח את הטקסט כבר היה לחן וסקיצה. התחברתי לטקסט. מאוד חשוב לי להביא את הטקסט שלו למשהו אחר מהתבנית המובנית מאליה שיש לאנשים בראש. ופה יצרנו משהו מאוד מיוחד, שמשלב את כל התרבויות באמת. מה שמאוד מרגש זה הדרך המאוד קשה שהוא עבר, החיים המאוד קשים שהוא עבר, לצד האמן הגדול שהוא. הוא הצליח לתמצת את זה בשיר, שבו הוא מזכיר את הדברים האלה. בשיר הוא אומר: 'ככה אני מלקט פירורים משק הדימיון בראשי/ וכך אגיע מזיע ועייף מכובד המשא שעל גבי'. יש בזה מן החיים שלו, אז זה בכלל ממלא אותי".
מדברים ללא הרף על מה קרה עם טסי אחרי "דרך השלום". אבל מעניין להיזכר לרגע גם מה קרה איתו לפני הלהיט הגדול הזה. טסי נכח לא מעט שנים בתעשייה לפני הפריצה הגדולה, ובשנת 2013 זכה בפסטיבל הזמר והפיזמון עם שיר שכתב והלחין, זכייה שכמעט נשכחה מהציבור הרחב.
היו רגעים קשים שבהם התייאשת או חששת שלעולם זה כבר לא יקרה?
"לא היו רגעים כאלה. אצלי הכל קרה לאט לאט. אחרי הזכייה בפסטיבל, פתאום קיבלתי סוג של הכרה והתחלתי להופיע במועדונים ולמלא אותם. אחר כך הוצאתי את אלבום הבכורה שלי, ופתאום עשיתי שיר שזכה עד היום ל-10 מיליוני צפיות ביוטיוב, 'דפיקות הלב'. האלבום מכר פלטינה, עשיתי את כל הזאפות. הנקודה של 'דרך השלום' עוד לא היתה באופק. הוצאתי את האלבום השני, 'רוקד עם הכאב'. השירים שלי בעצם תפסו בשטח, אבל הם לא הושמעו ברדיו. השיר הראשון שלי שהושמע ברדיו הוא 'דרך השלום', וזה דרך אגב, גם השיר האחרון. זה הסינגל הראשון והאחרון שלי שהושמע ברדיו. אין לי עוד שיר שמושמע ברדיו ממש. אפילו הלהיטים הכי גדולים שלי, 'משקה יקר', 'היי מאמא' ו'אם תחכי לי', לא הושמעו ברדיו".
בשיחה סגורה עם גורם משמעותי במוזיקה הים תיכונית, אמרת לו שגם אם עכשיו תוציא את הלהיט הכי טוב בעולם, אין סיכוי שיקבלו אותו ברדיו כי הפופ הים תיכוני עכשיו בירידה.
"הרדיו לא משחק אצלי תפקיד בשום מקום בקריירה. אני אף פעם לא הייתי מושמע ברדיו, ככה שאני לא רואה ברדיו אינדיקציה. אותי הרדיו לא מעניין. אני עשיתי קריירה מההתחלה מהשטח, עם המוזיקה שלי, מהעמוד הרשמי שלי בפייסבוק ישר לקהל. ואתה יודע, היו פעמים שהמנהלים שלי היו באים אליי ואומרים לי, 'פאר, למה השיר הזה לא יוצא קודם לרדיו, למה הוא יוצא ליוטיוב?' אמרתי להם, 'מבחינתי אין רדיו. מבחינתי יש רק יוטיוב'. אמרתי את זה לפני 5-6 שנים, לא כמו כולם שחכמים רק היום להגיד את זה. אני שמח שמשבצת היוטיוב הפכה להיות התחנה המרכזית של פעם".
מה אתה חושב על גל הפופ הנוכחי, על סטטיק ובן אל ועל נסיקת הרגאטון?
"פצצה. אני באמת אוהב את סטטיק ובן אל. אני מכיר את בן אל ואת אבא שלו שנים. היינו מופיעים באותם מקומות ביחד. לגבי סטטיק, אין כשרונות כאלה, וכל המדינה רואה את זה. אני מאוד אוהב את העיבודים החדשים של ג'ורדי. אני אוהב את הדברים שקורים בפופ. תמיד טוב שיש ריבוי ושיש תחרות".
