לפני כחודש קיבל שארל אזנבור כוכב בשדרות הוליווד: ציון דרך נוסף בקריירה העשירה והארוכה שלו, שמיצב עוד יותר את מעמדו כאחד המוזיקאים הוותיקים והאהובים בעולם. עם זאת, גם ממרום 93 שנותיו וכל הצלחותיו, הזמר הצרפתי לא שוכח את הרגעים הפחות נעימים. "יש לי הרבה זיכרונות רעים", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות לקראת הופעתו הקרובה בארץ. "אמרו עלי דברים איומים - שאין לי קול, שאני לא יכול לשיר, שאני נמוך ומכוער, שיש לי אף ענק, שאני חייב לפרוש. עיתונאי אחד כתב בהקשר שלי, שאסור לתת לנכים לעלות לבמה. הוכחתי לכולם עד כמה טעו".
אם היית יכול לחזור בזמן ולהגיד משהו לשארל הצעיר, מה היית אומר?
"שיאמין בעצמו ושיהיה מקורי, ושלא יתרגש מביקורות או מכל מיני שיבושים בדרך. הייתי אומר לו שהכל אפשרי, אם רק יש בך תשוקה והחלטיות. עובדה: מי שכתבו עלי את הדברים האיומים הללו, כבר מזמן נשכחו. אני עוד פה".
אזנבור פה, שם ובכל מקום. בשנה האחרונה הופיע, בין השאר, במרוקו, רוסיה, ארגנטינה ובמדינות שונות באירופה, ובחודש הקרוב הוא צפוי להגיע לאוסטרליה ולטהיטי ואז לישראל כמובן, בה כבר זכינו להתענג עליו פעמיים בשנים האחרונות. הופעתו הקרובה תתקיים ב-28 באוקטובר בהיכל מנורה מבטחים והוא מבטיח לזמר בה "את כל הלהיטים שמצפים להם, כמה שירים חדשים וגם כמה שירים ישנים שלא ביצעתי שנים: יש לי 1,400, אז לא חסר מתוך מה לבחור".
בין הלהיטים הגדולים שלו אפשר לציין את "לה בוהם" ואת
"She" כמובן. כשאני שואל אותו מה השימוש הקולנועי האהוב עליו של אחד משיריו, הוא מציין את הביצוע המחודש של אלביס קוסטלו לאותה קלאסיקה שלו בשפה האנגלית, שכיכב בפתיחה ובסיום של "נוטינג היל", אחת הקומדיות הרומנטיות המצליחות של שנות התשעים. "בזכות הקאבר הזה, דור חדש גילה את השיר, כמעט עשרים שנה לאחר שכבש לראשונה את מצעדי הפזמונים", הוא אומר.
"She", בקאבר של אלביס קוסטלו, בפסקול של "נוטינג היל"
בן כמה היה המעריץ הכי צעיר שלך שפגשת?
"אני רואה בני 14 שמגיעים להופעות עם האימהות או הסבתות שלהם. לא מזמן, נערה בת 17 ניגשה אלי וסיפרה לי עד כמה התרגשה מהשירים והזדהתה עמם, מה שריגש גם אותי, כי כמה מהם נכתבו כחמישים שנה לפני שהיא נולדה".
ומה הדבר הכי מצחיק שקרה לך במהלך סיבובי הופעות?
"הכי מצחיק? איך אבחר, יש כל כך הרבה. לפני כמה שנים,
מישהו במוסקבה בא ושאל אם אשיר את 'נטלי', שזה בכלל של ז'ילבר בקו. אמרתי לו שזה לא שיר שלי, והוא אמר 'ברור שכן, שמענו אותך שר אותו כל כך הרבה פעמים...'".
והזיכרון הכי יפה מהופעות קודמות בישראל?
"יש לי הרבה זיכרונות טובים מישראל. אני אוהב את המדינה. הצלחתם בשבעים השנה האחרונות לבנות מדינה דינמית ומלהיבה. חבל רק שאתם לא יכולים ליהנות משלום עם השכנים".
קשה לדבר עם מוזיקאי צרפתי שמגיע להופעה בישראל בלי לדבר על פוליטיקה.
"לשיר בישראל זה לא אקט פוליטי. אני אדם חופשי - ושר איפה שאני רוצה".
לפני כשנה פרסם פרופ' יאיר אורון את ספר העיון "מצילים (צדיקים) ולוחמים", בו חשף לראשונה את הסיפור המלא על איך הוריו של אזנבור הסתירו יהודים במלחמת העולם השנייה. הסיכון היה כבד, מן הסתם, אבל כניצולים בעצמם, של רצח העם הארמני, הם לא היו יכולים לשבת בחוסר מעש מול השמדת העם היהודי.
אני שואל את אזנבור מה דעתו על כך שישראל אינה מכירה ברצח העם הארמני, והוא עונה בנחרצות: "זה מצער מאוד. מי כמו ישראל אמור להבין שמדובר ברצח העם הראשון של המאה הזו, שהיה השראה להיטלר. מי כמו ישראל אמורה להבין את הקשר בין השואה שלנו והשואה שלכם, אבל כנראה שהקשרים הדיפלומטיים עם טורקיה חשובים לכם מדי".
איך אתה חווה את משבר ההגירה באירופה?
"מה שקורה עם המהגרים, כמו גם עם הנוצרים בסוריה, הוא שחזור של רצח העם הארמני ב-1915".
אם נחזור לשאלות שמחות יותר, אף ראיון איתך לא חומק מן השאלה, איך זה שאתה בן 93 ובכושר כזה?
"הכל בזכות הגנים הטובים. אחותי אאידה בת 94 וגם לה יש אנרגיות נהדרות. חוץ מזה, אף פעם לא נגעתי בסמים, הפסקתי לעשן לפני 45 שנה, אני מתאמן והכי חשוב: אני עושה את מה שאני אוהב".
אתה גם אוהב להקשיב למוזיקה של מוזיקאים צעירים?
"מאוד. מבין המוזיקאים בשפה הצרפתית, אני אוהב במיוחד את סטרומאה".
איזה מין סבא אתה? איזה מין אבא היית, ואיזה מין בעל אתה עדיין?
"אני חושב שאני אבא טוב, וסבא עדין וסבלן. לגבי חיי הנישואים שלי: אשתי תמיד אומרת שהעבודה זו הפילגש שלי, ואני אומר לה שאם זה אכן כך, זו הפילגש היחידה בעולם שמכניסה למאהב שלה כסף ולא מבזבזת לו אותו".
