מכבדים את אוחובסקי, מצביעים גיאגיא

הקדימון של "לילה לילה" בערוץ 8 טוען כי רצועת האקטואליה היומית הזאת "מציגה את האנשים המעניינים באמת" כקונטרה פרשנית ופולמוסית לאופן שבו אירועי החדשות מכוסים בתקשורת הסטנדרטית. זאת אומרת שבמתכונת הקבועה והכל כך אנטי טלוויזיונית של התוכנית, חמישה אנשים מתכנסים סביב שולחן עגול ודנים בענייני השעה. צפיתי במשך שלושה ימים רצופים ב"לילה לילה" ונדהמתי לגלות כיצד שיחה שנסבה סביב סדר היום הישראלי מסוגלת לדרדר את היכולות הרטוריות של מיטב המוחות שגייס ערוץ המדע והטבע לתהומות העממיות. ולא שעממיות זה רע, אני פשוט שילמתי בשביל לראות אינטלקטואלים.

ביום ראשון הנחתה את הפרלמנט העיתונאית נרי ליבנה. סביב השולחן: ד"ר דני גאטווין, ד"ר אייל גרוס, עו"ד סנאא חמוד והד"ר לטראנסים יואב בן דב. שימו לב: שלושה דוקטורים, ערביה משכילה ועיתונאית "הארץ". ציטוטים נבחרים: "אין היום סדר יום שמציע שינוי", "צריך למצוא אופק מדיני חדש" ו"אני קראתי ב'הארץ'". מושגי מפתח בדיון: גידול פערים, שפל, מעגל הקסמים, אג'נדה. בפתיחת הדיון פוצחת ליבנה במונולוג תוקפני במיוחד המביע דאגה כנה למצבה הדמוגרפי של ירושלים. הד"ר לטראנסים עונה לה בכמה משפטים מרגיעים ואילו שני הדוקטורים האחרים מתבשמים מהתואר השלישי שלהם ומדי פעם אף תורמים ניתוח מבריק של המצב שאני מוכן להישבע שכבר שמעתי מפיה של צלחת החומוס-פול-ביצה שניגבתי בכיף אתמול בצהריים.

ביום שני המנחה היה אלדד זיו החמוד. סביב השולחן: פרופ' משה בר ניב, מיקי בר, מיקה שרון והרב מאיר אזרי. שימו לב: פרופסור, איש פרסום, שפית ורבי. ציטוטים נבחרים: "אנחנו כחברה התייאשנו", "אם היתה לנו מנהיגות פוליטית טובה", "אין גבול לנבזות של בני השטן", "הכל בארץ עובד בשלוף". מושגי מפתח בדיון: פערים, פועלים זרים, איים מלאכותיים. זיו מנסה להרים את המצב רוח בכמה קטעי סאטירה מהמותן, אבל האווירה מעט מדוכדכת. ערב לאחר הפיגוע בקיבוץ מצר וכל מה שיש לאורחים להציע זה יאוש דמגוגי ודמגוגיה מיואשת.

אתמול זאת היתה שוב נרי ליבנה. סביב השולחן: פרופ' שלמה זנד, שלהבת חסדיאל, שלי שליט-שובל ואלכס ליבק. שימו לב: פרופסור, עיתונאית דתיה, מנכ"לית של חברת מזון וצלם "הארץ". ציטוט נבחר במיוחד מפיו של פרופ' שלמה זנד: "אני פרופסור, אני לא יכול לדבר על מושג מופשט כמו תקווה". שלושה ציטוטים נוספים של פרופ' זנד: "ישראל צריכה להשתחרר מהשטחים", "לכל חברה מגיע המנהיג שלה", "כמה שפחות לסמוך על פוליטיקאים וכמה שיותר לסמוך על עצמנו". נדמה לי שהמקרה של פרופסור שלמה זנד מסביר את כל העניין – הנה פרופסור מכובד להיסטוריה וכל האבוללה האקדמי שלו מסתכם בטקסט שלא היה נכנס ללקסיקון הבחירות של דודו טופז ובווליום שאפילו ב"פופוליטיקה" ביקשו להנמיך.

יושבת לה האליטה האשכנזית הנאורה של עיתון "הארץ" ואזוריו השונים והמשונים – עם יוצאי הדופן הקלאסיים של דתי מתקדם, ערביה נעימת הליכות ועוד איזה לאומן מחמד – וכל מה שיש לה להגיד על המצב הקיים מסתכם בדין ודברים שמפאר כמעט כל שיחת סלון בשנתיים האחרונות (ואגב, פאנל כל כך מאובן לא ראיתי מאז ה"חיים שכאלה" שעשו לשושנה ארבלי אלמוזלינו). יש בזה משהו די רומנטי – החיים פה כל כך מחורבנים שהם מעקרים מתוכן כל משפט שדן בהם, בין אם אלה סיסמאות משומשות שחושפות באופן ספונטני את אינטלקטואל השמאל בשיא ערוותו הרעיונית ובין אם אלה משפטי האזהרה הימניים שמשמיעים נהגי המוניות. הרי חייבים להודות: כשזה מגיע לחדשות ואקטואליה, אף אחד לא מבין כלום בשום דבר, כך שאולי זה גם לא כל כך הוגן להאשים את כל המשתתפים בכך שאין להם מה להציע. לכן אין שימוש ברצועת האקטואליה הזאת – גם אם תביאו עוד אלף פרופסורים ואלף דוקטורים שידברו על ביבי ושרון וטרוריסטים, הם יגידו, אמנם באינטונציה בארוקית, את אותם הדברים ויזיינו את אותו השכל. "לילה לילה" וכל לילה יותר משעמם מהשני. קצנו בפרשנים ובעלי דעה, פלמסנים אובססיביים ועלוקות אולפני טלוויזיה. אנחנו רוצים לראות גיא פינס ותעזבו אותנו בשקט.


* "לילה לילה" משודרת בערוץ 8 בימים א'-ה' בשעה 22:30