פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא לנוער בלבד: "מצור סופה" הוא סיפור פנטזיה מרענן וחשוב

      הכותר השני בטרילוגיית הגרישה של לי ברדוגו, שזוכה לפופולריות רבה בארה"ב ומתורגמת בעצלתיים לעברית, ממשיך ומעמיק את המאבק של אלינה ומאל באופל ומשרתיו. אף שהוא מוגדר כספר נוער, גם בוגרים יותר ימצאו אותו מהנה וסוחף

      לאחרונה, במסגרת חגיגות העשרים של סדרת הארי פוטר, עוררה המוציאה לאור גילי בר-הלל (מייסדת הוצאת עוץ הנהדרת), שתרגמה את כל ספרי הסדרה לעברית, דיון סוער בטוויטר. בר-הלל טענה שהפסטיבל התקשורתי סביב ספריה של ג'יי קיי רולינג הוא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל; שלמרות שספרי ילדים ונוער מהווים חלק ניכר מהספרים הנמכרים בישראל, מדורי הספרות ה"מכובדים" כמעט שלא מסקרים ספרים כאלה. "בגלל שהילדים שלכם קוראים את זה, זה לא מעניין? לא חדשותי? לא ראוי?", היא מצייצת; "עד שזה מעובד לסרט שובר קופות ואתם לא מבינים מאיפה צץ 'פתאום' ה'טירוף'. ובינתיים תפיסת העולם המתעצבת של הילדים שלכם מושפעת, לא מאיזה ספר על מחקר סוציולוגי כלשהו, אלא מהחומרים האלה. 'קפטן תחתונים'. 'אשמת הכוכבים'". מלבד להכות על חטא ולהודות שגם אנחנו לא תמיד מעניקים לספרים האלה את תשומת הלב הראויה להם, נותר לנו בעיקר להסכים עם הסיפא של דבריה של בר-הלל: "הזלזול העמוק בספרי נוער הוא בעיקר הפסד של מי שמונע מעצמו חוויות קריאה נהדרות, מתוך סנוביזם ותו לא".

      יחד עם זאת, נראה שספרי פנטזיה לילדים ולנוער זוכים, לפחות בחלק מהמקרים, ליותר פופולריות ולגיטימציה בקרב קהל בוגר מאשר ספרי נוער מסוגות אחרות. מ"ההוביט" דרך "דברי ימי נרניה" ועד להארי פוטר, לא נדיר להיתקל בבני ובנות עשרים, שלושים או ארבעים שקוראים את הספרים האלה בגאווה, בלי רגשי נחיתות ובלי להתנצל. אולי זה מכיוון שהז'אנר כולו נחשב בעיני אותם קוראים "סנובים" ל"לא בוגר" מספיק, ואם זוהי ממילא התדמית של ספרי פנטזיה אז מה זה כבר משנה מה גובה המדף שממנו מורידים אותם? מכל מקום, אם טשטוש הגבולות הזה אחראי לכך שיותר קוראים נחשפים ליצירות איכותיות וראויות, הרווח כולו שלנו ושלכם.

      טרילוגיית הגרישה של לי ברדוגו, שזכתה לפופולריות רבה בארצות הברית ושמתורגמת אט אט לעברית, אולי לא תהפוך לקלאסיקה על-זמנית כמו היצירות שהוזכרו כאן, אבל היא בהחלט סדרה שחובבי פנטזיה בני כל הגילים ייהנו ממנה. גם הצדדים ה"ילדותיים" של ספרי הטרילוגיה, כמו היעדר התייחסות מפורשת למין ותיאור פשטני למדי של מערכות יחסים רומנטיות, לא פוגמים בהנאה הזאת, אלא דווקא משווים לסדרה חן מסוים. ברדוגו – שאמנם נולדה בישראל אבל גדלה בארצות הברית וחיה שם כיום – רקחה שילוב משובב נפש של גיבורה שובת לב, רשע כריזמטי, מערכת קסם מעניינת ועלילת הרפתקאות מותחת. "מצור וסופה", הכרך השני בטרילוגיה, שראה אור לאחרונה בעברית בהוצאת אריה ניר ובתרגומה המוצלח של ורד טוכטרמן, ממשיך את המגמה החיובית שהתווה הכותר הראשון, "צל ועצם", שהתפרסם כאן לפני שלוש שנים.

