שי בן עטר, במאי, תסריטאי ומיוצרי "חברות" ו"נבסו"
"השוטר הטוב": "גילוי נאות: יצא שתומר אבירם ואני ערכנו שתי עונות, הוא של 'השוטר הטוב' ואני של 'חברות', חדר ליד חדר. המחויבות והתשוקה שלו ליצירה שראיתי באולפני העריכה ניכרת בכל סצנה ב'השוטר הטוב', והסיפור על ההטרדה המינית שדני קונפינו (יובל סמו) עבר על ידי חברתה של אמו, בגילומה של גליה ישי הנהדרת, הוא אחד הסיפורים המבריקים, הכנים, המרגשים והמצחיקים שצפיתי בהם בטלוויזיה. יש בסדרה עוד הרבה כאלו. כבוד".
"לא בטוחה": "בגלל שאיסה ריי ואיבון אורג'י הן קומיקאיות כובשות, קורעות ומרגשות, בגלל שיוצרי הסדרה משתדלים לא לוותר על הקומדיה וגם על מבע רגשי עמוק, ובעיקר בגלל שלצפות בקומדיה טלוויזיונית שמובילות שתי נשים שחורות זה משהו שהיה שווה להגיע למאה ה-21 בשבילו".
רוני ניניו, במאי "כבודו"
"השוטר הטוב": "קומדיה מצחיקה עצובה מקסימה, עם הרבה חום. ומעבר לצחוק היא מאוד אותנטית ונוגעת ללב, ואני חושב שהיוצרים הצליחו לגעת במינון המדויק בין קומדיה לבין נגיעה בלב".
"סיפורה של שפחה": "זו סדרה יוצאת מהכלל. מעבר לזה שהיא עשויה בצורה מופתית והמשחק של אליזבת מוס ראוי לציון הגבוה ביותר, זו סדרה שמראה של הסכנות של משטר טוליטרי והאכזריות של משטר כזה בעולם, ומרמזת בעיני על מה שעלול לקרות כאן. זו סדרה שבצורה דרמטית מביאה את האכזריות של האנושות".
אדם סנדרסון, במאי ומיוצרי "בתולות"
"חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם": "הסדרה הדוקומנטרית של רוני קובן על חנוך לוין השאירה עלי חותם חזק מאוד. קודם כל ההתרגשות האדירה מלצלול לעולמו של לוין, להכיר מלא מחזות חדשים ושוב להיזכר בעוצמה הבלתי מתפשרת של האמן הזה. בנוסף לכך, נקודת המבט והאופן שבו קובן ושותפיו בחרו למיין את יצירותיו של לוין היו מאוד מדויקים והצליחו לזקק את תפיסת עולמו בצורה חכמה ומרתקת".
"ליל האירוע": "הסדרה תפסה אותי מהרגע הראשון שלה. כמובן שזו סדרה שמונעת מפיתולי מתח ומהפתעות כיאה לז'אנר, אבל דווקא מה שהכי דיבר אלי היו הדמויות - השוטרים, האסירים, נהגי המוניות הפקיסטניים וג'ון טורטורו אחד יוצרים מארג של עולם ניו יורקי מחוספס, ניו יורק שהרבה זמן לא ראיתי. העיר והדמויות הן הדופק בסדרה הזו, מצד אחד ישנה תחושה של חמלה ואמפתיה לטרגדיה העוברת על הדמות הראשית, ומצד שני יש איזה משהו אדיש באוויר, כאילו כל הסיפור הזה הוא סתם עוד שקית ברוח".
ליאור רז, מיוצרי וכוכבי "פאודה"
"אורי ואלה": "סיפור בניחוח ניו יורקי בישראל, מוזיקה מדהימה של גל תורן, משחק משובח, ובימוי מבריק וצנוע של יובל שפרמן. זו סדרה מצויינת שראיתי בבינג' ונהניתי מכל רגע, שחקנים ובימוי מפתיעים".
"סיפורה של שפחה": "סדרת מופת עם רעיון גאוני ושחקנים מדהימים. אחרי כל פרק אתה מוצא את עצמך חושב, מדמיין ומזדהה עם הדמויות. יש שם תצוגת משחק מרהיבה. ככל שהפרקים התקדמו וחשבתי שכבר אי אפשר להפתיע אותי. הכותבים הצליחו להפתיע ולזעזע מחדש".
