פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יש חיים אחרי אסקובר: "נרקוס" ממציאה את עצמה מחדש בעונתה השלישית

      אחרי שנפרדה מהדמות החשובה ביותר שלה, בוראת דרמת הסמים עולם שלם של דמויות חדשות בהצלחה רבה. למרות שאף אחד מנבליה החדשים אינו ניחן בכריזמה של אסקובר, השילוב שלהם יחד עם החוזקות העיצוביות של הסדרה ובחירות נרטיב חכמות, מייצר דינמיקה מותחת ומהנה

      יש חיים אחרי אסקובר: "נרקוס" ממציאה את עצמה מחדש בעונתה השלישית

      עוד לפני שכתוביות הפתיחה בעונה השלישית של "נרקוס" הופיעו לראשונה על המסך, הסתמנה העונה החדשה של דרמת הפשע כאחת המסקרנות בנוף הטלוויזיוני של 2017. "נרקוס" הלא חייבת את הצלחתה במידה רבה לדמותו השטנית והמהפנטת של פבלו אסקובר (ואגנר מורה), שהיה הכוכב הבלתי המעורער ומרכז הפוקוס שלה ב-20 הפרקים הראשונים. האתגר להחליף אותו, תוך טריפה מוחלטת של הקלפים והצגת שורה של דמויות חדשות ומוקדי כוח חדשים, הפך את הסדרה באחת למיני-אנתולוגיה. במציאות שבה כל רשת טלוויזיה גדולה מנסה לשמור באדיקות על ביצי הזהב שלה (ואף למשוך את הצלחתן עם סדרות ספין-אוף), ההימור הזה נראה כמו אומץ יצירתי ואמונה ראויה להערכה במנהלי הסדרה, ובאותה עת כמו טירוף מוחלט ומבוא להתרסקות קולוסלית. כאמור, כך או אחרת, העניין ניכר כבר מתחילת הדרך.

      עם נפילתו של אסקובר, עבר מוקד הכוח בקולומביה ממדיין לקאלי. ראשי קרטל קאלי, ששיתפו פעולה עם רשויות הסמים בארה"ב ללכידתו של המבוקש מספר אחת, האפילו עליו במהרה עם אימפריה גדולה ואכזרית יותר. בניגוד למי שמיצב את עצמו כגיבור עממי, האחים חילברטו ומיגל רודריגז (דמיאן אלקזר ופרנסיסקו דניס) קשרו קשרים הדוקים עם צמרת השלטון בקולומביה וזכו עם שותפיהם לכינוי "הג'נטלמנים של קאלי". החיבור הזה לשלטון אפשר להם להכריז על עסקה חסרת תקדים בהיסטוריה של המלחמה בסמים: פירוק מרצון של האימפריה שלהם ויציאה מעסקי הסמים, בתמורה לזכות לשמור על כל רווחיהם ולהימנע ממאסר. חצי השנה שנקבעה כתקופת התארגנות ל"כניעה", הפכה למדממת ואכזרית במיוחד, כשה-DEA בראשות הסוכן חאווייר פנייה (פדרו פסקל), מנסים להניח את ידיהם על ראשי הקרטל שאחראי ל-80 אחוז מייצור הסמים בעולם.

      נרקוס עונה 3, פבלו פסקל (יח"צ , Juan Pablo Gutierrez/Netflix)
      אחד הלך, חמישה הגיעו. הנבלים של "נרקוס" עונה 3 על לוח ה-DEA (צילום: Juan Pablo Gutierrez/Netflix)

      גם בעונתה השלישית סובלת "נרקוס" משורה של בעיות לאורכה. בין היתר מדובר בבחירה המוזרה של דמויות לקפוץ באמצע דיאלוגים בין אנגלית לספרדית, מבלי שתהיה שום הצדקה עלילתית לכך מלבד רצון לקרוץ לצופים דוברי האנגלית שהתעייפו מקריאת כתוביות. בנוסף, "נרקוס" ממשיכה להזניח את דמויותיה הנשיות ולתאר אותן בשטחיות נוראית שמאוד צורמת לעין ולאוזן. לבסוף היא סובלת מהמחלה שמלווה סדרות רבות של נטפליקס, המעניקה ליוצריה חבל בלתי מוגבל באשר לאורכם של פרקים. חלק מפרקי העונה הזו נמתחים לאורך שעה, ואפקט המריחה ניכר בהם היטב. עריכה מהודקת יותר הייתה מועילה כאן.

