"כלבוטק", אירוויזיון ושידור בצבע: הרגעים שלא נשכח מדניאל פאר

רגעי השיא הטלוויזיוניים של דניאל פאר, שהלך הלילה לעולמו בעקבות אירוע מוחי אינם נמצאים בהארד קור החדשותי. "דני התחבב על כולם ומעולם לא הסתכסך עם איש, ולמרות זאת לא השתייך למילייה העיתונאי של חדר החדשות. הוא לא היה איש החדשות הקשות, לא היה המראיין האולטימטיבי, הוא היה בין חסידי ה-soft news ואיש האנדרסטייטמנט", אומר לוואלה! תרבות הקולגה לשעבר, רפיק חלבי.

היו כמה רגעים שבכל זאת הצליחו להיחרט בזיכרון הקולקטיבי של ישראל ובזכותם נזכור אותו תמיד. הנה כמה מרגעי השיא הטלוויזיוניים של פאר:

"אני הייתי בתא אחד ושמעוני (מנהל הטלוויזיה באותה עת – ש.ב.) היה בתא אחר בשירותים", סיפר פעם דניאל פאר למקומון "זמן ירושלים" על רגע מסוף שנות השבעים שהזניק את הקריירה שלו. "יצאנו לרחוץ ידיים וצחי אמר לי 'אתה הרי למדת אנגלית באוניברסיטה'. אמרתי 'כן'. 'אז אתה מדבר אנגלית?'. השבתי 'נו בוודאי'. 'אז אתה יכול להנחות את האירוויזיון'. אמרתי 'כן'. והוא אמר 'אז תנחה'. יצאתי מהשירותים מנחה האירוויזיון, והשאר היסטוריה".

הגשת אירוויזיון 1979 לצד הזמרת ירדנה ארזי, ששודר מבנייני האומה בירושלים, הוא כנראה רגע השיא הטלוויזיוני של דניאל פאר, בטח מבחינת כמות הצופים האדירה בכל אירופה שנחשפו אליו. בתחרות זכה השיר "הללויה" של גלי עטרי ולהקת חלב ודבש, והיה זה ניצחון שני רצוף לישראל. מזלו של פאר היה כי חיים טופול, שנבחר לפניו לתפקיד ההנחיה, סרב להגיש את המשדר, "בשל התחייבויות קודמות שנטל על עצמו בחו"ל באותו מועד", על פי פרסום בעיתון דבר.

"בעת שידור האירוויזיון הייתי בהיסטריה מוחלטת", אמרה ארזי לוואלה! תרבות, "והיה לי מזל גדול שהפרטנר שלי היה אדם מקסים, שהישרה בי שלווה, נתן לי בטחון והיה כתף רחבה מאוד. ג'נטלמן מושלם. אדם נינוח, נעים. הרבה בזכותו ובזכות המקום שהוא נתן לי יכולתי לשאת את העול הזה על כתפי. שנינו עברנו אותו בהצלחה גדולה".

השדרן והעיתונאי יגאל רביד לא ישכח רגע במשדר הגדול. "ספרד מעניקה 12 לישראל והעבירה לנו את הניצחון. היא גוזרת את גורלה וגם גורלנו, 'הללויה' זוכה", נזכר בשיחה עם וואלה! תרבות. "הקהל שואג, ודני מסביר בנועם שצריך לסיים את ההצבעה עד הסוף, כשברור שאת איש זה לא מעניין. וכך היה".

"כאשר דניאל פאר אומר 'ויהי חושך'...", הכריזה כותרת ידיעה בעיתון מעריב ב-15 באוקטובר 1980. הידיעה פורסמה יום אחרי שמגיש "כלבוטק" דניאל פאר הצליח עם צוות התכנית להאפיל חלק גדול במדינה לכמה דקות. הניסוי נועד להמחיש לציבור שניתן לחסוך בצורה משמעותית בחשמל. "היה זה 'ליל עלטה' מסוג חדש, שחסך לקופת האוצר כספים במקום לבזבז סכומי עתק", נכתב באותה ידיעה. מאות אלפי משפחות נענו להפצרותיו וכיבו את האורות, על פי הפרסום, וצריכת החשמל ירדה משיא של כ-1600 מגה-וואט לכ-1400 מגה וואט.

"היה בזה משהו מאוד נועז בסגנון 'האח הגדול', אבל ברמתו החיובית", אומר לוואלה! תרבות ירין קימור, שהיה כתב חוקר ב"כלבוטק". "בא לידי ביטוי כאן יכולתו להפעיל מניפולציה חביבה אבל קריטית, בשידור חי, על הטבע האנושי. הוא עשה את זה בעזרת החן שלו, וזה היה סיפור מוצלח. בתקופה של 90 ומשהו אחוזי צפייה דניאל דיבר גם לצופה האחרון ברמה של גובה העיניים. האיש פשוט לא הכיר ולא ידע מה זו התנשאות".

