נסו להיזכר מדוע שכחתם את עצמכם

הקדימונים ושלטי החוצות אומרים את שלהם באופן צלול וברור: קצין צנחנים צה"לי מחובק עם אביו/סבו, קצין צבא-אדום עטור מופתים ואותות. כך משווק את עצמו ערוץ הטלוויזיה החדש ברוסית "ישראל פלוס". כך, מתברר, הוא רואה את הקשר העכשווי המרכזי בין הרוסיות ובין הישראליות – דרך האתוס הצבאי. ובמילים אחרות, יהודי ברה"מ לשעבר הגיעו לארץ ישראל כדי להתגייס לצבא ההגנה לישראל – עדיף לקרבי, כמובן - וכל דבר נוסף שיקרה בדרכם החדשה בארץ החדשה-ישנה הוא בחזקת בונוס. לא בטוח שכך באמת מרגישים העולים הרוסים, אבל כשאלוהים ברא את הטלוויזיה הממלכתית, הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שבני האדם יצליחו לעשות איתה דברים כל כך יפים.

אך האמת היא שאין לתמוה על עקרון המיליטריזם הממלכתי של "ישראל פלוס". כי כמו ביתר הערוצים המסחריים בישראל, מה שמדבר מגרונו של הערוץ הוא היגיון כלכלי. צה"ל חזר בשנתיים האחרונות להוות מותג חזק בשוק הדימויים המקומי. לכן זה כלל לא משנה אם מדובר בערוץ רוסי, צ'רקסי, בדואי או רומאי – מי שבא לעשות ביזנס בישראל רוצה את עזרתה של נקודת המבט של דובר צה"ל במאבק על טבלת המדרוג. ומה שדובר צה"ל הכי אוהב בעולם, זה לא לראות פרצוף של פלסטינים במהדורת החדשות, ולא משנה אם היא בשפה הערוץ-שתיימית, הערוץ-עשרית או כפי שהיתה אמש לראשונה - בשפה הרוסית. אין פלסטינים. לא במחסום, לא במסיק הזיתים שהוחרב בידי מתנחלים, ולא בטול כרם, שם הוטל אתמול עוצר צבאי. כל האחמדים חלפו עם הרוח. הפיגוע בקיבוץ מצר הגיע כמסר ממאדים.

לא בכדי כך הם פני הדברים. בימים האחרונים שבו והדגישו קברניטיו של "ישראל פלוס" כי הם אינם משיקים ערוץ טלוויזיה ברוסית, אלא ערוץ טלוויזיה ישראלי ברוסית. בזאת הם בהחלט צודקים: במקרה האופטימלי יתפקד "ישראל פלוס" כערוץ 2 של המובלעת הרוסית בישראל ותכניו יכללו בידור, אחלה בידור, ומה-זה אחלה בידור. ובבידור הכוונה לכל אותם נושאים שמטרתם להסתיר על ידי אסקפיזם קדחתני את מה שבאמת חובה לומר על המציאות הישראלית ועל אשמתה של ישראל בכך. דברים שלטלוויזיה המסחרית-ממלכתית היה בשנתיים האחרונות חלק עצום באי מתן האפשרות לומר אותם. דברים שאותם לא יכול לומר בטוק-שואו איווט ליברמן ושעשויים להסביר מדוע, לדוגמה, משכילים מקרב הרוסים נאלצים לנקות רחובות ומשכילות לשבת מאחורי קופות.

ואם לגשת ללב העניין,"ישראל פלוס" הוא מעין הרחבה רבת-הקף למטאפורת יום השידורים המיוחד שיזם ערוץ 2 לא מזמן עבור הקהילה הרוסית בישראל. כמו ערוץ 2, שלא זורק זין בימי חול על הצרכים התקשורתיים של העולים הרוסים, שלא לדבר על ניסיון אמיתי לשלבם כחלק ממערך "הכוכבים", גם שלושת ערוצי הטלוויזיה שבבעלות המדינה לא עושים כל חסד עם צופים או אנשי טלוויזיה מוכשרים בפוטנציאל, ששפת אמם רוסית. לא בכדי אלה האחרונים יושבים כל היום על הערוצים הרוסים בממיר. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, ערוץ טלוויזיה נישתי הוא דווקא הפתרון הכי הקל שיכולה היתה לאשר המדינה עבור טיפול בגטו התרבותי המתרחב והולך. ואין מה לומר, מדובר בטיפול מעולה, שעם הזמן רק ירחיב אותו עוד יותר.

כך שלא שמישהו עינו צרה. להפך. שהמתבדרים יבלו. יותר מזה, לקהילה הרוסית אפשר רק לאחל חמישה ערוצי טלוויזיה ישראליים בשפה הרוסית שיהוו אלטרנטיבה רצינית למיינסטרים הישראלי. לא שמישהו באמת מאמין היום ברעיון איחוד העם. פשוט כל העסק מריח כמו עלה תאנה שלובשת המדינה. ואולי הפחד בעידן הרב-ערוצי הוא שיום אחד כבר לא יהיה עם מי לדבר על ערוץ 2 האמיתי.