פרופורציות הן תמיד דבר חשוב, במיוחד בתקופות כאלה. כשיש כל כך הרבה קטסטרופות אמיתיות מסביב, צריך לחשוב פעמיים לפחות לפני שמגדירים סרט כקטסטרופה. הגדרות שכאלה, לאור המצב, הן דבר שעדיף להימנע ממנו. ובכל זאת, עם כל האיפוק ולאחר כל ההסתייגויות, אין ברירה אלא להכריז: "ולריאן ועיר אלף הכוכבים", סרטו הטרי של לוק בסון, הוא פשוט אסון. סליחה על הדרמטיות וסליחה גם על החרוז.
זו גם לא אמירה מקורית במיוחד. הסרט יצא בסוף השבוע האחרון ברחבי העולם, וכבר נכתש בידי הביקורות והתרסק בקופות. מתוך הוקרה לבסון, אחד המוחות היצירתיים בעולם הקולנוע העכשווי ומי שכבמאי היה חתום על "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי" ועוד, קיוויתי לגלות במהלך הצפייה כי מדובר דווקא ביצירת פולחן לא מובנת כהלכה או משהו כזה. אך למרבה הצער, אין ברירה אלא להצטרף למקהלה ולנעוץ עוד מסמר בארון הקבורה של "ולריאן ועיר אלף הכוכבים", שכישלונו צפוי גם לערער עוד יותר את מעמדה של חברת ההפקה המדשדשת של הקולנוען הצרפתי.
אחת הבעיות של הסרט היא כי אין לו עלילה קוהרנטית, אך לשם הפרוטוקול הנה בכל זאת כמה פרטים יבשים עליו. בסון הגשים כאן חלום ארוך שנים ועיבד את "ולריאן ולורלין", סדרת הנובלות הגרפיות של פייר כריסטן וז'אן קלוד מזייר, העוסקות בהרפתקאותיהם האינטר-גלקטיות של שני הסוכנים המיוחדים בשמם היא נקראת.
שתי הדמויות הללו נחשפו לראשונה בשלהי שנות השישים, ולמעלליהן הייתה השפעה ניכרת, בין השאר על העיצוב של "מלחמת הכוכבים". אם הסרט היה נעשה בזמן אמת, ודאי היינו אומרים עליו כי הוא מקורי ופורץ דרך. אך כיום התוצאה כבר נראית כמו חיקוי של כל אופרות החלל הקולנועיות שהיו לפניו, וזו בעיה נוספת.
ומהן שאר הבעיות? ובכן, האם יש לכם את כל היום? קצרה היריעה מלפרט את שלל הקלקולים של החללית הקולנועית הזו, שפשוט שום דבר בה לא עובד. הסיפור עצמו קלוש, חלול ולא מובן, וגם כשמצליחים לעקוב אחר פרט כלשהו, הוא לא מעניין בשום צורה. אז מה אם הסוכנים המיוחדים נדרשים לאתר את עקבותיו של ממיר מיוחד ולהביא אותו לחוף מבטחים, למי אכפת?
בתסריט גם אין שום עומק, והמטען הפוליטי שהיה למקור הולך לאיבוד. לעומת זאת יש בו שלל בדיחות קרש, המבוצעות בידי קרשים בעצמם. עוד יותר מאשר את הסרט, קל ומפתה למעוך את שני כוכביו, דיין די-האן וקארה דלווין שכבר הפכו למושא לעג בשל הופעותיהם כשני הסוכנים. אך מה לעשות, גם הפעם הקטילה במקום.
זו כמובן לא אשמתם, אלא אשמת מי שליהק אותם מסיבות שבאמת אינן ברורות. הרי במקור ולריאן ולורלין הם שני גיבורים בוגרים, בשלים ומגניבים, עם עוקץ ועם סקס-אפיל. די-האן ודלווין, לעומת זאת, ממש אינם כאלה. בעיקר תמוה ליהוקו של הילדון המוכשר אך הלא כריזמטי או שרמנטי במיוחד, לתפקיד של שובר לבבות שכל הבחורות נופלות ברשתו מיידית.
את השניים מקיפה גלריה ביזארית למדי של שחקנים, הנעה בין קלייב אוון ואית'ן הוק להרבי הנקוק וריהאנה, מי שתפקידה הבולט הקודם היה ב"באטלשיפ" והקריירה הקולנועית שלה ממשיכה להתקשות להשתוות לזו המוזיקלית, בלשון המעטה.
בסיכומו של דבר, "ולריאן ועיר הכוכבים" הוא בליל בלתי נסבל של קולות, דימויים וצבעים, המשליך לכל עבר תקציב של 200 מיליון דולר. כמעט מיותר לציין כי התענוג הזה גם אינו קצר: הסרט, אלא מה, נמשך שעתיים ורבע, וכך עומדת בפני הקהל האומלל דילמה בלתי אפשרית - להמשיך ליהנות מן האולם הממוזג ולנסות לצפות בסרט בלתי ניתן לצפייה, או לצאת החוצה אל התופת הגדולה עוד יותר.
אז אין ספק, יש דברים גרועים יותר בחיים, אבל לפחות בסטנדרטים של החוויה הקולנועית "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" הוא הכי גרוע שיש. מבחינת העולם זה לא הסוף, אבל במונחים של ביקורת סרטים: זה בהחלט קטסטרוף!