השיבה מבריזה

מסיבה שאינה ברורה עד סופה, מתמיד ערוץ בריזה במתן בית חם ותומך להומור בריטי מצוין ממוצא הודי. בעונת הקיץ שודרה הסדרה "אללה יוסטור" (“Goodness Gracious Me” במקור), תוכנית מערכונים מצליחה שרצה בשנים האחרונות בשעת הפריים-טיים של ערוץ בי.בי.סי 2, ועתה עולה בגטו המזרחי הקומדיה החמודה "משפחת קומאר" (“ The Kumars At Number 42”), שמערך היחצנות קורא לה סדרת המשך, אך בפועל היא משהו לגמרי אחר. עם הממיר מכוון על "משפחת קומאר" ועם כרטיס ביד לסרט "הגורו", ניתן לקבל היום תמונת מצב פארודית של התא המשפחתי ההודי בנבכי המערב.

בעקבות ההצלחה של "Goodness Gracious me", רצועה שייסדה קבוצה של קומיקאים אנגלים ממוצא הודי, זכה סנג'יב בהשקאר - הבולט שבחבורה שאף משתתף ב"הגורו" - בכבוד להוביל תוכנית כמעט אישית. ב"משפחת קומאר" הוא משחק את סנג'יב קומאר, מנחה טוק שואו מתחיל שמשדר את תוכנית האירוח דלת התקציב שלו מאולפן בחצר ביתם של הוריו. מלבד הוריו, זוג הודים קרתנים שפוחדים מכל מה שאינו מדיף ריח של קארי, נמצאת בסביבה גם סבתו של סנג'יב, גרופית של סלבריטיז שלועגת לנסיונות של נכדה לשחק אותה בעולם האמיתי. שלושתם, ההורים והסבתא, הם אורחים קבועים בטוק שואו של סנג'יב, שתפקידם לתחקר למוות את הכוכבנים שמופיעים, ולהוציא את סנג'יב מראיין גדול מהחיים.

על אף שמטבע הדברים מי שמושך את תשומת הלב המרבית הם הסלבריטיז שמגיעים בשר ודם לטוק שואו של סנג'יב, הנוסחה שרקח בהשקאר מאפשרת מרחב ביטוי מספק גם לדמויות הקומיות שהוא עיצב. קצת כמו ב"שוטטות", המפתח להצחקה טמון בסוג הדינמיקה שמתפתחת בין כולם. בתוכנית הראשונה והמוצלחת שמשודרת השבוע, מהלך תסריטאי מבריק של יוצרי הסדרה לחימום האווירה מביא לאולפן את הראשון בבידור מייקל פרקינסון. היריבות המקצועית המדומה שנרקמת בין פרקינסון לסנג'יב, שלפני התוכנית משביע את בני משפחתו לעשות עצמם אינטליגנטים ולשאול את "פרקי" שאלות קשות, מצליחה להעלות על הפנים חיוכים רחבים, ואפילו די קורעת כשסנג'יב מציג לקהל באולפן את פרקינסון כמי ש"אינו רק מקור השראה בשבילי, אלא גם יריב שווה כוחות".

את ההון הבידורי שלה מרוויחה "משפחת קומאר" מיחסי אהבה-שנאה שהיא מקיימת במודע עם העדה ההודית ואופיה. גם בזאת היא נבדלת מ-“Goodness Gracious me”, שהיתה תוקפנית הרבה יותר במסריה האינדיבידואליסטים והלעיגה בשנינות כל דבר שזז בחברה האנגלית תחת מעטה השתייכות לקולקטיב. במובן הזה "משפחת קומאר" היא קומדיה עממית יותר, נוסחתית יותר, לא משהו שאי אפשר לפספס, אבל משהו שכדאי לראות. אחרי הכל, בהוויה קפדנית של פוליטיקלי-קורקט, בה אסור לצחוק על ה-אחר, לא בכל יום נקרית הזדמנות לראות את ה-אחר מתבדח על חשבון עצמו. ומה הקשר של כל זה לרצינות התהומית בה עוסק ערוץ בריזה בגאוותו ה-אחרת? לרון כחלילי התשובות.


* "משפחת קומאר" משודרת בערוץ בריזה בימי שני ב-21:30