וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דוקו בלי בשר: "הגלולה האדומה" הוא מסע משעמם אל תוך ארגוני זכויות הגברים

30.10.2017 / 0:00

סרטה התיעודי של הפמיניסטית קאסי ג'יי עוסק בנושא נפיץ במיוחד: ארגוני הזכויות השנויים במחלוקת, המערערים על הפמיניזם וגם על המודל הגברי. אף שהוא מציף כמה עוולות שמוטב לדון בהן, הן נבלעות בבליל נתונים מייגע שמבהיר כי הסרט אינו אלא כתבת ריאיונות שנמשכת שעתיים

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
נשארת בחוץ. קאסי ג'יי, יוצרת "הגלולה האדומה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

הסרט "הגלולה האדומה", ששודר אתמול ב-yes דוקו, נפתח במוזיקת מסתורין ובדמותה של אליס נופלת אל מחילת הארנב. כך קאסי ג'יי, היוצרת והבמאית, החליטה ללוות את המסע שלה אל תוך עולם ארגוני זכויות הגברים בארצות הברית ובקנדה, משל הייתה אליס שנגלה אליה עולם שלם ומופלא בזכות זניחת ספרי הלימוד הישנים וצלילה אל תוך יקום של גבולות מטושטשים וצבעים רנדומליים. הדימוי הזה, כמו גם השם היומרני "הגלולה האדומה" (ההיא מ"מטריקס", שפוקחת את עיני הגיבור לאמת), כשלעצמו מציג את הגישה שג'יי אימצה לעצמה כשהיא ניגשה ליצירת הסרט: "באתי לגלות את האמת". והאמת, לטענתה, טמונה בארגוני זכויות הגברים, הרחק מהפמיניזם שחיבק אותה לאורך כמעט שלושים שנות חייה.

הבעיה העיקרית בסרט התיעודי של ג'יי היא שהוא לא תיעודי במיוחד. הז'אנר, שהלך והשתכלל אחרי מהפכת המידע, אמור להביא לצופה מעין מבט מבפנים על העולם שהוא עצמו לעתים חלק ממנו. נקודת מבט מחקרית שהופכת את הצופה ואת יוצר הסרט לאנתרופולוגים שנטמעים בתקריב של מציאות בלתי מבוימת. במקום להיכנס לשטח, ג'יי דווקא העדיפה להישאר בעמדה החיצונית והמלאכותית, ולערוך סדרת ריאיונות של שעתיים. לא ממש סרט תיעודי, יותר כמו כתבת מגזין ארוכה ומייגעת מאוד מאוד, רצופת נתונים ואינפוגרפיקות, עם מעט מאוד תיעוד אותנטי.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
יותר מדי ריאיונות ארכניים/מערכת וואלה!, צילום מסך

הסרט נפתח בשורת ההצהרות השנויות במחלוקת של האנשים שג'יי עתידה לראיין בזה אחר זה, בין היתר על אונס, על האופן שבו נשים מייצרות קונספירציות סביב הטרדות מיניות ותקיפות מיניות, אלימות במשפחה ושאר פנינים. מועקה מסוימת מתגבשת בלב כשהיא ניגשת לראיין את הכותבים שמאחורי המילים, אבל במקום קתרזיס כלשהו - המועקה נותרת בלב עד לסוף הסרט. התעלומות לא נפתרות, ההתרה לא מגיעה.

ברובה, סדרת הריאיונות של ג'יי לא מחדשת הרבה. היא עוסקת בעיקר באופן שבו חיי גברים הפכו זולים יותר בתור המגדר הלוחם, עובד הכפיים, שנאלץ להסתכן ולצאת לקרב, ובדיון הכואב והשנוי המחלוקת סביב הכרעות בתי הדין למשפחה והאופן שבו החברה מתייחסת לגברים אחרי גירושים. "נשים וילדים תחילה", מזכיר אחד המרואיינים בסרט את הוראות הפינוי במצב חירום, ומסביר איך נמאס לו להיות בצד הגיבור, בצד הטובע, בצד שמקימים לכבודו מונומנטים ואנדרטאות זיכרון. הוא רוצה לחיות.

