נושאים חמים

מחשבות על רצח: "כפר סבא 2000" מתאר היטב ריק ופאתוס נעורים

כמשתמע משמו, ספרה השני של ג'וליה פרמנטו הוא צלם של זמן ומקום. גיבורי הספר, בני-נוער, מנסים לייחד את עצמם ביחס לעולם, עד שמועקת הריקנות עולה לבסוף על גדותיה ומתפרצת כרצח חסר פשר, והיעדר המניע הופך אותו להתגלמות הריקנות שהביאה לביצועו

עטיפת כפר-סבא 2000, ג'וליה פרמנטו (יח"צ)
עטיפת "כפר סבא 2000" (צילום: יח"צ)

חייהם של גיבורי הספר "כפר סבא 2000", צמד התיכוניסטים דפני אנג'ל ודויד אלתר, מתנהלים בשני עולמות מקבילים; הראשון הוא פרבר הולדתם המשמים המאכלס משפחות מנוכרות ובני-נוער שמעבירים את זמנם בשוטטות בקניון, עישון סיגריות ובהייה קודרת אל מחוץ לחלונות חדריהם. עולמם הנוסף הוא כמוס ונעלה יותר: עולם הספרות, ההגות והקולנוע. השניים מטפחים בשקדנות את עולמם הפנימי, ממלאים את חדרי לבם בספרים, סרטים איכותיים ותכנים אינטלקטואליים ומיסטיים, מתוך רצון לעסוק בתחומים אלו בעצמם יום אחד ולחיות במקומות מלאי שאר-רוח. בינתיים, כשהם במעמקי כפר סבא, הם בונים לעצמם תפאורה מכל מה שמעורר בהם השראה.

"כפר סבא 2000", הרומן השני של ג'וליה פרמנטו, מגיש מבט רענן על חייהם של בני-נוער בנקודה מעניינת בזמן; אחרי "ספארי", שמציג דמויות בשנות העשרים לחייהן, הרומן השני של המחברת צולל אל נבכי תקופת ההתבגרות של בני-נוער בראשית האלף השלישי. ידוע כי בני-נוער נוטים למרד, וכי למרות הנוף המשתנה, כל מרדי הנעורים נושאים את אותו מטען גנטי שמורכב מהורמונים והתרסה. ואכן, פרמנטו פורשת את מרד הנעורים שובה הלב של כמה בני-נוער כפר סבאיים, המגששים את דרכם בחברה פרובינציאלית. קיימות יצירות עכשוויות רבות שגיבוריהן הם בני עשרה, המספרים את סיפור ההתבגרות של דורם על רקע גווני התקופה; ברוב המקרים הם מקוננים על אופיה של החברה הצרכנית, הניכור הגובר בקרב המשפחה, היעדר תחושת משמעות ושעמום כללי – תופעות אלו נרקחות יחד לכדי קוקטייל מבחיל של ריקנות, אותה מנסים בני-הנוער למלא באמצעות סמים, אלכוהול, חיי הפקרות, פשיעה ובריחה אל הערכים ההפכיים לשל הוריהם.

ואכן, דפני ודויד מתבגרים בתוך עננת הקהות והחידלון, אך דבר מה מייחד את מרד הנעורים שלהם, והוא האמצעי שבו הם ממלאים את החלל: אמנות. את האמנות הם תופשים במובנה הרומנטי ביותר - כאלמנט הנושא את האדם אל מעבר לחיים הרגילים ויוצק לתוכם משמעות. בהקשר הזה, יחסה של פרמנטו אל גיבוריה הוא מתעתע; היא מלהטטת בין הצגתם האירונית כבני-נוער גרוטסקיים אחוזי פאתוס, לבין פרישת עולמם הפנימי העשיר באמפתיה וברצינות תהומית. היחס הזה משרת את ספרה נאמנה, שכן הוא מאפשר לקוראים לפנטז יחד עם הגיבורים, להתמסר למשחקי הדמיון שלהם ולחדווה שבבניית האינדיבידואל, האופיינית כל-כך לתקופת הנעורים.

