"הישרדות" 8, פרק 18: שובם של המתים המהלכים

הנה מה טוב ומה נעים? תאכלו תחת. אין איחוד. לפחות לא עד הפרק הבא. אז לשם מה היה כל הטרטור הזה של שבט בוהאיי לאי של ליגאוו וכל החיבוקים והקומבאייה? – אתם שואלים. מכירים את הבדיחמין לשבת שתוהה מדוע כלבים נוהגים ללקק לעצמם את הביצים? (התשובה: כי הם יכולים). אז אותו כנ"ל. אם ההפקה יכולה למרוח את מה שכבר מזמן היה אמור להיות פרק האיחוד על שלושה פרקים ועוד 220 גרם של תוכן שיווקי (ועדיין לא לתת לנו את קתרזיס האיחוד), אז זה מה שהיא תעשה.

וככה קיבלנו עוד שבוע של הישרדות, עם שני פרקים מלאים עמוסים במשימות, מועצות שבט, פסאודו-איחודים וגיחות לאי המתים, אבל בעצם בלי שיקרה בהם יותר מדי. אפילו לשתי ההדחות האחרונות שחזינו בהן – ענבר ובר, אין יותר מדי משמעות. מדובר בהדחות בומרנג, משום שעוד לפני שהשתיים הספיקו לומר 'מנגו איילנד' הן כבר נזרקו בחזרה למשחק עם הזדמנות חסרת תקדים, לדעתי, בהיסטוריה של "הישרדות" – לשחק על שני מקומות של חזרה למשחק מבין ארבעה מתמודדים באי המתים (אה וגם השניים שלא יקבלו כרטיס חזרה למשחק לא יודחו מיידית, אלא ישמעו בהמשך מה צפוי להם – קרי, ייתכן שגם אחד מהם עוד יחזור).

שני הפרקים האחרונים של הישרדות היו מבולבלים ומבלבלים. המתמודדים ואנחנו יחד איתם נזרקנו ממשימה למשימה, מאיחוד להדחה ודווקא בגלל זה אני לא רוצה לדבר על מה שהיה. זה כבר לא מעניין ולא חשוב. וגם המתמודדים יודעים את זה. האיחוד כל כך קרוב, וכולם מריחים אותו. ולכן, גם מנקודת המבט שלהם, כל מה שקורה בהווה הוא זניח. אלא אם כן, יש לו משמעות במציאות החדשה שלאחר האיחוד. ומה בעצם מחכה לנו שם?

אז נכון, יש שם עוד כמה משתנים לא ידועים, כי אנחנו עדיין לא יודעים מי מבין תושבי אי המתים הולך להחליף שוב את האזרחות שלו ולחזור למשחק. אבל עד שזה יתברר, בואו נסתכל על הקלפים שהמתמודדים שעדיין במשחק מגיעים איתם לאיחוד. העונה הזאת ידעה הרבה תהפוכות עד עכשיו: בריתות שנכרתו והופרו, מהפכים בחסות פסלוני חסינות, הצרחות של חברי שבט אל תוך שבט היריב, ואפילו סוכנים כפולים שיירטו את השבט שלהם כדי לשמור על בת ברית בשבט היריב. לאן כל זה מביא אותנו?

במצבת הכוחות הנוכחית יש שלוש בריתות קטנות. רזהבי ומיכל, נתי וורד, מעיין ושגיא. אמיר הוא נספח של זהבי, אבל יש לי תחושה שמיכל לא תמהר לשים בו את מבטחה (ובצדק) ולכן, כרגיל הוא נשאר בסטטוס של גלגל שלישי בברית כלשהי (סטטוס שלרוב גורם לו לפתוח במהלכים לשיפור מצבו בעזרת חבירה לגורם אחר). למיכל יש גם חיבור עם ורד. חיבור, לא ברית. מאז שהגיעה לליגאוו מיכל מתעקשת ברמת הסמנטיקה לא להכריז על ברית עם אף אחד. כל עוד היא בליגאוו היא מבינה שהחיבור לוורד גורר איתו מחויבות גם לנתי. אחרי האיחוד? לא כל כך בטוח שהיא תמשיך לכבד את הסעיף הזה. היא לא מתה עליו, וזה ניכר. אם כי, לפחות בשלבים הראשונים של האיחוד, מסתמן שלנתי וורד ולרזהבי, מיכל ואמיר יהיה קל להתאחד נגד האויב המשותף שלהם – מעיין את שגיא.

לשני אלה יש רשימת חיסול ארוכה. הם רוצים לסגור חשבון עם רזהבי ועם מיכל על ההדחות של יוסי ובר, עם אמיר על הסכין בגב שהוא תקע למעיין ועם נתי וורד על... נו... על זה שהם עשו... קיצר, סתם כי הם לא סובלים אותם. אבל מעיין ושגיא בעצמם מככבים בראש רשימות החיסול של כל המתמודדים האחרים. האופן שבו הם משחקים את המשחק השניא אותם על כל מי שנמצא מחוץ לברית שלהם. ובמצב הנוכחי, זה כולל את כל מי שהוא לא הם. איך שלא יהיה, ולא משנה מי יחזור מאי המתים – הם יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי לשמור על התחת שלהם. אבל זאת לא תהיה פעם ראשונה עבורם, ועד כה העבודה הקשה שלהם השתלמה.

