פרחות, ערפדים וחברים מעצבנים: סקירת הסדרות החדשות

מה: עיבוד אנימציה קודר של נטפליקס למשחק האהוב של נינטנדו, בדיבובם של ריצ'רד ארמיטאג' (טרילוגיית "ההוביט"), גרהאם מקטאביש ("זרה"), ג'יימס קאליס ("באטלסטאר גלקטיקה") ושחקנים נוספים. במוקד הסיפור עומד הנצר האחרון למשפחה של ציידי ערפדים, שנרתם לעזרתה של עיר הנרדפת על ידי צבא יצורי שאול בהנהגתו של דרקולה. ארבעת פרקי העונה הראשונה זמינים בנטפליקס עם תרגום לעברית.

למה כן: בניגוד למה שהתרגלנו לצפות מעיבודי משחק מחשב, "קאסלווניה" נראה ומרגיש כמו יצירת טלוויזיה. היקום והיצורים האפלים שבתוכו מעוצבים בקפידה ובמיומנות, ונטולים לחלוטין מכל סממן מלאכותי שכל כך נפוץ בפרויקטים כאלה. בנוסף, אף שאינו מושלם, התסריט מצליח להעמיק אל מעבר לסטריאוטיפים השטוחים של דמויות מחשב, צובע את הנבלים והגיבורים בצבעים מגוונים, ומספק לכל אחד מהם נרטיב שמקל על ההזדהות עמם. בנוסף, מאחר ומדובר בעונה ראשונה של 4 פרקים בלבד בני חצי שעה (עונה שנייה של 8 פרקים נוספים כבר הוזמנה), הצליחה שלה קולחת וממכרת.

למה לא: במידה מסוימת "קאסלווניה" מתנדנדת על גבול ה"קודרת מדי". נושבת ממנה רוח של חוסר תקווה שעשויה לדחות חלק מהצופים (ומן הסתם היא אינה מתאימה לילדים בשום צורה ואופן). בנוסף, קשה עדיין להתרשם ממנה באמת לאחר 4 פרקים בלבד. ההתחלה הזאת מבטיחה, אבל נדרשת עונה "אמיתית" כדי לגבש עליה דעה מלומדת.

מה: דרמת פשע של נטפליקס בכיכובם של ג'ייסון בייטמן ("משפחה בהפרעה"), לורה לייני ("מזל סרטן"), ג'וליה גארנר ("האמריקנים") ועוד. יועץ כלכלי משיקגו שמנהל חיים סודיים כמלבין כספים עבור קרטל סמים מקסיקני, נאלץ לעקור עם משפחתו לאזור הרי האוזרק במיזורי לאחר שעסקיו נקלעים לסחרור. עשרת פרקי העונה הראשונה זמינים בנטפליקס עם תרגום לעברית.

למה כן: "אוזרק" היא "שובר שורות" לעניים, וזה לא בהכרח רע כל כך. התפיסה העיצובית שלה שונה כמובן לחלוטין מהנופים של אלבקרקי והשממות המדבריות של גבול מקסיקו, ומהווה סתירה פסטורלית מעניינת מאוד לאלימות והפחד שמלווים את הגיבור. ג'ייסון בייטמן משכנע מאוד בתפקיד הראשי, ומצליח להביע את הסערה הפנימית שמתחוללת בתוכו בלי שמץ של תיאטרליות. הבימוי והכתיבה של "אוזרק " יעילים ועל אף אורך הפרקים (כשעה כל אחד), הצפייה בשלושת הראשונים הייתה מהנה.

למה לא: בסופו של דבר, על אף הניסיונות של "אוזרק" לבדל את עצמה, מדובר בעוד סדרה על אדם לבן בגיל העמידה שנסיבות חייו מדרדרות אותו עוד ועוד לצד האפל. הנוסחה הזאת נשחקה עד דק בשנים האחרונות, ודרוש חידוש יוצא דופן כדי להפוך אותה לרלוונטית שוב. "אוזרק " אמנם יעילה בדרכה, אבל מוותרת כמעט לחלוטין על הצורך לחדש. וכשכל מה שנותר הוא עוד מאותו דבר, ובתחשב בכך ש"אוזרק " ממש לא עומדת בטופ של הז'אנר, לא בטוח שהמסע לאורכה שווה את השקעת הזמן.

