היכנס ונעל מבפנים (נושאי הארון)

ספרו המענג של אלברטו מורביה "אי ציות" (כרמל) הוא שיעור מאלף בהרס עצמי. גיבור הספר, לו?קה בן ה-15, נתקף גועל מהצביעות סביבו, צביעות מהזן הבורגני. הוא מגלה שהוריו היקרים הם לא יותר מאשר בריות חמדניות, שמאחורי תמונת המדונה שהוכרח להתפלל למולה כילד מוסתרת כספת, ושכולם בעצם מבקשים ממנו לגדול ולמלא כהלכה את תפקידו בעולם בורגני מובנה היטב. כמו בגירסה אפלה של פיטר פן, לוקה מסרב לגדול. אבל זו לא "ארץ לעולם לא" בצבעי הפסטל של וולט דיסני שמחכה לו – אלא המוות עצמו.

לוקה, שגדל על ברכיה הרכות של הבורגנות, לא יכול להשתחרר ממנה אלא בסירוב טוטאלי לחיים. הנער האיטלקי, בן להורים מהמעמד הבינוני, משוקע מדי בעולם קפיטליסטי שמקדש את הרכוש והכסף. כמרד פנימי הוא פותח בתהליך איטי של ניתוק מהחברה ומגופו. מתחת לפני השטח הוא לומד שלא לציית לציווי ללמוד בבית הספר, הוא מוכר בעורמה את כל הרכוש שצבר בעמל, קובר את הכסף ולוקח שיעורי השלמה באנורקסיה למתחילים. כל זאת בדרכו אל המוות הגואל. אבל הסקס, הו הסקס.

בצעדיו אל הסירוב הטוטאלי חווה לו?קה הצעיר חוויות ראשונות של ארוטיקה: מתוך ריגושי "כל מה שרצית לדעת על מין, אבל לא מצאת אומנת זמינה ומתירנית שתסביר לך", הוא מגלה שהמין, כמו הכסף, הוא מנגנון נוסף של כוח. החירות והאינטימיות של יחסי מין בין נער צעיר ומאהבת מבוגרת הם רק אשליה שנועדה לחזק את יציבות החברה הבורגנית. כל מי שחושב שיש משהו חתרני בסקס, מוזמן להתעורר ולהבין שגם זה מוצר צריכה ואמצעי שליטה של עולם קפיטליסטי משוכלל. והפרחים, לפוקו.

אבל למרות הגילוי, לוקה מניח לחוויה המינית לאלף אותו פנימה לתוך החברה. לחזור להיות ילד טוב בדרכו להיות גבר טוב, אזרח טוב, חייל טוב בצבא הבורגנות.

אלברטו מורביה, מוכשר בורגני לא קטן בעצמו, שוטח בפנינו חזיון אימים של עולם בורגני אדיש וצבוע, אבל לא מסמן את דלת היציאה. אי אפשר לצאת מהבורגנות או באמת למרוד בקפיטליזם. ולכן "אי ציות" הוא כרוניקה של כישלון ידוע מראש. למרות שמורביה השווה את גיבור ספרו למנהיגי מרד הסטודנטים ב-68' בצרפת, שפרץ יותר מ-20 שנה אחרי כתיבת "אי ציות", הוא לא מאמין באפשרות של מרד. גבולות הבורגנות הם גבולות הציות, מעברם נמצא רק הריק, המוות עצמו. גם בתוכך - הנער הרגיש שפתאום גילה שהעולם לא משהו - אורב הבורגני הקטן. והוא יתפוס אותך. בדרך לעבודה, לצבא, להודו ולמשכנתא. יש מקום לפסימיות כי מורביה, כמו תנועת האנטי-גלובליזציה, לא מציע אלטרנטיבה.

מומלץ, אם כן, ללכת ולרכוש את הספר המוצלח של מורביה, ומיד אחר כך לקרוא את המניפסט הקומוניסטי ולהצטרף לתנועת סרבנות ראויה לשמה. הלאה הבורגנות, ברוך בואכן שנות השישים (בצרפת).