      הטרילוגיה מתרחשת ברובה בממלכת ר?ב?ק?ה, המבוססת מבחינה תרבותית וגיאוגרפית על רוסיה ונמצאת במלחמה תמידית עם שכנותיה. סיפור פנטזיה בעל מאפיינים מזרח אירופיים הוא בחירה לא שגרתית, שכמוה ראינו גם ב"עקורה" הנפלא של נעמי נוביק, המבוסס על פולין. בין שתי היצירות יש הרבה מן המשותף – שתיהן עוסקות בנערה צעירה ולא יפה במיוחד שמגלה יום אחד שהיא ניחנה בכוחות פלאיים, אשר מתאהבת בקוסם עתיק בעל מראה צעיר ונאבקת בכוחות קמאיים שמאיימים להשתלט על הממלכה.

      אלא ש"עקורה" הוא סיפור לוקאלי מאוד, על ממלכה אחת ועמק אחד, בעוד ספרי הגרישה (שהקדימו את "עקורה") מתארים מאבק אפי של בני אור בבני חושך, במובן המילולי ביותר של הביטוי: ר?ב?ק?ה קרועה לשניים על ידי "הקפל", רצועת אדמה מדברית שבה שוררת אפלה תמידית. הקפל שורץ מפלצות מכונפות רצחניות, וגובה כל שנה את חייהם של רבים מבין אלה שמנסים לחצותו בספינות חול מיוחדות. בכותר הראשון התוודענו אל אלינה סטרקוב, יתומה חסרת ייחוס אשר התגייסה לצבא כשרטטת מפות. בעקבות קרב עקוב מדם עם מפלצות הקפל מגלה אלינה שהיא ניחנה בכישרון מיוחד שהיה אמור להתגלות עוד בילדותה אבל התפספס איכשהו. בעקבות זאת היא מגויסת מיד לארמיה השנייה, צבאם של הגרישה, נשים וגברים בעלי כישרון מולד להשפיע על הטבע.

      הגרישה הם לא קוסמים אלא "אשפי המדע הקטן" – הם לא מסוגלים לברוא חומר יש מאין, דבר שמהווה בעיניהם "השחתה של הבריאה שבליבת העולם" (עמ' 236), אלא רק לחולל מניפולציות בחומר קיים. חברי מסדר הקורפורלקים אדומי הגלימות, למשל, מתמחים בגוף האדם ומתחלקים למרפאים בעלי יכולות שיקום וקורעי לב רצחניים. אלינה ניחנה ביכולת שאף גרישה אחר לא החזיק מעולם: היא זמנית שמש, אשר מסוגלת לשלוט באור ובחום. על פי המסורת, הכישרון הזה עתיד לאפשר למסדר להביס את הקפל ולהשיב את האור לר?ב?ק?ה. האופל, גרישה בן מאות שנים שנראה כמו נער אימו ומפקד על הארמיה השניה, לוקח את אלינה תחת חסותו, מפקח על הכשרתה כגרישה וכלוחמת, וגם גורם לה להתאהב בו. ההתפכחות מגיעה כאשר אלינה מגלה שהאופל, למעשה, יצר את הקפל, וכעת הוא מעוניין לנצל את יכולותיה של אלינה כדי להרחיב אותו, לבצע הפיכה בר?ב?ק?ה ולהשתלט על העולם. ביחד עם אהובה? מאל – גשש חתיך שגדל איתה במקלט ליתומים – היא מצליחה להימלט מרבקה, לא לפני שהאופל נועל על צווארה קולר בלתי ניתן להסרה שמגביר את כוחה אבל גם כובל אליו את נשמתה.

