לא כל יום מגיע גיבור תרבות לארץ. ואילו מוטי כהן מהאוזן השלישית בחיפה - מחנך רוקנרול
ראשון במעלה - לא היה חושב על זה, אז גם השבוע לא היה מגיע אחד. אבל ניקי סאדן, עד כמה שזה לא
ייאמן, מגיע לשתי הופעות במועדון הפטיפון בתל אביב, האחת ב יום חמישי (22:00) ואילו השניה ביום שישי (23:00). ולמרות שהשם לא בהכרח מצלצל לכם מוכר, חשוב לדעת שסאדן הוא לא סתם גיבור תרבות - הוא אולי טרובדור הרוקנרול האחרון על הפלנטה. סאדן, שנולד באנגליה לפני 46 שנה, הוציא במשך השנים עשרות תקליטים, מוזכר באופן קבוע ברשימת ההשפעות של סוניק יות, אר.אי.אם, פייבמנט, ביג בלאק והריפלייסמנטס, ונכח בכמה מהצמתים המרכזיים בהיסטוריה של הרוק בשלושת העשורים האחרונים.
סאדן נשמע כמו שילוב בין הרולינג סטונז המוקדמים, טי-רקס, בוב דילן וג'וני תנדרס. לבוש בז'קט זמש
ומוקסם מדימויים היסטוריים (ממצרים העתיקה ועד המהפכה הצרפתית), סאדן הוא התגלמות חיה של חלום הרוקנרול במובן המסורתי, הרומנטי, האסתטי והאמיתי ביותר שלו. בתחילת שנות השבעים הקים סאדן ביחד עם אח שלו, שנודע בכינוי אפיק סאונדטראקס (הוא נפטר ב-97'), את ה-Swell Maps - להקה המשויכת לפוסט-פאנק הבריטי, למרות שהיא הוקמה כמה שנים טובות לפני שהפאנק בכלל הגיע מניו יורק ללונדון.
בתחילת שנות השמונים פנה סאדן לקריירת סולו, ואחרי שני אלבומים התחבר לדייב קסוורת וביחד הם הקימו את ה-Jacobites, שתקליטם השלישי, "s Velvet Basement'Robespierre", שיצא במקור ב-85' (וכמו הרבה תקליטים אחרים של סאדן יצא לאחרונה מחדש, עם אינספור בונוסים), הוא אחד התקליטים היפים ביותר שיצאו בשנות השמונים. בשש השנים האחרונות חי סאדן בברלין, במשך רוב חודשי השנה הוא מופיע מסביב לעולם וממשיך להוציא תקליטים (לבד ובמסגרת הג'ייקובייטס). כדי שתבינו עד כמה ההופעה שלו חשובה, אף הרחקתי לכת וקיימתי איתו שיחת חולין קצרה. הדבר היחיד שהוא מתבאס ממנו זה שהוא לא בא לארץ ליותר זמן: "נורא חבל שאני בא רק לשלושה ימים. הייתי בישראל פעם אחת ליום אחד. זה היה בטיול של בית ספר כשהייתי בערך בן 12. לקחו אותנו לאיטליה, יוון, מצרים וישראל. היינו בירושלים ובבית לחם ומאוד התלהבתי".
- לתקליט הסולו הראשון שלך קוראים "Waiting On Egypt" ויש לך עוד כמה תקליטים שמצרים או הנילוס מוזכרים בשמם.
"מאז אותו ביקור מצרים ריתקה אותי. אני זוכר שנכנסנו לתוך פירמידה וחשבתי לעצמי 'נורא חשוך כאן'
ורק אחרי 20 דקות קלטתי שלא הורדתי את המשקפי שמש. אני נורא רוצה לחזור למצרים, לשוט על הנילוס, בקטע אגתה כריסטי כזה".
- היתה לך התלבטות האם לבוא לישראל בתקופה כזאת?
