במדינה שבה הקיטוב כל כך גדול ואנשים נוטים להתווכח אפילו על האיכויות של גרעינים שחורים, קשה למצוא נושאים בקונצנזוס. "בוגד" של יונתן דה שליט היה אחת ההסכמות הגורפות לכך שמדובר בספר מתח מעולה. יחד עם ההילה שאופפת את כותב הרומן ("שם העט של גורם במערכת הביטחון", נכתב עליו), זה פשוט היה רומן קצבי וטוב ברמה עולמית. בפרפראזה למשפט המפורסם של אלדד זיו על אמנות, בריגול כמו בריגול, אין דבר כזה שאין דבר כזה. לכל פעולה, מופרכת ככל שתהיה, האמנו. הרי רב הנסתר על הגלוי, וב"בוגד" דה שליט טווה חוטי עלילה מופתיים שהתחברו לסיום מצוין עם פאנץ' מוצלח במיוחד.
לכן, אם טרם קראתם את "בוגד", ההמלצה הראשונה היא לעשות את זה לפני שקוראים את ספר ההמשך "צוערים". לא רק משום שהוא הרבה, הרבה יותר טוב ואמין, אלא מכיוון שבשני העמודים הראשונים של "צוערים" מוגש ספוילר מפואר שמסכם את הרומן הקודם. ואם בוחרים לקרוא ספר אחד מבין השניים של דה שליט, זה לא צריך להיות "צוערים".
ב"צוערים" מקבלת יערה, מגיבורי "בוגד", מנדט מראש הממשלה לפעול נגד טרוריסטים כזרוע נפרדת ועצמאית שאינה כפופה לשום ארגון. היא לוקחת פיקוד על שמונה טירונים שאפתנים שרוצים להיות חלק מפעילות שירות הביטחון, ויחד הם יוצאים למשימות באירופה. בסיפור קטן מקביל, אמן יהודי נפגש ערב קום המדינה עם הפסל הבריטי המפורסם הנרי מור, והקשר לקו העלילה המרכזי מתברר מאוחר יותר.
ההשוואה בין ספר המשך לרומן מופתי אינה הוגנת, אבל מעבר לכך ש"צוערים" סובל מנפילת מתח, תרתי משמע, לעומת "בוגד", יש גם לא מעט סיבות אובייקטיביות לקטלגו כסתם עוד ספר. לא טוב, לא רע פשוט סתם. הפעם דה שליט לא מצליח לגרום לנו להאמין ש"אין דבר כזה שאין דבר כזה". לא מעט אלמנטים בעלילה נשמעים מופרכים גם בעולם שבו הכול, לכאורה, יכול לקרות. יערה היא דמות משולחת רסן שמונעת מתאוות דם, נקמנות וחוסר מצפון. בספר הזה דה שליט מפנה לכבודה את הבמה, ומשהו באמינות שלה לא מרגיש נכון. הוא מנסה לייצר את וונדרוומן של עולם הביון ובמקום זה נתקע עם דמות קומיקס חיוורת.
גם הרומנטיקה שמנסה דה שליט לטפטף לכל אורך הספר נראית מלאכותית. הוא סופר טוב, אבל נראה שעדיין לא בשל בנבכי הנחלת הרגשות העמוקים. הסמי-ארוטיקה שלו מתכתית, עגומה ואינה תורמת מאום לעלילה. אבל זה עוד עניין משני שלא היה צורך להיתפס אליו לולא הבעיה העיקרית ברומן: הקוהרנטיות שלו. הספר מחולק לשתי פרשיות שונות, מה שגורם לתקופת הסתגלות לא פשוטה. אחרי חלק ראשון מוצלח יחסית שנבנה היטב, דה שליט מפיל את הקוראים לבור שממנו קשה לצאת עד לסיום. ואם בסיום עסקינן, אין פה אפילו קורט מהפאנץ' המושלם של "בוגד".
אין להסיק ש"צוערים" הוא ספר משעמם. טביעות האצבע של דה שליט מ"בוגד" מורגשות גם פה. הקצב הקולח עדיין שם ברובו, אבל פה קל במיוחד לערער על הקלישאות הביקורתיות "לא תוכלו להניח אותו מהיד" או "חווית קריאה מטלטלת". כנראה שתסיימו אותו, אולי אפילו מהר מהצפוי, אבל זה ממש לא הספר שמסמן את המשך הכתרתו של דה שליט לג'ון לה קארה הישראלי.
בעולם הספורט האמריקאי יש מושג שנקרא Sophomore slump, המתאר שחקן שהצטיין בשנתו הראשונה כמקצוען ונקלע למשבר בשנייה. אם הוא שחקן טוב, בעונה השלישית הוא יעשה קאמבק חלומי. דה שליט כבר הוכיח שהוא סופר טוב, אבל הוא בהחלט חווה נפילה. כפי שהוא עצמו כתב בסיום הספר, יהיה רומן שלישי בסדרה. נותר רק לקוות שייפול לכל הפחות על נקודת האמצע בין "בוגד" ל"צוערים".
"צוערים" / יונתן דה שליט. הוצאת כתר. 351 עמודים.