חזרה של יוסי או בר (או שניהם) למשחק היא התרחיש שהכי קל לצפות. שניהם יחברו שוב למעיין ושגיא ויצרו מחדש את רביעיית הברית שהתגבשה עוד בימי ליגאוו. זה יהיה מאוד מבאס לוורד, נתי ומיכל, אבל בשילוב עם רזהבי ואמיר, הם עדיין ייהנו מיתרון הרוב של חמישה מול ארבעה. אם ענבר תחזור למשחק, היא תיצמד בטבעיות לרזהבי ומיכל. בשלב ראשון – חדשות רעות מאוד למעיין ושגיא. אבל בהמשך אולי גם לנתי וורד, שיאבדו את מיכל לטובת הברית המוקדמת שלה (שאותה, אגב היא לא מכנה 'חיבור', אלא ברית של ממש), וגם לאמיר, שלא משנה איזה מהלך הוא עושה במשחק (והוא עשה כמה משמעותיים מאוד: כולל שימוש בפסלון חסינות לטובתה של בת ברית טרייה מאוד ושימוש כסוכן כפול עבור ברית טרייה נוספת), הוא תמיד נשאר בן הברית הראשון מהסוף בכל ברית שאליה הוא מצטרף.

חזרה של מנגיסטו למשחק היא בעיני סימן השאלה הגדול ביותר. מהברית המקורית שלו לא נשאר כלום – את טניטה ואת אלון הוא הדיח במו ידיו לאחר שהם נשלחו אליו לאי המתים. חברי השבט הקודמים שלו (רזהבי ומיכל, וגם ענבר לפני שהודחה) חברו בינתיים לאמיר – שהיה האדריכל מאחורי ההדחה המפתיעה שלו. קשה לראות איך הוא יוכל לחבור אליהם כל עוד אמיר בין שורותיהם. חיבור למעיין ושגיא הוא בוודאי לא טבעי עבור מנגיסטו, אם כי אפשרי, אבל רק בתיווכו של יוסי שאליו הוא התקרב מאוד באי המתים. כלומר, רק בתנאי שגם יוסי חוזר. במובן הזה, התסריט שבו מנגיסטו הוא אחד מהשניים שחוזרים למשחק הוא אולי המעניין ביותר מבין האפשרויות.

לאחר שיתפזר עשן האיחוד מי שיהיו נתונים בסכנה מיידית הם אמיר, נתי, מעיין ושגיא. מעיין ושגיא בגלל כל הסיבות המובנות מאליהן. האופן שבו הם התנהלו במשחק הזה היה דורסני, כוחני, מניפולטיבי והכי מעצבן – אפקטיבי. אין משהו שיקנה לך יותר אויבים מהצלחה. תשאלו את נתי וורד כמה מעצבן זה היה לראות את שגיא ומעיין שוב ושוב מגיעים מחויכים לשטיח אחרי שהצליחו לשרוד עוד ניסיון פוטש נגדם או להדיח עוד מישהו שעמד בדרכם.

אמיר בסכנה משום שההתניידות שלו מברית לברית, והעובדה שבכל פעם שעשה זאת זה לווה בסכין ארוכה שנתחבה למישהו בין החוליות, פוגעת מאוד באמינות שלו. הוא נתפס כשחקן לא יציב ולא אמין. וגם אם הצליח ליצור עכשיו סוף סוף חיבור אמיתי עם רזהבי, ברגע האמת הוא עדיין יהיה מקום שני ביחס למחויבות של זהבי למיכל או לענבר (אם תחזור). אחרון חביב יש לנו את נתי. חוץ מוורד, נתי לא הצליח לטפח סימפתיה אצל אף אחד מהמתמודדים האחרים במשחק. למרות שהשרידות שלו ראויה להערכה, איכשהו תמיד מריחים ממנו את הלוזריות, את האפולוגטיות את הסמרטטת. ולכן הניחוש שלי הוא שגם באיחוד, התחת שלו יהיה בסכנה כל שבוע מחדש.

פוטייטו פוטאטו: "את לא אוהבת לקרוא לילד בשמו, אבל אנחנו בסוג של ברית" (ורד למיכל)
פתק החלפה: "אפשר להחזיר אותה בחזרה לשבט?" (יוסי מקבל את פניה של ענבר באי המתים)
לפני הכל: "הבאת את המסרק?" (ענבר מקבלת את פניה של בר באי המתים)
מושב ליד החלון: "אני מעיף את יוסי מהדלת, הוא מחזיר לי אותו מהחלון. מעיף אותו מהחלון, הוא מחזיר לי אותו מהארובה. בטח גם בטיסה חזרה ישימו אותו לידי בכיסא" (נתי)
אל תקרא לי שחור 1: "הוא רואה אותי, הוא רואה שחור" (אמיר על מנגיסטו)
אל תקרא לי שחור 2: "מנגיסטו שחרר ממני הרבה חושך" (יוסי)