sheen-shitof

פתרון עוצמתי לכאב

טכנולוגיה מהפכנית לטיפול בכאבים אושרה ע"י ה-FDA לשימוש ביתי

בשיתוף Solio
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
נפילה ארוכה ומשעממת. פוסטר הסרט/מערכת וואלה!, צילום מסך

אלה סוגיות חשובות, אבל לא זה תפוח האדמה הלוהט שמייצרים הארגונים לזכויות הגברים. במשך 117 דקות שבהן נמשך הסרט, ג'יי מוותרת על סוגיה אחת, שאולי לא הייתה בוערת מספיק עבורה: אלימות מינית. נתונים על סקסיזם, החפצה, אונס, הטרדות מיניות, כל אלה כאילו נשכחים מהדיונים הרבים על אבהות ועבודת כפיים ונטמעים בין ים האינפוגרפיקות על שיעורי התאבדות ופשיעה. הגברים, לעומת זאת, לא מתביישים להעלות אותם: הם קוראים לאונס ולהטרדות מיניות בידי גברים דמגוגיה של שקרים, ואיכשהו, הטענות והדיונים סביב הסוגיה, נגנזו בחדר העריכה.

עוד נעלמו מן העין כנסי הארגונים האלה, הפעילות שלהם בשטח ולמעשה כל מה שקורה בפועל. לגשת לנושא שנוי במחלוקת ולדרוש ממרואיין שמוביל אותו להעיד בעצמו על פעילותו לטובת סרט, זה כמעט כמו לסמוך על נשאלים בסקר על גזענות שיעידו בעצמם על האופן שבו הם מתייחסים לאוכלוסיות מיעוט. לא מקצועי ולא אמין. המרואיינים אמנם העלו כמה סוגיות חשובות ששווה לדון בהם ולשאול את הנוגעים בדבר שאלות קשות לגביהן, אבל ברור שמוות מיותר של גברים במלחמות ובתאונות עבודה הוא לא מה שהופך את הארגונים הללו לשנויים במחלוקת.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
שם יומרני/מערכת וואלה!, צילום מסך

מה לא נגנז בחדר העריכה? דקות ארוכות על פעילותו של ארגון הטרור "בוקו חראם" שפועל בניגריה, בעקבות דוגמה שנתנה אחת המרואיינות לאופן הסיקור המוטה של חטיפת 300 התלמידות בשנת 2014; קטעי יוטיוב ארוכים על מקרים טרגיים ספציפיים של גברים שהיו קורבנות לגניבת זרע ולסכסוכי גירושים מזוויעים; חזרתיות בלתי נתפסת, פעמים רבות, על נתוני ההתאבדות, הכליאה והמוות במסגרת עבודות כפיים.

אדם הופך לכותב טוב כשהוא כבר לא מאוהב בטקסטים של עצמו. כשהוא מצליח להביט בהם בביקורתיות מסוימת, לנפות מהם את החומרים הלא-ענייניים וליצור יצירה שמאזנת את המסר שהוא רוצה להעביר עם כמות האינפורמציה שבאמת מספיקה לכך. אבל עושה רושם שג'יי הייתה כל כך מאוהבת בתוצר שלה עד שלא הצליחה לקצר אותו בחצי שעה לפחות, כמו שראוי לעשות לסדרת ריאיונות בת שעתיים.

לג'יי הייתה סוגיה חזקה ונפיצה מאוד ביד עבור סרט דוקומנטרי. אבל היא שכחה שכשאליס נפלה אל מחילת הארנב, היא איבדה תחושת זמן. באופן כמעט אירוני, אליס איבדה קצת את עצמה בדרך שלה בארץ הפלאות. היא אמנם פגשה יצורים שערערו על תפיסת המציאות שלה, אבל גם גרמו לה לאבד כושר שיפוט, והחוויה הזו כמעט עלתה לה בחייה בסיפורו של לואיס קרול. הבחירה בדימוי הזה אולי מוצלחת כדי ללוות את הסרט, אבל לא מהסיבות שג'יי חשבה עליהן. בניגוד לציפיות, הוא לא מביא עמו בשורה, לא גלולה אדומה ולא ארץ פלאות. בעיקר נפילה ארוכה ומשעממת אל מחילת ארנב אפורה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
נושאים חשובים מדי לא הועלו/מערכת וואלה!, צילום מסך

"הגלולה האדומה" זמין לצפייה ב-yes VOD.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully