אף פעם לא מדובר בספר אחד. לא מדובר בספר פנטזיה, אלא סדרת פנטזיה. טרילוגיה זה לחלשים. להסתפק בשלושה ספרים בלבד זה כל כך טולקין. למתקדמים יש סדרות כמעט אין סופיות, שבסופן היקום הבדיוני קורס אל תוך עצמו בעוד הגיבורים ממשיכים לשוטט כל עוד הסופר, או הסופרת, או בני משפחותיהם או סתם שכירי עט ממשיכים לכתוב את הסדרה בעידן הבא, וזה שאחריו, בעוד הרוע כל פעם גדל ומאיים מחדש.
ובכל זאת זה מצליח. לעתים הז'אנר נראה כמו פרודיה על עצמו ולעתים הוא אף קורץ לנו בסרקסטיות עם קלישאות בהפוך על הפוך. כך למשל, סיכמה הוצאת אופוס את הספר "הלהב עצמו" (הראשון מסדרת "טרילוגיית החוק הראשון" של ג'ו אברקרומבי): "בעולם קסום ורב דמיון, קוסם רטנן, ברברי קטלני, אציל יהיר ובחורה רבת מעללים יוצאים כדי לחפש... לא קראנו את זה כבר? הם בטח גם יוצאים להרפתקה מסתורית שתוביל אותם לאנשהו והאישיות שלהם דקה כמו קרטון. אולי יש גם איזה אדון אופל שמסתתר מאחורי הצללים. הם מדברים כמו שחקנים באופרת סבון גרועה. רוב הסיכויים שיש גם נבואה, ואיזה נער צעיר שחי בחווה ולא יודע מיהם הוריו האמיתיים ובטח יהיה גם איזה מגדל קסום, הרבה קרבות וקנוניות, ולא מן הנמנע שגם כמה כדורי אש יתעופפו פה ושם".
נכון. ואפשר להוסיף שבתחילת הספר תהיה מפה שלא אומרת דבר ובו הצפון הפראי והמושלג, ומדבר ובו פראים רומנטיים בדרום. וארץ העשב שבה שוכנת אומה גאה, ומעבר לים ארץ מסתורית ולא נודעת. וגיבורינו ייצאו, חלקם מרצונם, חלקם מתוך חובה וחלקם במקרה למסע של חיפוש, וגאולה. והמלחמה המתקרבת בין כוחות האור לכוחות האופל היא תמיד על גורל העולם כולו במקרה הצנוע, או גורל היקום כולו במקרה הנפוץ יותר. אין מלחמות התשה קטנות, או סתם פעולות תגמול. ואם חיפשתם ברשימת האקססוריז הדרושים לעלילה מעבר לחרב קסומה, סוס נאמן ומשרת בעל חוש הומור עצמי - עניינים קטנים כמו אהבה תשוקה או, ירחם השם, סקס זה למרבה הצער כמעט ולא נמצא. הגיבורים עסוקים מדי בלומר מילים הרות גורל ולעשות מעשים הרי גורל.
וכאן יש שתי אפשרויות או שהספר יהיה כמו רבים אחרים קלישאה רבתי או שהקסם יקרה. והספר, או הסדרה יסחפו אותנו אל העולם שברא היוצר, ונזדהה עם גיבוריו. ונהיה אחוזי חרדה פן יקרה להם משהו. פעם, בימים תמימים יותר ידענו שהגיבור הטוב ישרוד הכל. ואז הגיע ג'ורג' ר.ר. מרטין ויצר את את סדרת "שיר של אש ושל קרח" המוכרת יותר בשם שניתן לסדרת הטלוויזיה שמבוססת עליה: "משחקי הכס". מאז, למדנו בדרך הקשה לא להיקשר רגשית לאף גיבור, טוב, רע או סתמי.
לפני שנצלול לעומק מילת אזהרה לא, לא אזכיר כל סדרה וסדרה, כל ספר וספר. אז אם אתם מהמכורים, כמוני, ופסחתי על הספר שאתם אוהבים נסו להיות סלחניים. לא אומר שתצליחו, נסו. וכן התייחסתי רק לספרים וסדרות שיצאו לאור בעברית.
בכל העולם, בעיקר העולם הספרותי, יש שבע עלילות בסיסיות בלבד, מספרים לנו. אז נלך למקורות. אל המסע המפרך ורב הסכנות שעורך אודיסיאוס הערמומי, הוגה רעיון הסוס הטרויאני חזרה למולדתו, לאיתקה, אחרי שהיוונים ניצחו את טרויה. זה מסע. אמנם על חלק קטן לכאורה, אבל יש בו סירוניות מפתות, וקיקלופים, וקוסמת מרושעת ומה לא. ובסופו יילחם המלך על כיסאו. ואם אנו ביוונים הקדומים, או במיתולוגיה הנפלאה שלהם מסע יאסון והארגונאוטים להביא את גיזת הזהב, שהוביל לנקמה הנוראה של מדיאה גם הוא שם. ובכלל המיתולוגיה היוונית, בין אם בגירסת הומרוס, בסיפורים המוכרים לנו או בטרגדיות עתירות תאוות שלטון, נקמה, אהבה ומה לא המתארות את עלייתם ונפילתם של בתי המלוכה היוונים כאן זה מתחיל. וזה לא מפליא שבימינו אחת מסדרות הפנטזיה המצליחות ביותר נכתבה על ידי מורה שנון להיסטוריה, ריק ריאורדן, שייבא את האלים והמפלצות של יוון הקדומה אל העולם הנוכחי והפגיש אותן עם הגיבור - פרסי ג'קסון - פרי אהבתם החפוזה בין האל פוסידון לאמריקנית. ומכאן מסתעפות סדרות רבות ושנות. ומלאות הומור וחביבות. וירא ריאורדן כי טוב וימשך במלאכתו ויברא בימינו עוד משפחה אמריקנית המגלה שהיא מעורבת בעולם האלים המצרים, נער אמריקני אחר שהוא לוחם בוולהלה הנורדית, ואני מניח שהפנתיאון ההינדי בדרך. יש מספיק אלים לכולם.
מסע צריך להיות למען תכלית, כמובן. אותו "מקגאפין" כפי שקרא לו הבימאי אלפרד היצ'קוק המניע את העלילה. אולי פסלון של נץ המכיל אבנים טובות וכולם מחפשים אותו, אולי תיק של מסמכים סודיים. אולי חנית הגורל או הטבעת המושלת ביקום. ואם כבר תכלית אז הגביע הקדוש הוא תכלית ראויה אם אתה נוצרי כמובן. ואבירי השולחן העגול של המלך ארתור הם שייצאו למשימה. כאן אנו כבר רואים עוד מהסממנים של הפנטזיה יש חבורה. ויש קוסם, וקוסמת מנכבדי העדה! מרלין ומורגנה, זו שעל שמה פאטה מורגנה, חיזיון התעתועים המפורסם. ויש מטרה ראויה. ויש אצילים בזכות מוצאם, וכאלה שיהפכו אצילים בזכות מעלליהם. ועוד דבר חשוב מקום העלילה. החורשות, היערות של אנגליה, של אירופה אלה שיהוו רקע הולם לאבירים לוחמים מאנגליה עד סקנדינביה, מאבירי השולחן העגול עד בילבו ופרודו ההוביטים מן הפלך.
אז הגענו לטולקין. אבי הפנטזיה המודרנית. אם כי צריך לומר שפיטר ג'קסון במאי הקולנוע אחראי לא פחות ממנו לכך שהארץ התיכונה שהגה נצרבה בתודעתנו. אנגלי, כמובן שחי ופועל באותה מדינה, מעט אחרי יוצרי פיטר פן ועליסה בארץ הפלאות. כן, אם תרצו הרי גם הם, כמו ארץ עוץ הנפלאה פועלים ביקום פנטסטי. אבל להם מגיע דיון נפרד, ועוד נעשה גם אותו. טולקין, (פרופסור באוקספורד עם עמיתו וחברו ק.ס. לואיס, מחבר עלילות נרניה) נשאר תו התקן לפנטזיה האפית אותה עלילת חיפוש ומאבק הרואי של כוחות הטוב המעטים נגד אדון אופל נורא. ההצלחה האדירה של הסדרה, ולימים ההצלחה המדהימה של סדרת הסרטים הפכה את הפנטזיה מסוגה מעט נידחת של נערים החולמים על הרפתקאות ונסיכות לחלק מהותי מעולמנו.
ראוי לציין שספרי פנטזיה אינם ספרי מדע בדיוני. מדובר בשני ז'אנרים שונים. מדע בדיוני לוקח הנחה שיכולה להתקיים נניח מפגש עם חייזרים, או רובוטים תבוניים, או אימפריה אנושית אחרי שגילינו מעברים סודיים באמצעות חורי תולעת ממקום למקום ביקום. בספרי הפנטזיה יש יסוד של כישוף, של קסם. האם יש ספרים המשלבים בין השניים? יש, אך הם מעטים מאד. אולי הידוע והטוב שבהם הוא חולית מאת פרנק הרברט, ולצדו אדון האור מאת זילאזני וסדרת יקום המדרגות מאת פיליפ חוזה פארמר. בימים אלה יוצאת מחדש סדרת "העולם האמיתי", המוכרת גם כסדרת ממלכת אמבר של רוג'ר זילאזני, מגדולי סופרי המדע הבדיוני והפנטזיה. ממלכת אמבר היא הממלכה האמיתית היחידה. כל שאר העולמות, כן, כולל זה שלנו, הם צללים שלה שיצרו נסיכי אמבר היכולים לשוטט ביניהם. אבל המלך נעלם, ואחד הנסיכים הפך בוגד. ועל קורווין, המספר, למצוא אותו ולהציל את הממלכה כשהוא נלחם בתוהו, בין השאר. שימו לב לא כוחות התוהו האפלים, התוהו עצמו מתגלה ככוח חביב למדי, בהינתן התנאים שבהם הוא פועל. ג'ורג' ר.ר. מרטין בכבודו חלק שבחים לסדרה.
מרטין, האדם שחובבי פנטזיה בעולם כולו מתפללים לשלומו, בריאותו וחריצותו בעודו מנהל מירוץ נגד הזמן להספיק ולהשלים עוד שני ספרים עבי כרס (אין אצלו אחרים) בסדרה שהגדירה מחדש את הז'אנר. סדרת הטלוויזיה המגה-פופולארית "משחקי הכס" שחוזרת בשבוע הבא לעונה חדשה ב-HBO, הפכה לתופעה חוצת גבולות. בשלב הזה גם אלה הבזים לפנטזיה, שלא יחלמו לשחק מבוכים ודרקונים או לקרוא את הארי פוטר, יודעים הכל על ממלכת וסטרוז, על בתי האצולה שלה, על רצחנותם, נקמנותם ומדי פעם גם על רגשות של חמלה, אהבה, הקרבה הבוקעים מתחת למלחמה הנוראה על כס הברזל. והמדהים הוא, שלא מדובר בסדרה קלה, ולא רק בגלל מותם של "הטובים" בדרכים נוראות, אונס, ביזה, השפלות מה לא. אבל מרטין לוקח את העבר (הסדרה מתבססת באופן חופשי על מלחמות מאה השנים ומלחמות השושנים בימי הביניים) ואורג ממנו עולם מרתק.
מרטין הוא לא היחיד העושה זאת. אחד האהובים עלי בז'אנר הוא גאי גבריאל קיי ההולך צעד קדימה הוא לוקח היסטוריה אמיתית ומתרגם אותה לספרי פנטזיה נפלאים. כך טיגאנה הוא בעצם איטליה של ימי הרנסנס המאוחר, הפסיפס הסרנטיני הוא ביזנטיון בימי יוסטיניאנוס ותיאודורה. וכן, אני מתוסכל כי אי אפשר במשפט אחד להעביר את היופי והעניין שבספרים.
אז אולי באמת רק סדרת טלוויזיה או סרט יכולים להמחיש את הספרים? עניין אחד הוא לחשוב על דרקון, עניין אחר לגמרי הוא לראות את סמוג לוחש לבילבו בגינס, או את דאינריז טארגאריין, "חאליסי" בשבילכם, יוצאת לקרב עם שלושה דרקוני מחמד. וסדרה הנותנת קרב משובח למשחקי הכס היא "אלים אמריקנים" מאת ניל גיימן, סופר יהודי בריטי נהדר. לגיימן, שחתום על אחת מסדרות הקומיקס המפורסמות בהיסטוריה "סנדמן", יש אסופה של ספרים שונים בהם מוצג עולם-לא-עולם שהוא מין אליסה בארץ הפלאות מעוות. "אבק כוכבים" בדומה ל"הנסיכה הקסומה" של וויליאם גולדמן, הוא ספר פנטזיה שיכול בקלות להיחשב גם לרומן רומנטי על אהבה. עם ההומור הייחודי של גיימן, מצריך נדיר למדי בז'אנר, "בשורות טובות" (שנכתב בשיתוף פעולה עם סופר הפנטזיה והמד"ב טרי פראצ'ט) ובו סוף העולם מעולם לא היה מצחיק יותר. וכמובן "אלים אמריקניים", שבו המסע המתבקש הוא מסעו של צל, המשוחרר מהכלא ומר וונסדיי המסתורי היוצאים לקרב בין האלים המזדקנים, שתש כוחם כי אין להם עוד מאמינים, לבין האלים החדשים שיצרנו לנו. וזה נהדר.
הספרים מבוססים על אמונה במיתולוגיה, בגיבורים, בטוב וברע. לעתים במיתולוגיות או בדתות. ויש כמובן גם מאבק בדתות: אחת הטרילוגיות הנפלאות היא סדרת חומריו האפלים מאת פיליפ פולמן, שהספר הראשון בה עובד לסרט. ושוב אותו תסכול תיאור הסדרה במשפט או שניים רק יעשה לה עוול, והיא עמוקה יותר מרוב המתואר כאן, בלי לאבד מאומה מהקסם האופף אותה.
ואם אמונה, או חוסר אמונה, איפה אנחנו? בשוליים. בספר "הגולם והג'יני" של הלן וקר, שב לחיים הגולם מפראג. וגם בספרים נוספים. יש פנטזיה הנכתבת בארץ, לטעמי הטובה ביותר היא ספריו של חגי דגן, המתרחשים בישראל האמיתית של זמננו, אבל כוללת "שדים ברחוב אגריפס", כשם אחת מכותרות ספריו.
וכן, העולם משתנה. הסתכלו סביבכם. יש באנגליה עוד כמה שדות מרעה מוריקים, יש בסקנדיביה עוד קרחונים אבל עברו הזמנים שבהם במפות העתיקות של הוויקינגים היה סימן: מכאן מקומם של הדרקונים. אירופה מתורבתת מדי. והעולם עירוני מדי. וגם הפנטזיה, כן, גם הדמיון צריך התאמות למציאות. אז בעוד כוכבי הקומיקס של "הנוקמים", "סופר מן" וספיידרמן והשאר פועלים בכרכי ענק שמזכירים את ניו יורק המודרנית הכי רחוק מעולם ירוק של טירות ויערות, אז גם הפנטזיה קורצת לקהל שלה, שמכיר בתי ספר וגורדי שחקים וחנויות מותגים. את פרסי ג'קסון כבר הזכרנו, אבל יש אחרים, דומים מאד ללוחמים המעטים והנחושים של העבר נגד הרוע אבל פועלים בעולמנו העכשווי לגמרי. סדרת "בני הנפילים" והסדרות הבנות שכתבה קסנדרה קלייר עוסקת בלוחמי הצללים, המגינים עלינו. וכן, גם כאן יש בגידה, ותככים, ונערה שאינה יודעת את יעודה. נערה. לא מובן מאליו אבל קליירי פריי מסמלת את השינוי שעובר הז'אנר לא עוד נסיכה במצוקה הממתינה לאביר שיגאל אותה. היא הגיבורה. היא יוצאת למלחמה, או למען הדיוק מצטרפת אליה. וזה שנון, ועכשווי, וגם אם בראש ובראשונה הסדרה נועדה לבני נוער והיא הצלחה מסחררת, גם בדפוס וכעת, אחרי סרט לא מצליח היא בעונתה השלישית כסדרת טלוויזיה בשם ציידי הצללים. כאן כבר אין עולם מקביל לנו, או שונה לחלוטין מעולמנו כאן אנו בעולם שלנו. או באחד הרבדים שלו. כשמתחתיו, ומעליו רוחש הקסם. ועל כמה בני נוער אמיצים וטובים מוטל להילחם את מלחמת שאר בני האדם שכלל אינם מודעים למאבק המתנהל מאות בשנים נגד הכוחות המנסים לפרוץ ולהשתלט על עולמנו.
בני האדם בפנטזיה המודרנית הם אמיצים וטובים, כמובן או אמיצים במידת מה ורעים. ראש ארגון פשע למען הדיוק, ארטמיס פאול בסדרה משובבת נפש מאת אואן קולפר, ובה קנטאור פרנואיד, אלפית לוחמת חמת מזג, פיקסית שמנסה להשתלט על היקום, גמד פושע ומה לא. או, בסדרה קודרת עוד יותר, הגיבור הנצחי שיצר מייקל מורקוק נשמות מעונות כמו הנסיך קורום ובעיקר אלריק ממלניבונה, לוחם לבקן התלוי לחלוטין בחרבו צמאת הדם שבלעדיה לא ישרוד מבצע פשעים איומים כשהוא כלי משחק בידי האלים השונים המייצגים את הסדר והכאוס.