רמי ורד, תסריטאי, כוכב ומיוצרי "שמחות"
"פאודה": "בגלל הכתיבה והמשחק ואיציק כהן והאמינות והמתח הפסיכי ודפיקות הלב שזה עשה לי, ובמקרה יצא לי להופיע מול היחידה שעליה נכתבה הסדרה, אז הם אמרו לי שזה מאד קרוב למציאות, בקיצור סדרה מעולה מכל כיוון שתסתכלו עליה".
"לגיון": "הפרקים הראשונים העיפו לי את הראש, גם איך שזה נראה, הרעיון הבסיסי מרתק, חבל שזה הפך מפרק לפרק לסדרה על גיבורי על (שאין לי שום דבר נגד). עדיין סדרה יוצאת דופן מכל בחינה".
מני אסייג, מיוצרי ותסריטאי "שנות ה-80"
"ג'ודה" (ועוד...): "לא יצא לי לאחרונה לצפות בסדרה ישראלית כי אני איש עסוק וחשוב ופנומן, אבל יכול להגיד שאהבתי את 'רמזור' עם ההומור המדויק והקולח ואת 'פאודה' המותחת והמרתקת, ובקשר לסדרות רצות - שמעתי רק דברים טובים על הסדרה של ציון ברוך, שהוכיחה שקיימים ערפדים ישראלים, ולא רק בביטוח הלאומי".
"ההיסטוריה של הקומדיה": "למרות שאהבתי מאוד את 'משחקי הכס', אני רוצה להיות מקורי ומעצבן ולספר שאהבתי במיוחד את הסדרה הדוקומנטרית 'ההיסטוריה של הקומדיה', שמשודרת ביס דוקו - פרויקט הצדעה מדהים בן שמונה פרקים המקיף את כל הקומיקאים, המופעים, הסיטקומים ותוכניות הסאטירה מאז ייסוד הקולנוע והטלוויזיה. מרתק, מעניין ומצחיק. מומלץ לכולם ולא רק לעוסקים בתחום"..
נועה ארנברג, מיוצרות "האחיות המוצלחות שלי"
"Fleabag": "אהבתי את הגיבורה המורכבת ואת סיפור החברות היפה והכואב שלה עם חברתה הטובה ביותר. זאת סדרה מהודקת שהולכת עד הסוף עם הסיפור והסגנון, ויש בה המון אמת. והתמה של הסדרה - שאנשים עושים טעויות, משלמים עליהן מחיר אבל ראויים גם לסליחה - הייתה מרתקת בעיניי".
''פוליאקובים'': "צרכתי את הסדרה בבינג' מטורף שהיה כולו כיף טהור, ואז חזרתי אחורה וראיתי שוב פרקים נבחרים. זאת סדרה שהיא כאילו נטו פאן, אבל בפנים מסתתרות דמויות מרתקות, דרמות נפלאות והמון אמת על יחסים בתוך המשפחה. יעל פוליאקוב היא דמות טלוויזיונית מושלמת שבא לי רק לראות אותה עוד ועוד. זאת יצירה מצוינת שעשויה באופן מרשים ומדויק, ואני מקווה שיהיו לה עוד מלא עונות".
בת חן סבג, יוצרת, תסריטאית וכוכבת "מטומטמת"
"אורי ואלה": "אהבתי את הפשטות והכנות, את המשחק המדהים ואת הבימוי הנוגע ללב. כל הסדרה נוגעת ללב. כל הכבוד לדינה (סנדרסון)".
"סמוך על סול": "אחלה סדרה. זה וינס גיליגן, הוא תמיד טוב. אני אוהבת את איך שהוא מסתכל על אנשים, את העליבות של הגיבורים העקומים שלו".
