בשנות השישים והשבעים, כך לפי האגדה אותה הוא מפיץ בעצמו, טום ג'ונס שכב עם לא פחות מ-250 נשים שונות מדי שנה. כן, האביר הבריטי עם קול הבריטון העוצמתי והמראה הג'נטלמני היה הסקס-בומב המקורי. המספרים האלה מדהימים במיוחד כאשר נזכרים שלאורך כל התקופה הזאת טום ג'ונס היה גבר נשוי. ג'ונס פגש את לינדה בבית הספר התיכון כשהם היו ילדים בני 16, הם נישאו כשהוא היה רק בן 17. למרות הכמות הבלתי נתפסת של הפעמים בהן הוא בגד בה, הם נשארו ביחד ואף גידלו בן משותף.
סיפור האהבה הלא שגרתי בין טום ג'ונס לאשתו הורגש אמש (רביעי) בהופעה של הזמר הוותיק בהיכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. לפני פחות מארבע שנים הוא הופיע באותו המקום בדיוק, וסיפק הופעה מעולה וקצבית, עם ביצועים מופלאים לשיריו הגדולים בתיבול כמה קאברים עוצמתיים וכל אלה נעטפו בבמה מרשימה עם וידיאו ארט על סף השלמות. אמש זו הייתה הופעה אחרת לגמרי. קול הבריטון של ג'ונס נשאר אדיר ונדיר, אבל האווירה הייתה קודרת יותר, אפלה יותר. קשה להתעלם מהנסיבות אחרי 59 שנים של אהבה שעברה את כל המכשולים האפשריים, לינדה נכנעה בשנה האחרונה למחלת הסרטן. החדשות הטרגיות השפיעו בצורה ניכרת על סגנון ההופעה של ג'ונס, שחגג יום הולדת 77 בעצמו רק לפני שבועיים. אולי זה הגיל, ואולי הייתה זו הפרידה מאהבת חייו, אבל הסקס-בומב השתנה. הקול אותו קול, אבל הידיעה שהוא הרבה יותר קרוב לאפר של הסוף הבלתי נמנע מאשר לדשא הירוק של ההתחלה, כנראה מתחילה להשפיע.
ושלא יובן לא נכון, זו לא הייתה הופעה מדכאת לרגע, אבל ג'ונס - שבמשך שנים התפרנס מלהרקיד אנשים לצלילי הפיוז'ן האישי שלו שמשלבים R&B, פאנק וסול שינה כיוון, והפך למטיף גוספל. לפרקים זה היה מדהים, כמו בביצוע הג'אזי ל-Sex Bomb"", שלפתע נשמע כמו שיר הכאה על חטא, במקום שיר התרברבות. הזמר כבר לא מתגאה בכך שהוא היה "תותח מין" אבל הוא גם לא מתכוון להתנצל על זה. עוד להיטים גדולים כמו "דלילה" ו-"It's Not Unusual" זכו לעיבודים חדשים ומקוריים, שהיוו סוג של אנטיתזה נוגה לביצועים המקוריים. לא מן הנמנע שהיו אנשים בקהל שהתבאסו שדווקא הלהיטים הגדולים עברו טרנספורמציה כזאת גדולה, אבל מי שהצליח לזרום עם הלך הרוח של הזמיר מווילס, יכול היה ליהנות מאחד הקולות הגדולים של המאה האחרונה, בשיא כוחו וזה דבר לא מובן מאליו להגיד על בנאדם בן 77.
בהופעת סטנדאפ מעולה מ-1995, מספר הקומיקאי דיינה קארווי שהוא הלך להופעה של טום ג'ונס באזור אגם טאהו. "הוא זמר מצוין", סיפר קארווי לקהל, "אבל כשהולכים לראות אותו קשה להתעלם מהדבר המפלצתי שיש לו במכנסיים. אני לא צוחק. זה מגוחך. זה מגיע לו עד הברכיים. והוא לא מדבר על זה אבל כל הקהל פשוט בוהה בזה. זאת בעצם הופעה של טום והג'ונס שלו. אני אומר לכם, זה מגונה. זה לא שפוי. אשתי הסתכלה עליו מקרוב ואמרה: 'זה זז מאמי, זה זז!'. זה שר שיר! אתם מוכנים לזה? זה היה פין ענק!". ג'ונס הספיק מאז להיגמל ממכנסי העור ההדוקים שהבליטו את היתרונות הפיזיים שלו. לפני קצת פחות מעשור הוא גם החליט לקבל את הטבע בהכנעה, והפסיק לצבוע את שיערו לשחור-פחם והחליף אותו בצבע הלבן הטבעי. זה עשה לו ולהופעה שלו רק טוב. להוציא אולי רק את פרנק סינטרה, אין עוד פרפורמר עם דיקציה מושלמת כל כך, שמצליח להעביר כל מילה ומילה בשיר בצורה ברורה לקהל שלו. מעטים בני האנוש שמסוגלים לשיר בצורה כל כך מושלמת (אפילו לא רבע זיוף אחד לאורך הופעה שלמה) ולהגיע לגבהים כל כך נדירים.
כשהוא פשט מעליו את כל המניירות של לאס וגאס, ועטף אותנו רק בקול שלו, בלי זיקוקים, בלי וידיאו ארט, רק בריטון חזק שמגובה בצבא של תשעה מוזיקאים מוכשרים, אפשר היה להבין איזה זמר גדול הוא באמת וכמה שזכינו לראות אותו, ובעיקר לשמוע אותו.
