"הישרדות פלאוון": ענבר ומעיין יושבות על העץ

אחרי שיוסי שוב הודח, מעיין היא שארית הפליטה מברית שהייתה פעם מפוארת והיא לבד. אבל לאישה שלעולם לא מפסיקה לשחק את המשחק יש תמיד פלאן בי בשלוף, והפעם קוראים לה ענבר לה קוקראצ'ה פיניאבסקי. כבר זמן מה שמעיין טווה את הקורים סביב החרק הארגנטינאי, ונראה שכעת בשלו התנאים לחיבור הזה. ובדיוק בזמן עבור מעיין.

הפרק נפתח בשיחה בין ענבר וורד, שבה ענבר מודיעה לה דוגרי שהיא מעדיפה את מעיין על נתי. כלומר, שבהדחה הבאה היא מעדיפה להדיח את בן הברית של ורד, על פני הדחת השחקנית הכי מסוכנת עד עכשיו במשחק. ענבר מסבירה שהיא מרגישה פחות מחוברת לנתי, עם כל הכבוד לחיבור שלה עם ורד, ושהיא מעדיפה לראות יותר נשים בגמר. ורד משתדלת להגיב באיפוק לידיעה המטרידה הזאת, אבל עוקצת בחזרה ומודיעה לענבר שאותו כנ"ל מבחינתה על זהבי. אבל ברור שזה מכביד עליה מאוד.

השמות של רזהבי ונתי לא סתם מופיעים בשיחה הזאת בהקבלה. "הישרדות" נמצאת עכשיו בישורת האחרונה, השלב במשחק שבו השורדים הם מעטים ומגובשים ואין ברירה אלא להסתכל קרוב מאוד – בתוך הבריתות והחיבורים האסטרטגיים – כדי לסמן את המודח או המודחת הבאים. לתוך השיקולים האלה נשזרות גם מחשבות על הגמר, ואם לדייק: עם מי יותר כדאי לעמוד שם על הבמה כשיגיע הזמן להצבעה הפופולרית. על פניו, נתי וזהבי מתאימים מאוד לטייפקאסט סדרתי של זוכי ריאליטי מהשנים האחרונות כמו טילטיל או ג'קי מנחם בואכה קותי סבאג, אם תרצו. למל"מים, קצת לוזרים, קצת מעצבנים אך מעוררי אמפתיה לפרקים. טמבלים חביבים שקל להם להפוך לברירת מחדל כשמגיע הזמן להצביע לזוכה. בבחינת הפתק הלבן בקלפי של תכניות הריאליטי.

הנשים של "הישרדות", במודע או שלא, מסמנות מטרה משותפת: לא כאן. לא אצלנו. הן אולי לא מסכימות על הכל, אבל הן שותפות לשאיפה שבגמר הזה יהיו כמה שיותר נשים חזקות ושחקניות שהוכיחו עצמן ראויות. חיזוק לכך ניתן לראות כשהן מגיעות למשימת הפרס ודורשות להכיר בעובדה שיש שם רוב נשי על ידי פנייה אליהן בלשון נקבה. המנחה גיא זוארץ נעתר, למשך כמה שניות, לפחות.

במשימת הפרס ענבר כמעט מצליחה לנצח למרות שבחרה לעצמה את המסלול הקשה ביותר (קוראים לו "מסלול כוח" – מה לא הבנת?!), אבל מעיין עוקפת אותה וקוטפת את הפרס המפנק. בדיוק בזמן הנכון עבורה, היא מקבלת את האפשרות להמטיר מעט מהטוב הזה על מתמודדת נוספת. היא יוצאת ידי חובתה עם התלבטות מופגנת ומוגזמת בין ענבר ורזהבי, ולבסוף בוחרת בענבר ש"הייתה כל כך קרובה לנצח" ומבקשת את סליחתו ומחילתו של זהבי, שלו היא חייבת טובה.

בואו נדבר על זה רגע, לא היתה פה תחרות בכלל. זהבי האפס הזה נתקע רבע שעה על פתיחת קשר ואז הרים ידיים ופשוט ויתר על המשימה כשהיה צריך לחצות גשר, מחשש שיתרסק. אפילו גיא היה המום מחדלון האישים שלו. מי שעד עתה הצליח לחמוק באלגנטיות מכל מאמץ, אסטרטגי או אחר, כנראה חושב שהוא עשוי מטפלון. בפרקים האחרונים הוא פשוט מרשה לעצמו לשבת על הקווים בלי בושה ובלי לנסות לייצר אפילו מראית עין של שחקן במשחק. זה חייב לעלות לו ביוקר מתישהו ואני אישית, מקווה שזה יהיה בקרוב, אף על פי שבינתיים שאר המתמודדים ממשיכים להרעיף עליו דברי הערצה. לפחות בינתיים הוא לא מקבל פרס על הפרזיטיות שלו, ונשרף מקנאה בצד בזמן שמעיין וענבר בוחרות להן ריזורט להתפנק בו תוך שהוא ממלמל הטיות של הפועל פ.ר.ג.ן.

