תיבת השרצים של הארווי ויינשטיין ממשיכה להוציא מתוכה סיפורי זוועה, כחודש לאחר שנפתחה לראשונה בחשיפת הניו יורק טיימס. זלדה פרקינס, ששימשה כמזכירתו של המפיק במשרדי חברת "מירמקס" בלונדון, הפרה בריאיון למגזין Financial Times את הסכם הסודיות שחתמה מול ויינשטיין בעבר. בכך הפכה פרקינס לעובדת הראשונה של החברה ששוברת את חומת השתיקה המשפטית, אותה בנה המפיק והמטריד הסדרתי במשך השנים.
"אני רוצה לשבור פומבית את הסכם הסודיות שלי", אמרה פרקינס בריאיון. "אם מישהו לא יעשה זאת, לא יוכל להתקיים דיון על כמה שערורייתיים ההסכמים ועל הלחצים שעוברות הקורבנות בעקבותיהם. עולמי התרסק מכיוון שחשבתי שהחוק קיים כדי להגן על מי שמצייתים לו. גיליתי שלא היה לי כל עסק עם נכון או לא נכון, אלא רק עם כסף וכוח". פרקינס הייתה קורבן עצמה להטרדותיו של ויינשטיין, אך החליטה לעזוב את החברה לפני 19 שנים כשנודע לה שחברה לעבודה הותקפה מינית על ידו.
דפוס ההתנהגות של ויינשטיין, שהפך כבר ידוע לשמצה, הופעל גם כלפי פרקינס, ששימשה כעוזרת האישית של המפיק. לדבריה, ויינשטיין חשף את גופו העירום בפניה, ביקש ממנה להעניק לו עיסויים ולצפות בו מתקלח. "זאת הייתה התנהגות שחזרה על עצמה בכל פעם שהייתי לבד איתו. לעתים קרובות נדרשתי להעיר אותו בבקרים בחדר המלון שלו, והוא ניסה למשוך אותי למיטה איתו".
תקיפת העובדת ששברה את פרקינס התרחשה בפסטיבל ונציה 1998. "היא הייתה לבנה כמו סדין, רעדה ובסערה רגשות", היא מתארת את המצב בו מצאה את חברתה. "היא הייתה פגועת הלם, בכתה והתקשתה לדבר. הייתי נסערת ואמרתי לה שאנחנו צריכות לגשת למשטרה, אבל היא הייתה נסערת מדי. אף אחת מאיתנו לא ידעה מה לעשות בסביבה של מדינה זרה. בסופו של דבר פנו השתיים לחברת עורכי דין לונדונית, שייעצה להן לחתור להסכם פיצוי עם ויינשטיין. באוקטובר 1998 נחתם ההסכם בסך 250 אלף ליש"ט (שחולקו בין השתיים) ואסר עליהן לחשוף את פרטי המקרה, עד השבוע.
כש"מירמקס" נמכרה לדיסני, רצתה פרקינס לדווח על התקיפה למנהלי החברה, אך עורכי דינה טענו כי אין טעם במהלך שכזה נגד דמות כל כך דומיננטית. "הייתי נסערת מאוד מכיוון שכל הנקודה הייתה לעצור אותו בכך שאחשוף את ההתנהלות שלו. הוזהרתי שוב ושוב שהוא ועורכי הדין שלו יהרסו את האמינות שלי, אם אלך לבית משפט. הם אמרו לי שהם יהרסו אותי ואת משפחתי". פרקינס טוענת שהחליטה לחשוף את פרטי ההסכם כדי לשפוך אור על אי השוויון המובנה בתעשייה, שבה "כוח מבוסס על כסף ולא על מוסר". היא טענה כי אינה רוצה שנשים נוספות יידחקו לשוליים ולא יוכלו לחשוף את הטראומה שחוו. "אני רוצה שיראו שהשמיים לא ייפלו".
במקביל לחשיפה של פרקינס, נרשמות התפתחויות רבות נוספות בעניינו של ויינשטיין. תביעה בסך 5 מיליון דולר הוגשה נגד "חברת האחים ויינשטיין", מטעמה של השחקנית דומיניק יואט. בכתב התביעה מתואר מקרה שאירע בנובמבר 2010 בבית מלון בבברלי הילס. יואט מתארת כיצד המפיק פגש בה בבר המלון, נעץ מבטים בחזה שלה ושאל אם הוא מנותח. לאחר מכן, בהמשך לדפוס המוכר, הופיע בחדרה לבוש בחלוק ודרש לבצע בה מין אוראלי. ויינשטיין המשיך להתעקש גם כשסירבה, ולא הסכים לעזוב את החדר עד שבא על מבוקשו. לאחר מכן, הגיע בעצמו לסיפוק מול עיניה ועזב את החדר. לטענתה של יואט, פרטי המקרה ידועים למועצת המנהלים של "חברת האחים ויינשטיין", כמו גם לאחיו, בוב. גם השחקנית בריט מארלינג תיארה כיצד דרש ממנה ויינשטיין עיסוי, וכיצד בכוחותיה האחרונים הצליחה להימלט מחדרו.
עוזרת הפקה בשם מימי היילי תיארה מקרה נוסף שהתרחש ב-2006, אז לטענתה תקף אותה ויינשטיין בביתה בניו יורק. המקרה אירע לאחר שלושה מפגשים בין השניים, בהן דחתה את חיזוריו של המפיק. "הוא הופיע בבית שלי וממש נדחק פנימה והתחנן שאסע איתו לפריז". בהמשך מתארת היילי כיצד נהגו של ויינשטיין הסיע אותה לביתו של המפיק, שם הוא כפה עצמו עליה: "אמרתי לו שאני במחזור ושזה לא עומד לקרות. הוא לא הסכים לשמוע ולקח אותי לחדר... שנראה כמו חדר ילדים עם ציורים על הקיר. הוא הכריע אותי בכוח, כפה עליי מין אוראלי בזמן שאני במחזור. הוא אפילו הוציא את הטמפון החוצה. נגעלתי ולא האמנתי. לא הייתי רוצה שגם פרטנר רומנטי יעשה לי את זה".
גילדת הבמאים היא הגוף ההוליוודי היוקרתי התורן שהחל בהליכים לסיום חברותו של ויינשטיין. מי שהפיק יותר מ-300 סרטים לאורך הקריירה שלו, ביים בשנות השמונים שני סרטים שהקנו לו את החברות בארגון. גם האקדמיה האמריקאית לטלוויזיה מקיימת דיונים במטרה לנתק את עצמה מההתקשרות עם ויינשטיין. בנוסף, משטרות ניו יורק ולונדון פתחו בחקירה פלילית משותפת נגד ויינשטיין, ופנו למתלוננות להגיע ולמסור עדות נגדו.