טענות נוספות שנשמעות עליך בתקשורת וגם משיחותיי עם לא מעט אנשים בתעשיית המוזיקה, היא ההתנהגות היותר מדי אמוציונלית שלך, הלשון המחוספסת והחדה שלך והאישיות המאתגרת לעבוד איתה. יש הסבורים שזה פגע בקריירה שלך.
"אני אמוציונלי, אחי. זה מה שמניע אותי. תחשוב שאני נכנס לאולפן, ואם אני שאנטי באנטי כזה, ואין בי טיפת אמוציה ורגש ואיזה משהו שצריך להתפוצץ, לא קורה כלום. בגלל זה כל האמנים משוגעים. יש מצב שאולי היו מקרים שהייתי יותר מדי אמוציונלי. אני מרגיש מאוד מצליח, ומרגיש שהגעתי לפסגות אמיתיות, לא פייק, בגלל המוזיקה ולא בגלל איזו תוכנית טלוויזיה שהחליטה שמחר יראו את פאר טסי. כתבו עלי שאני שחצן, גס רוח, מסתכסך עם אנשים. אין בנאדם יותר גאה בעצמו ממני. אני מכיר מה שאנשים אומרים אבל זה לא בהכרח נכון. אני יכול להגיד לך שאף בנאדם בתעשייה הזאת לא מכיר אותי. אין. אין לי חבר כזה. אין לי חברים בתעשייה הזאת. אני אמשיך לפעול מהרגש שלי, ולא לבוא לאנשים מהשכל. אני מעדיף לחיות מהרגש שלי. אם התפוצצתי פה על זה... אני רק בנאדם, אחי, זה הכל".
לפני שנתיים וחצי, כתב התוכנית "אולפן שישי" ביקר איתך בתיכון בו למדת. הוא שאל את התלמידים אם הם מכירים עוד שירים שלך חוץ מ"דרך השלום". זה גרם לך לפוצץ את הריאיון.
"תשמע, הפיצוץ באולפן שישי בא מהמקום הזה של 'וואלה, לא רציתי שהוא יציג אותי כזמר של שיר אחד, בזמן שאני מאוד משקיע וקורע את התחת שלי כבר כמה שנים'. מילאתי כמה אולמות לפני. אתה מבין? אבל יש מצב שאם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי שובר לו את הריאיון בשום מצב. זה לא היה לעניין בכלל. אבל שלא תבין לא נכון, אני לא רואה אף אחד, אני לא מפחד מאף אחד, לא מפחד להגיד את מה שיש לי להגיד, לא מתיפייף עם אף אחד ולא מתנחמד עם אף אחד. לא באתי לתעשייה הזאת לחפש חברים".
הקלטת דואט מקסים עם עדן בן זקן. יש ביניכם סוג של תחרות או קנאה?
"ההפך, עם עדן יש לי חיבור מקסים, הדואט שלנו היה להיט. אני מאוד אוהב אותה כזמרת, כבנאדם, היא פשוטה, היא עממית, היא מדהימה, אמן אדיר וצפוי לה עתיד מאוד גדול אם תמשיך כך. אירחתי אותה בקיסריה והקהל היה שרוף עליה. יש בה אפילו מין תמימות כזאת שהייתי מת שתהיה בי. התמימות הזאת חלפה ממני לפני 5-6 שנים".
האם לדעתך יש צביעות בתעשייה הזאת שמחבקת אותך ומתחנפת אליך כשאתה למעלה, ומפנה אליך עורף כשיש איזושהי ירידה למטה?
"קודם כל, זה לא רק בתעשייה אלא בחיים בכלל. אני לא חוויתי דבר כזה, אולי לאנשים אחרים זה קרה. כי אף אחד לא היה חבר שלי לפני, אז הוא לא יהיה חבר שלי גם אחרי. לא באתי לתעשייה לחפש חברים. אף פעם לא רדפתי אחרי כתבים. תמיד הייתי באותו מקום. גם בפריצה הגדולה לא קיבלתי את החיבוק. אין אחד בתעשייה שנשאר נאמן לי לאורך כל הדרך. רק הקהל והמשפחה שלי. הילדה שלי היא היחידה שממלאת אותי באמת".
אתה מרגיש שלא נתנו לך את הכבוד שמגיע לך?