ואם הומור, אז נלך לגדול מכולם. טרי פראצ'ט. הוא הלך בגדולות. או בעצם בקטנות: הסדרה הידועה ביותר שלו, "עולם הדיסק" הנישא על גבי ארבעה פילים העומדים על גבו של הצב אטואין הגדול המשייט ביקום. פארודיה מבריקה על ובכן, על הכל. על המדע, הפנטזיה, הוליווד, העולם שלנו, העולם כפי שיכול להיות. אחת הדמויות המרכזיות היא מוות, כן, הוא בכבודו ובעצמו ומשפחתו הקרובה, ובן חסותו שלקח כשוליה כדי להחליף אותו.
וכן. ממשיכים להיכתב הספרים, טובים יותר ופחות, בסדרות באורך משתנה, על עלילותיהם של אלה הנקראים להציל את העולם. כי אין מישהו אחר. למה אנו קוראים אותם, נהנים מהם? כי מציאות יש לנו מספיק. כי יש מספיק ספרים ריאליסטיים המתארים את טפטוף הברז המחליד בשכונה כל ישראלית שבה התסכולים היום יומיים מתפרצים, או נבלעים בייאוש שקט הם החיים, אבל אנו רוצים משהו מעבר. אנו רוצים את הדמיון.
לקראת תום מה שהחל כתסכית רדיו והתרחב עד מאד לחמישה ספרים (לא כולל את הספרים שיצאו לאחר מותו על ידי סופרים אחרים), סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מתאר דאגלס אדאמס הנפלא סצנה ובה הגיבורים לוקחים סלי פיקניק , מתעופפים וסועדים על כנף מטוס ג'מבו מעל האוקיינוס האטלנטי. גבירה בוסטונית קשישה מבחינה בהם, ומתמלאת אושר כשהיא מבינה שכל מה שסיפרו לה כל חייה היה לא נכון, ויש בעולמנו קסם.
אולי איננו רוצים להיתקל בדרקונים על בסיס יום יומי. בטוח שאיננו רוצים לחיות בממלכה שבה קוסמים מרושעים בוזזים נשמות, מלחמת אזרחים טובחת אוכלוסיות, להיות קרוב מדי לממלכת מורדור, לנסות ולשרוד את בוא החורף הנמשך עידנים. אבל אולי בכל זאת, במעמקי הלב, אנו רוצים לדעת שאי שם, בגלקסיה רחוקה או אולי ממש כאן, מתחתינו ומעלינו, נמשכת בממד אחר המלחמה הנצחית בין טוב לרע. אנחנו רוצים להריע לאנשים האמיצים ולעמוד לצדם בקרב האחרון באופן בלתי נמנע יחד עם הגמדים, האלפים, הענקים, הקוסמים ושאר הכוחות "הטובים" ששומרים עלינו. כי הרוע קיים. אנו רואים אותו במהדורות החדשות מדי יום. אז גם הטוב אמור להתקיים. כך טוענות הדתות באשר הן. אבל הן חמורות סבר, וחסרות הומור. הפנטזיה, שצמחה אחרי הכל מאמונות דתיות, ממשיכה את המאבק הנצחי, ובו אין ספור סיבובים שבסופו הטוב מנצח, וזה מרגיע. או שלא. תלוי מה יחליט ג'ורג' ר.ר. מרטין.
דירוג ספרי הפנטזיה הטובים בהיסטוריה על פי קוראי הבלוג "קורא בספרים":
1) "ההוביט" מאת ג'.ר.ר טולקין
2) סדרת "שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר טולקין
3) סדרת "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין
4) סדרת "הארי פוטר" מאת ג'יי קיי רולינג
5) טרילוגיית "חומריו האפלים" מאת פיליפ פולמן
6) סדרת "אמבר" מאת רוג'ר זילני
7) "הסיפור שאינו נגמר" מאת מיכאל אנדה
8) "אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול
9) סדרת "נרניה" מאת ק.ס לואיס
10) "צד שמאל של החושך" מאת אורסולה ק. לגווין
11) "אלים אמריקאים" מאת ניל גימן
12) "בשורות טובות" מאת טרי פראצ'ט וניל גיימן
13) סדרת "ארץ ים" מאת אורסולה ק. לגווין
14) סדרת "רומח הדרקון" מאת מרגרט וייס וטרייסי היקמן
15) טרילוגיית משחקי הרעב מאת סוזן קולינס