האם הזכייה של "פוקסטרוט" התקבלה בהפתעה?
ממש לא, להפך. מיד לאחר הקרנת הבכורה שלו ביום שבת לפני שבוע, הפך הסרט לאחד השמות הלוהטים בוונציה. הוא כיכב בטבלאות המבקרים ואצל תחזיות הנביאים, והשאלה היחידה הייתה איזה פרס יקבל. ההערכות נעו בין קטגוריית התסריט לאריה הזהב, ובסופו של דבר "פוקסטרוט" סיים כמעט בקצה העליון של הנבואות, עם אריה הכסף (הידוע גם כפרס הגדול של חבר השופטים), ובכל מקרה הוא השני בחשיבותו באירוע. מאות העיתונאים מרחבי העולם שצפו בהכרזה בחדר העיתונות של האירוע, הגיבו למשמע זכייתו במחיאות כפיים סוערות וזעקות "בראבו".
האם לסערת מירי רגב היה קשר לזכייה?
לא סביר. אמנם הסקנדל סביב "פוקסטרוט" מעורר תהודה רבה בישראל, אבל עד כה כמעט לא זכה לסיקור בינלאומי. כמו כן, חבר השופטים נדרש להיות מבודד ככל האפשר, כך שלרוב הוא לא מודע לאירועים חיצוניים סביב סרט כלשהו.
האם לתכנים של הסרט ולאלמנטים הפוליטיים שבו היתה השפעה על החלטת השופטים?
זו כמובן שאלה יותר מסובכת, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר במוחו של אדם. לא ניתמם: ברור שלסרט עם ביקורת מסוימת על הצבא יש יותר סיכוי לזכות בהערכה מאשר לגרסה ישראלית של "להציל את הטוראי ריאן". ועם זאת, חשוב לציין כי כמעט בכל הביקורות הבינלאומיות שהתפרסמו על "פוקסטרוט", ראו בו משל אוניברסלי ואלגורי על גורל ואובדן, ולא כמסמך אקטואלי ואותנטי על החיים בישראל. גם במסיבת העיתונאים הרשמית של הפסטיבל, הבהיר חבר השופטים כי בחרו ביצירה של מעוז בשל האיכויות האמנותיות שלה והאימפקט שהשאירה עליהם.
ואם ממש נלך רחוק ונתחיל לנתח את השופטים, הרי שחברים במועדון עוכרי ישראל לא נמצאים כאן. להפך: מישל פרנקו המקסיקאי, אחד הדומיננטיים בפאנל, הוא יהודי שאמו נולדה בארץ, המבלה בה רבות וכתב בה את סרטו האחרון. הוא גם מי שדיבר בזכות "פוקסטרוט" בלהט במהלך מסיבת העיתונאים.
עד כמה הפרס הזה חשוב או משמעותי?
קודם כל, כפי שדפנה דקל שרה זה רק ספורט, או במקרה דנן, זה רק "פוקסטרוט". תמיד צריך לשמור על פרופורציות. ברור גם שזכייה בפסטיבל היא בסופו של דבר החלטה המתקבלת בידי חבר שופטים מצומצם, ומושפעת מכל מיני נסיבות, למשל רמת התחרות ברגע הנתון וכדומה.
ועם זאת, לאחר כל ההסתייגויות האלה, צריך לזכור שני דברים: פסטיבל ונציה נחשב מסורתית לשני בחשיבותו באירופה, מיד לאחר קאן. רבים, גם אני, אף רואים בו כיום כאיכותי יותר. דבר שני: התחרות השנה נחשבה טובה, קשה ומאתגרת, ובדרך לפרס גבר "פוקסטרוט" על סרטים מדוברים שנשארו בידיים ריקות - למשל יצירות הדוקו המדוברות של איי וויי וויי ופרדריק וויזמן, "סודות הפרברים" של ג'ורג' קלוני, "Downsizing" של אלכסנדר פיין ושמות מפוצצים אחרים.
מה הצעד הבא? ובקיצור מה הסיכוי למועמדות לאוסקר בקטגוריית השפה הזרה?
קודם כל, בכלל לא סגור ש"פוקסטרוט" אכן יהיה הנציג של ישראל לאוסקר. בשביל זה הוא צריך לזכות בטקס האופיר, שיתקיים בשבוע הבא. ההצבעות יחלו היום (ראשון), ואמנם ברור שהוא כרגע הסרט הכי מדובר בארץ, אבל אולי הקמפיין המסיבי נגדו יצליח להשפיע, ויש לו מתחרים כבדי משקל בשיעור הקומה של "לא פה, לא שם" ו"געגוע". צריך לזכור ש"לבנון", סרטו הקודם של מעוז, שזכה באריה הזהב בוונציה, לא קיבל את הפרס של האקדמיה הישראלית והדרך להוליווד נחסמה בפניו.
בשנים האחרונות חברי האקדמיה המקומית בדרך כלל נוטים ללכת על המועמד עם ההילה הבינלאומית הכי גדולה, כך שסביר להניח כי בכל זאת, "פוקסטרוט" יזכה באופיר, לפחות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ויתחיל את המירוץ לאוסקר.
לזכות הסרט עומדים כמה גורמים: מבין המבקרים הבינלאומיים שכתבו עליו, אלה שאהבו אותו הכי הרבה היו האיטלקיים והאמריקאים, כך שיש לו רוח גבית חזקה בארצות הברית; הוא ישתתף בפסטיבל טלורייד הסלקטיבי, המשמש בדרך כלל מקפצה רצינית לאוסקר; ולפי מידע שהגיע לוואלה! תרבות, מתנהל משא ומתן מתקדם עם מפיצים אמריקאים חזקים, מה שייתן לו גב חזק עוד יותר.
עם זאת, הבחירות של האוסקר נוטות להיות קפריזיות ושרירותיות. בשנה שעברה, למשל, כמה וכמה סרטים שנחשבו מועמדים מובילים לא הגיעו בסופו של דבר לטקס, למשל "חולייטה" הספרדי וגם "סופת חול" הישראלי.
למרות ההסתייגות הזו, במידה ואכן "פוקסטרוט" יקבל את האור הירוק מפרסי האופיר, אין ספק שיתייצב על קו הזינוק כאחד מן השמות הבולטים במירוץ לאוסקר בקטגוריית השפה זרה. כלומר, מחכה לנו חורף ארוך, ולכולם עוד יהיו שלל הזדמנויות להביע דעה על הסרט, עם או בלי שטרחו לצפות בו.