"זו היתה הפקה די קשה, כשכיבינו את המדינה כדי להראות חסכון בחשמל", אומר לוואלה! תרבות רפי גינת, שהיה עורך, מפיק וכתב של כלבוטק בזמן שדניאל פאר הגיש את התכנית, ולימים החליף אותו בתפקיד המגיש. "אני זוכר שהייתי אחרי זה בארצות הברית, באיזה טוק שואו אמריקאי, ושאלו אותי איך עשינו את זה, כי זה לא אפשרי בארצות הברית עם כל כך הרבה מדינות שיש בה. אבל אם תשאל את דני, לדעתי האייטם שהשאיר עליו הכי הרבה רושם ב'כלבוטק' היה הגניבות בתחנת פז גשר הירקון. זה היה ב-1979, בערך חודש אחרי שמוניתי למפיק. זה היה שימוש ראשון בכלל בטלוויזיה בארץ במצלמות נסתרות למטרות חקירה ולא בידור. אני הייתי אז גם הכתב של התכנית. בתכנית הפרידה ממנו, כששאלתי אותו איזה אייטם אתה הכי רוצה לראות מכל השנים שלנו ביחד, הוא בחר באייטם הזה, שגם היה טוב וגם ייחודי בשימוש במצלמה נסתרת".

"דני היה מגיש מעולה, כתב את הפתיחים שלו בכישרון כתיבה יוצא מן הכלל. זה האיש הכי מתוק שאני הכרתי. היה בינינו שיתוף פעולה מדהים שנמשך 5 שנים. ב-1983, כשעזב לקנדה כשליח הקרן הקיימת, התחלתי להגיש והייתי חייב לשנות את התכנית לגמרי. דני היה המגיש הרך והנחמד, ואני הייתי כסאח. הוא היה כל כך עדין וג'נטלמן. כשאני התחלתי עם המצלמות הנסתרות והיו באים כל מיני נוכלים לאולפן, היה לו קשה להעמיד אנשים במבוכה ולשאול אותם את השאלות הקשות. אז הגענו לסידור, שהוא יהיה האיש הנחמד, ואני האיש הרע שייכנס לאולפן".

אחד הריאיונות הבלתי נשכחים של פאר התקיים נערך עם זוהר ארגוב בתכנית האירוח של הערוץ ה-1, "שעה טובה", ששודרה אחת לשבועיים בימי שישי בערב, אליה שובץ פאר כמגיש מחליף, בינואר 1983. הריאיון התקיים לאחר חזרתו של ארגוב מסיבוב הופעות באמריקה. "ארגוב הגיע במצב קשה", מספר יגאל רביד, "כולם רצו לבטל כשהבינו מה המצב. דני אמר 'תנו לי'. וכך ישנו הריאיון הבלתי נשכח עם זוהר". הוא ביצע בתכנית את השירים "סיימתי מילואים" ו"הפרח בגני". בין השאר התקיים בתכנית הדיאלוג הבא:

פאר: היו זמרים שיצאו לשם (לארצות הברית) להופיע בפני אותו קהל גדול והחליטו שטוב להם שם.

ארגוב: כן, היו כאלה. אני אגיד לך, איך שנחת המטוס בניו יורק וירדתי מהמטוס, איך שכף רגלי דרכה על האדמה בניו יורק, הרגשתי 'פה לא שלי'. אני חושב שבשבילי פה זה אמריקה".

עוזי חיטמן כתב בעקבות הריאיון הזה לארגוב את השיר "אמריקה שלי" שהופיע בתקליט שהוציא בהמשך.

"ערב טוב ושלום רב. נכון, הערב אנחנו בצבע", אמר דניאל פאר ב-17 בפברואר 1983, בפתיח של מהדורת מבט. הוא הפנה מבט אל דליה מזור, שהנהנה לעברו בחיוך חזרה מבלי להוציא מילה, והחל במהדורה. בדיווח הראשון לא היה צבע אלא רק אפרוריות המציאות הישראלית, ואפילו לראות את אולמרט כימני עם שיער לא העיר מהנמנום של הידיעה על כך שמליאת הכנסת דחתה אי אמון שהעלו לדיון מפלגות המערך, שינוי וחד"ש. ובכל זאת, החדש, חדיש ומחודש של השידור הצבעוני, היה סימבולי לכך שדניאל פאר הוסיף לטלוויזיה צבע רב.

לפני כשלושים שנה, ב-13 בדצמבר 1987, פאר הנחה והיה שותף לעריכה של תכנית חדשה בנושא תחבורה שנקראה תחילה "גלגלים" ושינתה את שמה ל"על גלגלים", ושודרה עד 1994. התפאורה של התכנית היתה בצורת מוסך, ג'ו קריידן הבלתי נשכח הגיש פינת עצות לנהגים, ובסיומה של כל תכנית אמר פאר את המשפט הבלתי נשכח: "שימרו מרחק, בשביל שנוכל להיפגש". כמה עצוב שלא נוכל יותר להיפגש עם האיש הנחמד ביותר בטלוויזיה הישראלית. יהי זכרו ברוך.