בדרך לריזורט, זה נראה שענבר הולכת לאכול למעיין את הראש בלי סכין ומזלג ביממה הקרובה. נדמה לי שראיתי את מעיין מתלבטת לשנייה האם לזרוק את עצמה למים מהסירה לפני שהיא עוגנת במזח המלון. אבל לשמחתה, דעתה של ענבר מוסחת כשהיא מזהה עובד במלון מירח הדבש שלה ומתנפלת עליו בשאגות: "ג'ייסוןןןןןןןן דו יו ריממבר מי?? איי ווז היר א ייר אגוווווו!!!!!!" פניו המבועתות של הפיליפיני אומרות רק דבר אחד: הוא זוכר.

אחרי שסיימה להקריפ את צוות נותני השירות במקום, ענבר מתפנה למעיין. מי שהתחילה את המשחק הזה כיפת נפש בלתי נסבלת, שלא מוכנה אפילו לשמוע דיבורי אסטרטגיה, התאפסה על עצמה במאני טיים ועשתה מהפך של 180 מעלות (אם כי היא עדיין בלתי נסבלת). היא ללא ספק האישה החזקה של הברית המשולשת שלה, והיא לא סוגרת לעצמה שום אופציה. יש לה קווים פתוחים לא רק עם מעיין, אלא גם עם מנגיסטו, שנמצא על אש קטנה באי המתים, ולפני ההדחה שלו – גם עם יוסי היה לה דיבור. רוב הכוח של הברית שלה מרוכז אצלה ונראה שגם זהבי הנגרר סר יותר למרותה מאשר לזו של מיכל.

ולענבר יש אג'נדה משלה. היא לא רק כלי בידיה של מעיין. לפחות לא בעיני עצמה, וימים יגידו אם היא צודקת. היא אומרת חד וחלק למצלמה: "בא לי שמעיין תגיע הכי רחוק שאפשר במשחק. היא עשתה משחק הישרדותי מהמם". והיא צודקת. מעיין היא השחקנית הכי טובה במשחק הזה, אולי אי פעם. והיא לא מוותרת ולא מפסיקה לעבוד לרגע. כולל כשהן בג'קוזי והיא שולפת את הקלף הכי שחוק והכי צפוי שלה עד כה כשהיא מנסה להפוך את ענבר על ורד על ידי כינויה בשילוש הנתעב: אשכנזיה-אליטיסטית-תלאביבית (שכחת שמאלנית). הבוסית הקודמת שלה בוודאי הייתה גאה בה, אבל עבור הצופים מדובר באכזבה. עד עכשיו המניפולציות של מעיין נתפרו ביד הרבה יותר עדינה ומיומנת. ואילו פה חזינו בטלאים גסים ומחוררים. יכול להיות שמעיין מתעייפת?

אולם, גם בהינתן המהפך המרשים והמעניין של ענבר, היא עדיין לא הוכיחה את עצמה כשחקנית ברמתה של מעיין. וכישורי המשחק שלה מרגישים עדיין מאוד בוסריים ולא מאוזנים כשהיא עומדת מולה. המקום שבו זה בולט במיוחד הוא השיחה שהשתיים מנהלות בארוחת הערב הדשנה שלהן, שבה מעיין מטפחת במיומנות ובעדינות את חדוות האסטרטגיה של ענבר, ומלבה אותה. סימן מובהק לכך שהיא לא מפחדת ממנה אלא מתמרנת אותה, ויודעת שאם תצטרך להפיל אותה, היא תוכל להערים עליה.

דיברנו על רוב נשי? אז בהתאם לכך תפרה ההפקה משימת חסינות שכוללת הרכבת מוטות רופסים וניסיונות אימפוטנטיים ומביכים לנופף בהם לעבר מטרה. למרות שוורד, נתי ומיכל זקוקים לשרשרת הזאת כדי להכריע את מאזן הכוחות העדין שנוטה כעת לכיוון מעיין – זו דווקא ענבר שמראה להם למי כאן יש את הפיניאבסקי הכי גדול והכי חזק. היא קוטפת את שרשרת החסינות, שבמועצת השבט הבאה עשויה גם לעבור לצווארה של מעיין.

שבוע הדופלגנגר: "יש לי דודה שקוראת לי ג'ורג'. יעני, קלוני" (נתי הוזה)

יא ווראדי: "איזה קציצה הוא היה כשהוא הגיע לפה" (מיכל מחמיאה? לרזהבי)

מפרגן מכל הלב: "תמשיכו ככה, לא נשארו לי חדרים בלב כבר" (רזהבי למעיין וענבר)