אם לא היו מאיצים בג'אסטין טימברלייק לגמור מהר, עוד היה יוצא לו אלבום ממש משובח. ג'אסטין, שניחן במראה נעים, הוא זמר טוב מאוד ורקדן מצוין. שלושה (הראשון, השני והשישי) מתוך 13 הקטעים ב"ג'סטיפייד", אלבומו הבכורתי, אינם פחות ממצוינים. הפקה אמיצה, כמעט גאונית, של הנפטונז ושל טימבלנד, ביטחון מופרז, הומור עצמי וכישורים נדיבים מוציאים אותו בשירים האלו כמו גירסת התלתלים הבלונדיניים של מייקל ג'קסון ופרינס לשנת 2002. ב"ג'סטיפייד" טיברלייק מדגיש את שורשיו מממפיס טנסי, עיר ששמה נקשר בפאנקי איכותי וביוצרים דוגמת פרינס וג'ס ג'ונסון. הוא משלב שירה גבוהה וצעקנית עם גרוב עדכני ומתוחכם, ומרקד בין חברותה לסקס ולרומנטיקה. ממפיס, לעומת אורלנדו, העיר של רוב להקות הבנים בארצות הברית, היא קונוטציה משופרת למוצר רציני. בשאר האלבום לא חסרים רגעים אמיצים של נחת, אבל ברגע שהשירים פחות ממצוינים, ניכר בטקסטים שג'אסטין מסרב לעבור מחטיבת הביניים לתיכון ממניעים כלכליים. אם הרגעים הטובים לא היו מצליחים להתעלות לדרגה של וואו, אולי לא היה על מה להתאונן. בכל אופן, בטוח שעם ג'אסטין לא גמרנו את היחסים אחרי "ג'סטיפייד".
אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר
ועל הגדולים לא ירחם ולא נעליים
"Now or Never" של ניק קארטר זוועתי. שנתיים אחרי האוסף האחרון של הבקסטריט בויז, אחת המוצלחות והמצליחות שבלהקות הבנים, מוציא הכוכב הבלתי מעורער בבניה אלבום בכורה. קרטר, שלא ניחן במראה אבל נחשב לטיפוס מעניין (גירסת הילד הרע לג'ייסון דונובן), הולך עם ממציאיו על קונספט מהפכני ומחליט להיות בריאן אדמס. חולץ את נעליו ורץ להצטלם כמו גיבורו ליד משאית. בין צלילים שנשמעים כמו גיטרות הוא מבכה לאורך 12 קטעים (ושני קטעי בונוס!) את מהלך חייו הרומנטיים. מכיוון שעולמו אינו עשיר בתחושות, ניק מתמסר לרגשות פטריוטיים. אנחנו המאזינים לא יודעים הרבה על הבנות שלו, פרט לעובדה שכולן אמריקאיות. הטענה המרכזית של קארטר היא שגם הבנים בוכים ואין זאת בושה. גם זאת התקדמות. אני חושב שניק הוא בחור המיועד לבנות שמסתפקות בחמודים.
מיטב הלהיטים של ווסטלייף מזכירים לנו, היושבים על חרבם בציון, שהחיים במערב הם לא תמיד משהו. ווסטלייף מעולם לא ניסו להוסיף דבר לעולמן של להקות הבנים. תמיד היה חסר להם איזשהו סממן של זהות. המוצא האירי שלהם לא מוצא שום ביטוי בשירתם, ריקודיהם או הופעתם (למרות שיש תמונה שבא הם משחקים קלפים בפאב). הם בחרו את השירים הכי משעממים לגירסאות כיסוי (אבבא, פיל קולינס, בילי ג'ואל), ההפקה שלהם נטולת זוהר, המראה שלהם בנאלי, והחיים שלנו משעממים איתם. אפילו חברי הלהקה תמהים באגף התודות של האוסף החדש שלהם איך בשנתיים וחצי הם הספיקו להוציא שני אוספי להיטים משלושה אלבומים ו-12 סינגלים.
* Justin Timberlake - "Justified", nmc
* Nick Carter - "Now or Never", nmc
* "Westlife - "Unbreakable 1, הד ארצי
שירו של שפשף
14.11.2002 / 9:49