המחיר הכבד של הבגידה: "הפחד" של שטפן צוויג הוא מותחן קולח ויעיל

"הפחד נורא מן העונש, כי העונש הוא דבר קבוע ומסוים, אם קל ואם כבד, והוא תמיד טוב יותר מן המתח המחריד והבלתי נגמר שבחוסר הידיעה" (שטפן צוויג, "פחד").

אישה יוצאת מביתו של מאהבה בהיחבא, מנסה למהר ולהיעלם פן תיתקל בגורם לא רצוי. כבר בשער, טרם הגיעה לשפת הרחוב, מתממש חששה הגדול: היא נתפסת על ידי בת הזוג של אותו מאהב. ומילא הייתה צלע שלישית בלבד, הצרה היא שגם לה יש משפחה – בעל מכובד ושני ילדים. לה יש הרבה יותר להפסיד, וזו שתפסה אותה יודעת את זה. כעת עומדות בפניה שתי אפשרויות: להיכנע לסחטנות או לחשוף את האמת.

זוהי הסיטואציה שבה נמצאת אירנה, גיבורת הנובלה "פחד" של שטפן צוויג. אירנה באה מבית אמיד, אבל התשוקה חסרה בחייה. כשהיא נשבית בקסמו של פסנתרן צעיר ושרמנטי, היא משלמת מחיר. המחיר הזה אינו הכניעה לסחטנות או פירוק המשפחה – הוא הציפייה להם. בין צלה של האישה הנקמנית למבטי התוכחה הנוקבים של בעלה, אירנה מתה מפחד, ואת המועקה הכבדה שבלבה פורש צוויג על פני כל הספרון הקצרצר הזה.

זו לא הפעם הראשונה שבה צוויג מציב במרכז ספרו דמות שיש לה מה להסתיר. גיבוריו נוטים להתעמת עם המציאות ולהסגיר את חששן מחשיפת התוצאה, אבל ב"פחד" הוא שם דגש מיוחד על כך. למעשה, אין בנובלה הזאת כמעט אף מוטיב אחר מלבד אותה עננה כבדה ומעיקה. הפחד מלווה את אירנה לכל מקום, בכל רגע נתון, רוחו שו?רה בכל שו?רה. האם זה עובר אל הקורא? ועוד איך עובר. על אף, ואולי בזכות האופי המינימליסטי של הספר, אין לאן לברוח. גם אנו, כמו אירנה, מרגישים חנוקים בין קירות המאיימים לסגור עלינו. אנחנו רוצים מאוד בטובתה, אבל האם היא ראויה לה? נדמה שאין פה כל ברירה, מאחר שאנו כבר כלואים בנשמתה של אירנה.

צוויג הושפע מ"מאדאם בובארי" של גוסטב פלובר, היצירה המהפכנית שהצליחה לשים במרכז אישה נואפת ולהפוך את הקורא של המאה ה-19 לאמפתי כלפי גיבורה סוררת. מעבר להשראה הברורה, לי "פחד" הזכיר דווקא את "המחרוזת" של מופאסאן, בשל תחושת המצוקה שנוטפת ממנו. אלא שבעוד מטילדה היא אישה הגונה שמנסה להתחפש לעשירה ומשלמת בשל כך מחיר כבד, אירנה היא מקרה הפוך של אישה עשירה שאינה נוהגת בהגינות. עם זאת, מצוקותיהן של השתיים מחלחלות עד לפואנטה ההפכפכה ושתיהן משלמות מחיר על רצונן להסתתר. גם ל"פחד" יש סוף שונה, אם כי השנים נגסו בחדות ההפתעה, ובניגוד ל"המחרוזת" הסוף בו צפוי יותר ואינו מותיר אותנו פעורי פה.

"פחד" הוא עוד תרגיל פרוידיאני שניסה צוויג בהצלחה על קוראיו. סופרים רבים שמים על הדרך דגש גדול יותר מאשר על התוצאה ונוחלים לעתים הצלחה. צוויג דווקא הטיל יהבו על התוצאה, ואף על פי שזו הפכה מינורית לאורך השנים, הדרך המרהיבה אליה נותרה נשגבת ויפה. זהו ספר שכדאי וצריך לקרוא, לא רק בשל שפתו הנהדרת כרגיל של רב האמן האוסטרי, אלא גם בזכות יכולתו לחדור למוח של קוראיו. מעבר לכך, הוא מעביר מסר חשוב. שדר רדיו אמריקאי אמר פעם "מאז שאני צופה ב'אוז' אני אזרח טוב יותר". אחרי שתקראו את "פחד", כנראה שתהיו בני זוג נאמנים יותר.

תשע נשמות, 84 עמודים/תרגום מגרמנית: הראל קין.