ברוך אתה בורא פרי הגפן: ערב המחווה ליהונתן גפן היה מושלם, ובכל זאת מגיע לו יותר

הוא משורר. זה היתרון שיש לו על כל הפזמונאים והחרזנים. כשהוא כותב פזמון - זה שיר עם אווירה וחשיפה של פרטים ליריים שבדרך כלל מתחבאים בפזמונים אחרים תחת לחן או מוסר השכל צנוע. בשבילי, הוא השירה כפי שהייתי אני רוצה להבין ולאהוב. הזמר, הצחוק, המלוח, הפונדק, המוזג ובתו. שפה מיוחדת המורכבת כאילו מאנשים שאינם מהעולם הזה, שבכל זאת, מוחשיים וברורים לנו כשמש. כדי להציג אותו צריך להבין את האווירה ואת החגיגה שבמילים. את הסאטירה שהיא תמיד, איכשהו, שיר אהבה, ושירי האהבה שתמיד, בדרך כלשהי, גובר בהם העצב על שמחת העניים והעשירים.

מדובר, איך לא, ביהונתן גפן. אני חותם על כל מילה שנכתבה פה בפתיח, למרות שלא אני כתבתי אותו. כתב אותו העיתונאי יהונתן גפן בעיתון מעריב ביוני 1969, על המשורר הנערץ עליו נתן אלתרמן. זהו אותו נתן אלתרמן שידרבן את איש המילים הצעיר להעלות על הכתב את שיריו, ויירדם לתוך כוסית קוניאק בקפה "כסית". אלא כשיהונתן גפן מחמיא למשורר האהוב עליו, הוא בעצם כותב על עצמו. זה לא עניין של אגו או חוסר מודעות, הוא פשוט לא הבין שהוא הקדים את זמנו.

אתמול הוא חגג יום הולדת 70 במין בת מצווש ענקית, מפוארת וכל כך ראויה בלייב פארק בראשון לציון – אפילו שיום ההולדת שלו בכלל היה בפברואר. ככה זה אנשי הבוהמה, תמיד יודעים לדפוק איחור אופנתי. האמפי היה גדוש באנשים למרות מחירי הכרטיסים הגבוהים (בין 224 ל-284 שקלים), והכל היה מתוקתק כמו שמגיע לגפן. הסאונד היה מושלם, התאורה הייתה מדויקת ונטולת שופוני מיותר, מסכי הווידיאו סיפקו את הסחורה וכל האמנים שהגיעו נתנו את הנשמה על הבמה וסיפקו כמה רגעי אושר נדירים בתוך המציאות הישראלית התזזיתית. ובכל זאת, זה הרגיש לי קטן מדי. אחד מאנשי התרבות הגדולים בתולדות המדינה הזאת, ולבטח אחד מהפזמונאים החשובים והמשפיעים שיצרו כאן, חוגג יום הולדת 70, ואלמלא יוזמה משפחתית פרטית – כנראה שבכלל לא היינו שומעים על זה.

אנחנו נוטים להיזכר ביוצרים הגדולים שלנו אחרי מותם, ולבכות על כך שלא הספקנו לתת להם מספיק כבוד בימי חייהם. והנה הייתה הזדמנות לחגוג עם אגדה חיה ובועטת, ופסחנו עליה. ובכלל, מגיע ליותר מ-4,000-5,000 ישראלים לחגוג עם השירים המדהימים שגפן חתום עליהם – עם המבצעים המקוריים של כמה מהשירים הכי איקוניים של המדינה הזאת, של השפה הזאת. יום ההולדת ה-70 של גפן היה צריך להיחגג מול מאה אלף איש בפארק הירקון; או אם באמת רוצים לתת לנפיל הזה את הכבוד הראוי לו, היינו צריכים להקים עבורו במה גדולה בנהלל, סטייל וודסטוק, ולהביא מאות אוטובוסים של ילדים מכל הארץ לעמק יזרעאל כדי להשתתף בפסטיבל הענק שיכול היה להיות יום חג לתרבות הישראלית. זה צריך היה להיות יום בחירה בעבודה, כמו ערב יום הזיכרון או ט' באב – שכל ישראלי שיחפוץ בכך יוכל לקחת חופש ולהגיע עם כל המשפחה להפנינג המוזיקלי הענק הזה.

זו כמובן סתם פנטזיה. במדינה בה שרת התרבות מחרימה סרט ישראלי עטור פרסים כי הוא לא מסתדר עם האג'נדה הפוליטית שלה – קשה להאמין שאפשר יהיה לחבק אמן אהוב ככל שיהיה – בטח אם הוא מזוהה עם מחנה השמאל המשוקץ. מי שכן הגיע אתמול לחגוג עם גפן את יום ההולדת שלו זכה לחוות ערב מוזיקלי די נדיר במחוזותינו, כזה שבאמת קשה להגיד עליו מילה רעה – אפילו מזג האוויר בראשל"צ הפתיע לטובה וסיפק ערב נעים.

הערב התחיל עם הקרנת קטעי וידאו של מוזיקאים ואנשי רוח שהקריאו קטעים משיריו של גפן. ומיד אחריו החלה להקת הבית (שהורכבה מחברי להקת "התעויוט") לנגן את "תמונה" שפתח את המופע "שיחות סלון" של יהונתן גפן, אך מוכר יותר בתוך "שיר הדבה דבה" שמנוגן כמעט מדי יום בארבע אחר הצהריים בגלי צה"ל. את תפקידה המיתולוגי של יעל לוי בשיר תפסה שירה גפן, הבת של, שלמרות שניכר היה שהיא מתרגשת מהמעמד – הצליחה לצלוח במשימה באופן מעורר כבוד. זה היה הראשון מבין הרבה רגעים מרגשים במופע, שעבר משיא לשיא.