רותי רודנר, יוצרת "נופלות על הרגליים"
"שנות ה-80" (ועוד...): "טוב, פה אני חייבת להתוודות ולומר שהייתי לבושתי מאד קנאית וחרדתית בכל הנוגע לסדרה שלי, 'נופלות על הרגליים', ויחסית דווקא השנה גזרתי על עצמי צום סדרות ישראליות. סורי, אבל זאת האמת. ברשימת ההשלמות מחכות לי, בין היתר, 'להיות איתה', 'כבודו' ו'עקרון ההחלפה', שאני יודעת שאני הולכת לאהוב. חזרתי לנשום רק בתום העונה שלנו, בחופש הגדול, בדיוק כשעלתה העונה השלישית של 'שנות ה-80'. התחלתי לראות בגלל חבר טוב שמשחק שם וחשבתי שזה סבבה של קומדיה - כיפית, מהוקצעת, יושבת טוב בז'אנר שלה, עם שחקנים שכבר יושבים ממש בנוח בדמויות שלהם".
"שקרים קטנים גדולים": "היא הגיעה לגמר מול 'פארגו' 3, וניצחה לבסוף בזכות הרגישות, החדות, הליהוק ופלטת הדמויות, שהציגה בצורה אמינה כל כך שכבה של גיל ומעמד. היה שם הדבר שאני הכי אוהבת בטלוויזיה - רגעים קטנטנים של דיאלוג מהחיים, מילים כאילו פשוטות ויומיומיות שמצליחות להעביר עולם ומלואו".
ציון ברוך, יוצר וכוכב "ג'ודה"
"אורי ואלה": "מצולמת מהמם, בימוי מדויק, שחקנים טובים, קולור באיכות גבוהה. נראית סדרה אירופאית, עם תוכן וסיפור מיוחד. זה התכתב לי עם המציאות של הגיבורה. והתאהבתי בשלמה בראבא. מחדש".
"משחקי הכס": "אשקר אם אכתוב אחרת. סדרה מטורפת עם תקציב פסיכי. שבעה סרטים בעונה אחת. היוצרים משחקים בקהל איך שבא להם, כי הם יודעים שנראה את זה גם אם ישימו לנו רק את הדרקון עושה פיפי. צבעים, עריכה, עולמות מטורפים. בקיצור, כמו שאני אוהב: גדול, מטורף, עם מלאאאאא אפקטים".
שי קפון, במאי ויוצר שותף של "מטומטמת"
"אורי ואלה", "גב האומה": "אהבתי את הסדרה הזאת כי היה בה משהו עדין, רגיש, נינוח ולוקח את הזמן. אהבתי את הקצב ואת העדינות. בנוסף לזה, לאחרונה אני גם רואה את התוכנית 'גב האומה' של ליאור שליין. כשאני מסתכל בה אני אומר וואלה, תוכנית משמעותית וחשובה מאין כמוה, סחטיין עליו. לפעמים אתה חושב, מה המשמעות בלעשות טלוויזיה. הרבה דברים שנאמרים שם, ב'גב האומה', הם סיבה טובה שיש טלוויזיה. בזמן האחרון תוקפים את תוכניות הסאטירה, אבל אני לא יכול להמעיט בערך הדבר הזה, הם משמיעים קול אחר בצורה ברורה, חדה וחד משמעית. שאפו".
"משחקי הכס", "הסופרנוס": "אני צופה בה ביחד עם הבן שלי, זה בילוי נחמד לאבא ובן. זו פנטזיה מגניבה בעיניי. במקביל, התחלתי סיבוב נוסף על 'הסופרנוס', ואני עף על זה. בעבר לא ראיתי את זה באופן יסודי ועכשיו אני עושה חריש עמוק. אני רואה את זה עם הבת שלי הגדולה".
דינה סנדרסון, יוצרת, תסריטאית וכוכבת "אורי ואלה"
"לעוף על המיליון": "אני מאוד נהנית לצפות בזה. זאת תוכנית נפלאה. עשיתי לזה 'הקלט כעונה'. אני לא מפספסת אף פרק. השאלות נפלאות. אני צועקת את התשובות על הטלוויזיה. רק לא נעים לי כשמפילים אותם. שזה בעצם הפורמט. אבל חוץ מזה, אני מאוד נהנית".
"ההיסטוריה של הקומדיה'": "סדרה דוקומנטרית שסוקרת את... ההיסטוריה של הקומדיה. יש שם שפע של אינפורמציה ותרבות אמריקאית שמאד מרגשת אותי, ועוברת על הרבה אספקטים של הקומדיה, מפוליטיקה, פמיניזם, פוליטיקלי קורקט ועד דיכאון קליני".