      ב"מצור וסופה", שמסופר גם הוא מנקודת מבטה של אלינה, נמשך המאבק שלה ושל ומאל באופל ובמשרתיו, במקביל לפולחן רחב היקף שלה אשר תופס תאוצה בר?ב?ק?ה. במסגרת הסגידה הזו, שמזכירה קצת את "חולית" של פרנק הרברט, המוני הצליינים רואים באלינה קדושה שעתידה לשוב לממלכה ולהושיע אותה בזכות כוחותיה המיוחדים. כבר בראשית הספר מגלה אלינה שמאז המפגש האחרון שלה עם האופל, רכש הגרישה הזקן כוחות משמעותיים וכעת הוא מסוגל, לראשונה בתולדות המסדר, ליצור חומר יש מאין – מפלצות צללים איומות וכמעט בלתי מנוצחות שאיתן הוא מתכוון לכבוש את ר?ב?ק?ה, לאחר שיצליח להעביר את זמנית השמש אל הצד האפל. לתמונה נכנסת גם דמות חדשה ונהדרת – שודד ים חסר פחד ועכבות בשם סטורמהונד, שמשתף פעולה עם האופל כל עוד זה מועיל לו, אך במקביל לכך גם מטפח אג'נדה משל עצמו. לעומת זאת, מאל, שבספר הקודם היה גיבור מקסים, הופך הפעם לדמות המעצבנת ביותר בעלילה, ללא מתחרים – גבר ילדותי, זועף ונרגן שלא מפסיק להתלונן ולהתבכיין ומסרב לגלות הבנה למצבה המיוחד של חברתו. גם אלינה לא בדיוק מסייעת לזוגיות שלהם, כאשר היא נמשכת לסירוגין אל האופל ואל סטורמהונד.

      למרות כוחה הרב של אלינה והפופולריות שלה, אין יותר מדי מה לקנא בה. לכאורה היא חזקה יותר מכל גרישה אחר למעט האופל, אך למעשה היא משמשת ככלי משחק בידי גברים שונים, שכל אחד מהם מעוניין לנצל אותה למטרותיו, ואף לכפות עליה נישואי תועלת. עם זאת, היא לא מקבלת את המציאות הזו כגזירת גורל. ב"מצור וסופה", יותר מאשר בספר הקודם, היא נעשית מודעת אליה ומנסה להשתחרר ממנה ולבסס את עצמה כגיבורה חזקה ואחראית בזכות עצמה. בד בבד, גוברות גם החמדנות שלה לכוח ותשוקתה להפוך לגרישה החזקה בעולם, דבר שהמגדר שלה לא אמור למנוע: לי ברדוגו היא אמנם לא ג'ודית באטלר (וגם לא נעמי נוביק), ולא תמצאו כאן הצהרות פמיניסטיות רדיקליות, אבל במסדרי הגרישה קיים שיוויון מוחלט בין נשים וגברים, ואישה אף יכולה להנהיג את הארמיה השנייה כולה. אלינה מסרבת לקבל עליה את השיח המיליטנטי והמיליטריסטי של הגברים הסובבים אותה (בסצינה החזקה ביותר בספר היא מסייעת לחבריה וחברותיה להשמיד קן של מפלצות, אך אז מגלה, לזוועתה, שהם טובחים גם בגוריהם של אותם יצורים), אבל גם מסרבת להיות נערה כנועה ופסיבית, ומשתמשת בכוח ואף באלימות כשהדבר נדרש.

      מבחינה זו, המסר של "מצור וסופה" הוא מרענן וחשוב, בעיקר עבור קוראים וקוראות צעירים. וכאמור, גם קהל צעיר פחות ימצא ב"מצור וסופה" עניין, הנאה ומתח. למעשה, אם הקצב המנומנם שבו מתורגמים ספרי הסדרה לעברית יישאר בעינו, כנראה שקוראים אלה, שמטבע הדברים נוטים להסתדר עם השפה האנגלית, יעדיפו לדלג על ההמתנה המייגעת לכותר השלישי ולקרוא אותו בשפת המקור.


      "מצור וסופה" / לי ברדוגו. מאנגלית: ורד טוכטרמן. אריה ניר ומודן. 384 עמודים.