ג'וליה פרמנטו (יח"צ , יעל אנגלהרט)
יחסה אל הגיבורים מתעתע. ג'וליה פרמנטו (צילום: יעל אנגלהרט)

אך דבר נוסף מייחד את מרד הנעורים המסוגנן שמתרחש בין הווילות הדוממות של כפר סבא, והוא העובדה שמדובר במהלך מודע; בניגוד לגיבורים שוחרי אמנות אחרים, אשר צורכים את התכנים מבלי לתת על כך את הדעת, דפני אנג'ל מודעת היטב למעשיה ושואפת לחצוב כך את תדמיתה המתוחכמת. הדבר מעניין בשל חפיפתו לצביונה השיווקי והאינדיבידואליסטי של התקופה שבה מתרחשת עלילת הספר. דפני, הספוגה בפרקטיקות המסחר של הקפיטליזם, מעצבת את אישיותה בתהליך הנגוע בשתי נטיות המאפיינות אותו: אינדיבידואליזם קיצוני ומיתוג. דפני בונה את האינדיבידואליות שלה על דרך השלילה, היא שואפת להיבדל מהסובבים אותה ולהיות כמה שיותר מיוחדת. היא ודויד מזלזלים בתושבי כפר סבא האחרים מתוך יוהרת טיפש-עשרה אינטלקטואלית ותחושה פנימית כי הם אמנים דגולים בפוטנציה. השניים, שגדלו על ברכי הקפיטליזם, נענים להפצרתו לזרוח ו"להיות מישהו", לעשות משהו גדול. לפי מעשיהם, נדמה שהציווי הזה בהחלט מניע אותם. כמו כן, האינדיבידואליות הייחודית של דפני ודויד מעוצבת על דרך המיתוג: דפני מהנדסת את תדמיתם דרך רכישת מראה חיצוני חריג שמשדר בגרות ומסתורין, הקפדה על עישון כסמן של הרס עצמי, המהווה רקע הכרחי לחשיבת מחשבות עמוקות. את כל אלו דפני עושה במודע ולא בלי תסכול; היא מואסת בחייה הפרובינציאליים ועושה הכל כדי להפוך אותם לסרט, גם אם זה לא תמיד עובד: היא ודויד מנסים להמציא את עצמם מחדש בדמויות מרשימות ומלאות עוצמה, כשכל פעם הם מוצאים את עצמם בקניון ערים עם כוסות האייס-קפה של הקופי-בין ביד.

לתחושת התסכול והריקנות האופפת את כפר סבא שותף גם אמיתי יונתן, הרוצח האינטליגנטי שטלטל את חיי התושבים. יונתן נהג להסתובב ברחבי העיר עם ספר שירה של בודלר ולהקריא מתוכו לכל מי שהסכים להקשיב. כנציג האפלה, האלימות והאינטלקטואליות, אין זה מפתיע שבחור בדמותו הוא זה שמעורר את סקרנותה ולבה הצעיר של דפני. בחירתה של פרמנטו לטוות את עדות התקופה שלה סביב פרשיית הרצח אינה מקרית; הרצח, המשמש מוזיקת רקע מטרידה לסיפור ההתבגרות של דפני ודויד, מרתק אותם לא רק משום שמבצעיו הם בני-נוער מהתיכון שבו הם לומדים, אלא משום שמדובר במעשה נטול מניע מתקבל על הדעת. ככזה, הרצח מהווה יותר מראייה לפעפוע היצר האלים של תושבי הפרבר אל פני השטח – הוא גם מסמן נקודת רתיחה. בני-הנוער סופגים את מועקת הריקנות הצרכנית, שעולה לבסוף על גדותיה ומתפרצת כרצח. היעדר המניע למעשה הופך אותו להתגלמות הריקנות שהביאה לביצועו. האמירה שנובעת מהמודל העלילתי הזה מהווה נקודת זכות לספרה של פרמנטו, שאף שמו מכריז על ייעודו - לצלם זמן ומקום.

את הפרצות ביומיום דפני מוצאת בכל מה שאפל, מיסטי ומורבידי, ובהתאם לכך הספר גדוש בתכנים כאלה: חלומות בהקיץ על אלימות והיקסמות ממוות ומדם; נדמה שכל אלו, לשיטתה של פרמנטו, הכרחיים להזרקת עסיס לתוך הסיפור; בעוד לטעמי פרמנטו הייתה יכולה להרשות לעצמה לדלל את מינונם בספר, דווקא משום שחיי השגרה ותיאורם מעניינים וקולחים כשלעצמם. תיאוריה את עולמם הפרטי של דפני ודויד מלאים כריזמה ומעוררים הזדהות. כלי נוסף שהיא שולטת בו ביד רמה הוא הדיבוריות; בחלקים נרחבים של הספר ובעיקר בדיאלוגים, פרמנטו מיטיבה להתנער מהשפה הגבוהה והשגורה, שלשווא מזוהה עם 'ספרותיות' - לעומת שימוש בביטויים מיותרים כגון 'כאבן שאין לה הופכין' ו'מאחורי סורג ובריח'. שפתן של הדמויות מתחקה באופן חד ומהימן אחר צורת הדיבור של בני הדור המתואר, מה שמעניק לדמויותיה צלילות מרעננת. מדובר בספר מיוחד, שואב ומלא פאתוס נעורים, שמוסיף תמונה חדשה וחשובה לפסיפס העדויות הכתובות מחייו של דור המילניום.