"בכלל לא. האמת היא שבכלל לא ידעתי מה קורה בישראל. אני לא קורא עיתונים ולא רואה טלוויזיה, אז לא הייתי מודע לפיגועים וכל הדברים האלה. אבל אני לא מפחד בכל מקרה, אין לי זמן למות. האלבום החדש שלי יהיה מוכן בסוף השנה. מיק טיילור מהרולינג סטונז ואיאן מקלאגן מהסמול פייסז והפייסז מנגנים בו. זה נורא מרגש כי הם גיבורי ילדות שלי. אני רוצה שרון ווד ינגן בתקליט הבא שלי, אבל לו אני לא מוכן לשלם, יש לו מספיק כסף".
- אתה לא כל כך מוכר בעולם, אתה יותר דמות קאלט שיודעי דבר מכירים. איך אתה מסביר את זה?
"אני באמת לא מבין למה זה. כל כך הרבה אנשים מוציאים תקליטים מחורבנים ועושים מיליונים, ואני
מוציא תקליטים טובים ואנשים לא קונים אותם. אבל בכל זאת הגעתי למעמד כזה שבכל עיר בעולם יש מישהו שמכיר אותי ושעשוי להזמין אותי להופיע שם. לדוגמה, יש לי חבר סיני שפגשתי בהונגריה והוא הזמין אותי להופיע בסין בשנה הבאה. אני חושב שחוץ מווהאם! ורוקסט אף להקה מערבית לא הופיעה בסין. זה מוזר, אני מוזיקאי מקצועי כבר 25 שנה ועם כל תקליט שאני מוציא אני בטוח שתגיע הפריצה, ועד עכשיו זה לא קרה. אני חי ממוזיקה, כך שאני לא יכול להתלונן. זה מספיק לי למחיה ולקנות דברים בסיסיים: גיטרות ובוטלגים של הסטונז".
- ה-Swell Maps דווקא מתחילים לקבל יותר הכרה בשנים האחרונות כלהקה חלוצית.
"כן. חברת מיוט מוציאה את התקליטים של ה-Swell Maps, וכשהייתי לאחרונה בלונדון קפצתי למשרדים שלהם לבדוק מה עם התמלוגים שלנו. הם בדקו ומסתבר שלא קיבלנו צ'ק כבר תשע שנים, אז אני מקווה שהתאספה לה בוכטה קטנה".
- עבדת במהלך הקריירה שלך עם הרבה מוזיקאים גדולים. את האלבום "The Jewel Thief" מ-91' הקלטת עם חברי אר.אי.אם.
"היתה תקופה שהסתובבתי עם פיטר באק מאר.אי.אם, וכשהוא שמע שאף פעם לא הייתי בדרום של ארצות הברית הוא חטף אותי. ככה הגעתי איתו לבית שלו באתנס, ג'ורג'יה. הייתי אמור להתארח אצלו לכמה ימים ובסוף זה נגמר בזה שהייתי אצלו שלושה חודשים. התחלנו לעבוד אצלו על תקליט משותף, אז הוא הזמין את החברים שלו, מייק מילס וביל ברי, לנגן בתקליט".
- והיית חבר של ג'וני תנדרז (מהניו יורק דולס וה-Heartbreakers, אחת הדמויות המכוננות של הפאנק
הניו יורקי ונרקומן מיתולוגי שהלך לעולמו ב-91').
"היינו חברים מאוד טובים. פגשתי אותו בפעם הראשונה בבירמינגהם ב-78', ואחרי כמה שנים שוב בניו
יורק. היינו מאוד קרובים בשנה האחרונה לחייו. הייתי אמור להתארח בהופעה שלו בלוס אנג'לס אבל הוא
שכח להזמין אותי לבמה, אז זה לא קרה. אני מאוד מתגעגע אליו. הוא היה חבר נפלא וגיטריסט נפלא".
- הרבה אנשים משווים אותך אליו.
"שנינו מנגנים מוזיקה מהנשמה. אפשר להגיד שאני ג'וני תנדרז בלי ההרואין".
קחו את עצמכם בידיים חתוכות
13.11.2002 / 11:06