יהונתן גפן עצמו עלה לבמה, והציג את עצמו. "בשנות השבעים של המאה שעברה עבר פה רנסנס של מוזיקה ושירים שעד היום מתנגנים. כמו שברנסנס באיטליה אם איזה מיכאלנג'לו מרח איזה גרפיטי על איזו תקרה של הוותיקן זה כבר נשאר ל-500 שנים. זה לא כל כך נעים להיות בן 70 אבל הנה אני עדיין כאן, והערב אני מגיש לכם באהבה אשכולות ענבים של שיריי, שבמשך השנים הפכו ליין ישן שהבשיל לאט ביקב של אבן. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך הכבשים, בורא פרי הגפן".

מכאן הוא המשיך לביצוע נאמן למקור של "איך שיר נולד" עם הלהקה, והוכיח שגם בגיל 70, עדיין יש לו את זה. חייב לציין שבאופן אישי ראיתי עשרות הופעות של כמה מהאמנים הגדולים בהיסטוריה, אבל בתור אחד ממאות האלפים שגדל על תקליט שחוק מרוב השמעות של הכבש ה-16, לשמוע את יהונתן גפן מדקלם את המתכון ליצירת שיר יחד עם הלחן הגאוני של יוני רכטר ברקע – היה אחד מהרגעים הכי מרגשים שאי פעם ראיתי בהופעה.

לאביב גפן וערן מיטלמן שהיו אחראים על הפקת המופע והניהול המוזיקלי מגיעה יותר ממילה טובה. גרסאות השירים נשארו נאמנות למקור, והלהקה ידעה לחפות על הזמרים ששמרו על הקול שלהם קצת פחות טוב מהאחרים. בכלל, המופע התבלט בדיוק שלו. במקום הרבה נאומים וברכות, המוזיקה נתנה את הטון. בזה אחר זה עלו מוזיקאים ונתנו נאמבר או שניים ופינו את הבמה ישר לזמר הבא. שם טוב לוי ("יכול להיות שזה נגמר", "הנסיך הקטן"), קורין אלאל ("שיר לשירה"), שלמה יידוב ("שיר בין ערביים") ויהודה פוליקר ("פחות אבל כואב") בלטו לטובה עם ביצועים מצוינים, מתי כספי הוסיף קצת הומור ("יהונתן תמיד היה כותב שנון. שנון במחלוקת") ודני ליטני ריגש עם ביצוע סיקסטיזי ל"הבשורה נישאת ברוח" של דילן מהמופע הראשון שלו ושל גפן. אך מי שזכה לתשואות הכי נלהבות מהקהל היה שלום חנוך, שביצע את "אבשלום" ואף חשף קצת מתהליך הכתיבה השנוי במחלוקת שלו.

כשיוני רכטר עלה לבמה וביצע את "הילדה הכי יפה בגן" הורגש לראשונה שיש גם אמנים שהיו חסרים במופע הזה, כמו יהודית רביץ שביצעה את השיר במקור. לאריק איינשטיין יש תירוץ טוב להיעדרות – אבל קצת היה חבל לא לראות על הבמה אמנים שחייבים לא מעט מהקריירה שלהם לגפן. בלטו בהיעדרם מיקי גבריאלוב, אריק סיני ויצחק קלפטר, כמוהם גם חנן יובל שהלחין ליהונתן גפן את "אתם זוכרים את השירים" (אותו ביצע בהופעה אביב גפן). ראוי לציין ששלמה גרוניך עבד צמוד לגפן בעבר, והשניים אף יצאו במופע משותף בשם "הווי ובידור", אך ייתכן שלאור הפרסומים האחרונים גרוניך משתדל להימנע ממופעים פומביים. בנוסף, קצת חבל שאריאל זילבר לא השתתף במופע – לא רק בגלל האפשרות לשלב פעולה עם שלום חנוך על "ככה את רצית אותי" הקלאסי של תמוז או בשביל לבצע את "מיליארד סינים" שתרגם גפן – אלא בעיקר כדי לאזן את הצהרות הפיס אנד לאב שנשמעו על הבמה, ולהזכיר לנו איפה אנחנו באמת חיים.

שירה גפן – תמונה
יהונתן גפן – איך שיר נולד
שם טוב לוי – יכול להיות שזה נגמר
שם טוב לוי – הנסיך הקטן
קורין אלאל – שיר לשירה
שלמה יידוב – שיר בין ערביים
אושיק לוי – יונתן סע הביתה
דיוויד ברוזה – האישה שאיתי
דיוויד ברוזה – יהיה טוב
שירה גפן ואביב גפן – אבא סיפור
אביב גפן – אתם זוכרים את השירים
יהונתן גפן – גמרתי להכין את כל השיעורים
דני ליטני – Blowin' In The Wind
יוני רכטר – הילדה הכי יפה בגן
יהונתן גפן – גן של שושנים
יעל לוי – בלדה לנאיבית
יעל לוי – אי ירוק בים
יהודה פוליקר – פחות אבל כואב
יהונתן גפן – רכבת העמק
שלום חנוך – אבשלום
מתי כספי – דקה דומיה
מתי כספי – מקום לדאגה
יהונתן גפן, יוני רכטר, דיוויד ברוזה, שירה גפן ואביב גפן – לילה טוב (הכבש ה-16)