מה: סדרה קומית חדשה של נטפליקס שיצרו ניקולס סטולר (הסרטים "לשכוח את שרה מרשל", "שכנים") ורעייתו פרנצ'סקה דלבנקו עבור נטפליקס, המתמקדת בקבוצת חברים שלמדו בעבר ביחד בקולג', וכעת כבר קרובים לגיל 40 אבל מתקשים להשתחרר מהאהבות הישנות ומהעבר. הקאסט המרשים כולל בין היתר את קיגן-מייקל קי ("קי ופיל"), פרד סבאג' (לנצח קווין מ"שנות הקסם") וקובי סמולדרס ("איך פגשתי את אמא"). כל שמונת פרקי העונה הראשונה זמינים בנטפליקס עם תרגום לעברית.

למה כן: יש לה פה ושם רגעים חמודים.

למה לא: איזה בזבוז של שחקנים מצוינים. כמי שנמנה על האחראים לאחד הסרטים המתוקים והאנושיים ביותר של המילניום הנוכחי, "לשכוח את שרה מרשל", ניקולס סטולר נופל כאן לסיטקומיזם מהזן המבאס ביותר. דמויות משנה בלתי אמינות בעליל (למשל קייט מקינון כמו"לית סופר-אקסצנטרית שכמו נשלפה ממערכון הזוי של "סאטרדיי נייט לייב") ורגעים כל כך צפויים ונדושים (מה שיכול להביך - אכן יביך), המשובצים בתוך עולם שאמור להיות דרמטי ומורכב. בראשם עומד גיבור אידיוטי ומעצבן שנוטה לעשות פרצופים וקולות מוזרים בעתות מצוקה ומבוכה - פשוט לקחו את קיגן-מייקל קי המעולה והמבריק והפכו אותו לקריקטורה בלתי נסבלת. הזיג זג הזה חותר לחלוטין תחת הניסיונות של "חברים מהקולג'" להיות בעלת משמעות, ובשורה התחתונה הופך אותה לשטחית ומתסכלת.

מה: קומדיית פשע של רשת הכבלים האמריקאית TNT בכיכובן של ניסי נאש ("מלכות הצעקה"), קארי פרסטון (אלסבת' טסיוני מ"האישה הטובה"), ג'ודי רייס ("סקראבס"), הרולד פרינאו (מייקל מ"אבודים"), דין נוריס (האנק מ"שובר שורות") ואחרים, על חמש מניקוריסטיות בסלון בפלורידה, שנכנסות לעולם הפשע המאורגן הגברי באופיו כשהן מתחילות להלבין כסף עבור קליניקת הכאב (כלומר ספקית הסמים) הסמוכה.

למה כן: יש משהו מאוד מרענן בגיבורות שלו, פרחולות חמודות שלא מתכוונות לספוג חרא מאף אחד. העובדה שהן מגולמות מצוין על ידי שורת שחקניות אהובות, עוזרת להן להרים את הסדרה כמה דרגות למעלה גם ברגעיה הקשים.

למה לא: כבר ראינו נשים טראשיות בטלוויזיה, "הסופרנוס" התמחתה בזה, אבל פעמים רבות נדמה ש-"Claws" ממש מיישרת איתן קו - מצועצעת, מופרזת וצעקנית. מילא אם הייתה מציעה משהו חדש, אבל לפרקים נראה שהיא פארודיה צפויה וקלישאתית על ז'אנר הפשע מאשר הדבר האמיתי. כלומר, הכינוי הרווח של הבוס המרושע הוא אנקל דדי. אנקל דדי! לא עוזר גם שדין נוריס נסחף עם הזרם ומגלם אותו בהגזמה רבתי.