ראיתי את "דספסיטו" בהופעה, וסופסוף הבת שלי חושבת שאני קול

פעם, ברחוב בשם שיר בתל אביב, היה בקצה אחד שלו גן ילדים ובקצה השני בית אבות. הדרך הטובה לתאר אותו היה דרך שם הסרט "החיים הם שיר". זה גם תיאור הולם לשבוע האחרון בהופעות חו"ל בישראל, דרך השירים עברתי מהופעתו של טום ג'ונס עם הקהל המבוגר מאוד, להופעה של דדי יאנקי שחתום על "דספסיטו" עם הקהל הצעיר מאוד. קשה לחשוב על ניגודים עזים יותר בין מוזיקאי המלווה על ידי נגנים, למוצר פופ מהונדס שמלווה רק על ידי רקדנים, עשן, אש ולייזרים. לקחתי להופעה את הבת שלי, מיקה, בת 10.5, תוך תחושה עזה שאני נכשל בחינוך המוזיקלי של ילדיי.

הלהיט הענק ביותר כרגע, "דספסיטו", הוא כמו החיים עצמם: קל יותר להתמודד עם זה כשלא מבינים את המשמעות. מילות השיר השוביניסטיות לא הפריעו כמובן לאלפי הצעירים לנהור בהמוניהם להופעה. זה היה רגע חסד לאמפי לייב ראשון לציון, בקיץ פחות מוצלח עבורו בהשוואה לעבר – מרבית האמנים לא בחרו להופיע בו, וחלק מאלה שבחרו בו ביטלו את הופעותיהם.

אחרי שעות ארוכות של המתנה עם הופעות חימום, אף שאינם מוגדרים כהופעות חימום וחלקם יכולים להיקרא הופעות קירור, עלה סופסוף הכוכב הלטיני לבמה. זה היה מופע מהוקצע, אנרגטי ומרים והוא כלל את מיטב להיטו. סתם, מיטב להיטיו, לא כולם מודעים לכך אבל יש לו להיטים נוספים. האנטיקליימקס הגדול הגיע, כשיאנקי הגיע בסוף ההופעה ללהיט הענק, "דספסיטו", ומחצית מהשיר הוא בכלל לא שר. אולי בגלל שרצה לאפשר לקהל לשיר, אולי בגלל שזה החלק בשיר של שותפו לדואט, לואיס פונזי, שנעדר מההופעה.

החלק המעודד של הערב, מבחינתי: הבת שלי לא שרה לי "פסיטו פסיטו, אבא שלי קופיקו". נהפוכו: היה שווה לספוג את העובדה שאין מדובר בסוגה עלית, כדי שהבת שלי תחשוב אולי שאני דדי קול. אז תודה, דדי יאנקי.

אני אוהבת את השיר "דספסיטו". היה מאכזב שדדי יאנקי לא שר בכלל את המלה "דספסיטו". הוא נתן רק לקהל להגיד את המלה. אבל כל הקטע שרוצים לשמוע אותו אומר את זה. הקהל יכול להגיד "דספסיטו" גם בבית, אבל לשמוע את דדי יאנקי אפשר רק בערב אחד.

היה מוזר שדדי יאנקי אמר כל הזמן "תל אביב". מה קשורה תל אביב להופעה?! אתה בראשון לציון, בנאדם! זה מזכיר לי שסטטיק ובן אל שרים ב'טודו בום' על כמה תל אביב יפה, 'אוי תל אביב, כמה הכל יפה לך', אבל סליחה, תל אביב בכלל לא כזאת יפה כמו שהם אומרים. וסטטיק בכלל גר בחיפה. חבל שלא הביאו את סטטיק ובן לחמם את דדי יאנקי, במקום את האולטראס והשיר שלהם "מסיבה בחיפה". מה הקטע, התקמצנו לשלם להם?

העוצמה של המוזיקה בהופעה היתה חזקה מדי. הרגשתי את הבומים בלב. המופע עצמו היה מהנה. חשבתי שאני מכירה רק את הלהיט "דספסיטו", ובהופעה הופתעתי שאני מכירה שיר נוסף שלו, שרוקדים בחוג ההיפ הופ שלי, משהו עם "או אה או".

מגניב שההופעה היתה בפארק ליד הסופרלנד. היה יכול להיות נחמד אם הייתי יושבת בגלגל הענק למעלה, וצופה משם בהופעה, כי ככה לא היו מסתירים לי. מצד שני, קרני הלייזר הארוכות שיצאו מהבמה יכלו להגיע גם לשם ולסנוור אותי. היה יפה לראות את הלייזרים. והיה יפה להסתכל על כל הראשים של הקהל, שנראו כמו בריכת כדורים. התחשק לי לשחות בבריכה.

כל מה שרציתי זה לשמוע אותו אומר דספיסטו, וחבל שהוא לא אמר. ובכל זאת היה לי כיף לבוא להופעה, אני נותנת לה ציון 9.

אבא שגיא: מה לדעתך סוד ההצלחה המטורפת של "דספסיטו"?

הבת מיקה: השיר כבש את העולם בגלל שיש לו קצב טוב. בגלל שהוא בספרדית, והצליל של השפה יותר יפה מעברית. ובגלל שהשיר גס!

שגיא: מההה? אהה.. רגע, את... יודעת מה התרגום של השיר?

מיקה: לא, אבל אני יודעת שזה גס. ראיתי את הקליפ. (מתפוצצת מצחוק). הביאו לקליפ אישה עם מכנסיים קצרים שנראים כמו תחתונים. זה היה מיותר.

שגיא: תשמעי קטע. לפני שהמוזיקאי לואיס פונזי פנה לדדי יאנקי בהצעה לשיר איתו את "דספסיטו" כדואט, הוא הציע לזמר אחר לשיר איתו את הדואט, שסרב לו בגלל שהיה עסוק בשיר אחר.

מיקה: הוא בטח מבואס עכשיו בטירוף. הוא הפסיד מלאאא כסף ופרסום! אני פעם התחרטתי שלא נשארתי לישון אצל חברה למרות שהיא הזמינה. אבל הזמר ההוא שוויתר על 'דספסיטו' בטח מתחרט הרבה יותר ממני.

שגיא: מיקה, האם נכשלתי בחינוך המוזיקלי שלי, אם אני לוקח אותך לשמוע את דדי יאנקי?

מיקה: כן. נכשלת בחינוך. במקום לשמוע ביטלס, אני שומעת את דספסיטו וטודו בום.