      מנגד, קשה לא להתרשם מהיכולת של קרלו ברנרד, כריס ברקנטו ודאג מירו - יוצרי הסדרה - להתמודד עם האתגר שעמד לפתחם. בתוך פרק אחד בלבד "נרקוס" מצליחה להציג את נבליה החדשים, למקם מחדש את ציר הזמן וההתרחשות, ולהכניס אותנו בטבעיות אל המאבק בין הצדדים תוך שהמהלכים הראשונים כבר מתבצעים. הסיבוב הזה של ספינת ענק עתירת דמויות ומאפיינים, נעשה תוך שמירה על מוטיבים מוצלחים מהעונות הקודמות: העיצוב התקופתי הנהדר של אזורי הכפר העניים לצד אחוזות הענק של ראשי הקרטלים ועבודת הצילום המרשימה, הנוכחות הסולידית והעניינית של פדרו פסקל, והיכולת להפוך דיאלוגים לשדות קרב מדממים לא פחות מאשר המעשים הרצחניים ברחובות. היבט חשוב לא פחות הוא ההכרה בצורך להיפרד מסטיב מרפי (בויד הולברוק), הדמות החלשה בסדרה ומי שאחראי על המוטיב התסריטאי הבעייתי ביותר בה: הוויס אובר היבשושי והמיותר שסיפר לנו מבעוד מועד מה אנחנו צפויים לראות.

      נרקוס עונה 3 (יח"צ)
      בלי וויס אובר סוף סוף אפשר ליהנות ממנה (צילום: Juan Pablo Gutierrez/Netflix)

      "נרקוס" לא נפרדה לגמרי מהוויס אובר, אבל למדה להשתמש בו במשורה. פנייה מתאר באמצעותו דמויות, מהלכים ואירועים שאין לסדרה זמן להציג. השימוש הזה הופך סוף סוף את "נרקוס" לבלתי צפויה ומותחת באמת, כשהדמויות מהירות החמה שלה מאיימות להפוך כל ויכוח או חשד למסע הרג, ואף אחד לא בטוח. כאן המקום לומר בכנות: איש מהנבלים המרכזיים של העונה הזאת לא מגרד את הכריזמה המהפנטת של ואגנר מורה. אסקובר של מורה לא היה רק נבל גדול מהחיים, אלא גם כזה שמועשר בפרטים קטנים וכמעט בלתי מורגשים (נהמות ההסכמה, הסידור האובססיבי של חגורת המכנסיים, המבטים הנוגים) שהופכים דמויות ליותר מסך חלקיהן. ובכל זאת, בוואקום שנותר הצליחה "נרקוס" לשלב חבורה שמפזרת בין פרטיה את מאפייניו של אסקובר - האסטרטגיה, האלימות הפראית, הפארנויה וכו'. חלק עושים זאת בהצלחה (בעיקר אלקזר), חלקם פחות (מיגל רודריגז של דניס). אף אחד מהם לא מקורי בנוף הגנגסטרים שלמדנו להכיר, ובכל זאת הקרטל של קאלי כרעיון, מצליח להחליף את זה של אסקובר בהצלחה.

      המאפיין החדש והמסקרן של העונה הנוכחית הוא האיש שבפנים. חורחה סלסדו (מתיאס וארלה המצוין), סגן ראש מערך האבטחה של הקרטל, הופך לנקודת איזון בין אכזריות ברוני הסמים לבין הציניות של הרשויות האמריקאיות. פנייה היה ונותר דמות יעילה שלא מייצרת חיבור רגשי גדול. הנוכחות של סלסדו גורמת למאבק בין הצדדים להרגיש אפי, אבל גם אישי ונוגע ללב.

      האבולוציה של "נרקוס" מאפשרת לסדרה אופק יצירתי ארוך טווח. מערכת היחסים בין הרשויות האמריקאיות לבין הקרטלים בדרום אמריקה עמוסה בסיפורים ודמויות צבעוניות, וסיומה של העונה הנוכחית אף מרמז לנו על הכיוון הכללי שבו תעסוק העונה הרביעית. בבחירה הזאת טמון כמובן גם הסיכון שבסופו של דבר "נרקוס" תתחיל לחזור על עצמה, אבל זאת כבר בעיה של העונה הבאה. "נרקוס" של 2017 מצליחה להיות גם רעננה וגם מהנה.

      נרקוס עונה 3 (יח"צ)
      סולידי ויעיל. פדרו פסקאל מתוך "נרקוס" (צילום: Juan Pablo Gutierrez/Netflix)
      נרקוס עונה 3 (יח"צ)
      האחים שהחליפו את אסקובר. אחד מוצלח, השני פחות (צילום: Juan Pablo Gutierrez/Netflix)

      נרקוס עונה 3 (יח"צ)
      הדיאלוגים קטלניים לא פחות מהאלימות ברחובות (צילום: Juan Pablo Gutierrez/Netflix)