"אני לא אסתיר: מיליון ואחת פעמים לא כיבדו אותי, לא את הכישרון שלי, לא את הכתיבה שלי ולא את הבנאדם שאני. לא פעם ולא פעמיים, כך התייחסו אליי רוב אנשי התעשייה. אני לא מתבייש להגיד את זה. לעומת זאת, אם מישהו מהמשפחה שלי או יעקב למאי (המפיק המוזיקלי של טסי ש.ב.) יגיד לי משהו, ממנו אני כן אפגע. מבנאדם אחר לא. כי הכל פועל מתוך אינטרסים, אחי, אנחנו יודעים את זה. בזמן שהבלגן סביבי קרה, הרעש הגדול הזה של הפריצה שלי, ציפיתי שאנשים מהתקשורת, כתבים ועיתונאים, יתנו קצת יותר ריספקט, כבוד, אהבה. כמעט ולא היה בנאדם אחד שלא יצא עלי. היה מותר להגיד מה שרוצים, איך שרוצים. שלא תיקח את זה למקום שאני לא מפורגן ושיש לי טענות כלפי מישהו, כי זה לא ככה, אתה מבין?".
בעבר ראיינתי זמר עבר שחתום על להיט ענק ויחיד, ולאחר הריאיון הוא אמר לי: "עדיף להיות עם להיט אחד ענק כזה, מאשר עם 10 להיטים לא גדולים אחרים". אתה מזדהה עם האמירה שלו?
(צוחק) "עדיף להיט אחד כזה. זה מה שאני יכול להגיד לך. איך אמר שאולי ב'ארץ נהדרת'? 'הכי חשוב מה אנשים אחרים אומרים'. לא רק זה. אתה לא יכול להשוות את הלהיט הכי גדול שלי לאף שיר בארץ הזאת, עם כל הכבוד לכל הזמרים, ויש לי ריספקט. אתה לא יכול לבוא ולהשוות את הלהיט הזה, כי זה משהו שנדבק, זה משהו שקורה עם הטבע. זה לא קורה עם קידומים, ולא קורה עם קליפים ואם שמת 500 מיליון דולר, זה לא קורה עם שום חברת חדשות, זה לא קורה עם שום חברת הפקות שעובדת עם החדשות. זה קורה מהקהל, מהשטח, נטו. ואחרי זה מתקשר אלי כתב ושואל, 'מה אתה מרגיש עם זה שאומרים שיש לך להיט אחד?' תגיד לי, מה, אתה גנוב? חצי מההווייה של התעשייה הזאת ואיך שדברים עובדים השתנו לאט לאט. אנחנו דור חדש. כדי לעשות מוזיקה לא צריכים אנשים בעלי אינטרס, כמו תחנות רדיו ותחנות טלוויזיה, כתבים ועיתונאים".
אתה חתום על סוגת השירה המכונה על ידי חוקרי הספרות כ"מקאמת המשקה והבחורה". בשיר "דרך השלום" אתה מתאר בחורה שמזמינה קפה הפוך. מקאמות אחרות שלך הנוגעות לזוגיות ולחילופי נוזלים - "שותה רק וויסקי", "משקה יקר" ו"שתיתי". האם מדובר במטאפורה ליובש בזוגיות או סתם בנוסחתיות מאולצת?
(צוחק) "לא זה ולא זה. אני עצמי לא שותה אלכוהול. הקטע הוא ש'דפיקות הלב' ('שותה רק וויסקי') הוא באמת הלהיט הראשון שלי. הקהל יודע את זה. כתבתי את השיר הזה על חבר שלי, שמאוד אוהב לשתות וויסקי. אני תמיד כותב מהיומיום שלי, מהחיים שלי, מהחוויות שעוברות עליי. אחרי שכתבתי את השיר, אבי אוחיון פנה אליי באחד האולפנים, ואמר לי 'שמע, כתבתי לך שיר כמו הוויסקי, על משקה אחר קפה הפוך'. אם תשים לב, שני השירים באותו קצב. עד אז השירים שתפסו הם שירים עם קצב מאוד מהיר, נניח של 120 ביטים, ואני בקטע מאוד מודע רציתי להחזיר את הקצב הבלדי, האיטי. ככה זה היה".
"עשיתי די והותר, אחי", נאנח טסי בסיום השיחה, "זה שבכל פעם שמישהו מגיע למחלף השלום הוא נזכר בי, זה מספיק לי. דידי הררי אמר לי משהו והחלטתי לאמץ את זה, שצריך להוסיף בשלט הרחוב 'דרך השלום', בסוגריים למטה 'פינת פאר טסי'. נראה לי שמגיע לי".