פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סמים בתחתונים ואובססיה לפלאפל: הפעם הראשונה של קאלצ'ר קלאב בישראל

      ביום שלישי יופיעו כאן קאלצ'ר קלאב בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה לפני 32 שנים, בשלהי ההצלחה שלהם, כשהסולן בוי ג'ורג' היה מכור לסמים קשים.הוא התעלם מהקהל ונתן מופע נטול אנרגיה שנקטל על ידי התקשורת. למרות זאת, עבור לא מעט מעריצים זו הייתה הגשמת חלום

      בוי ג'ורג' (תמונות גולשים , מתוך האוסף של שמוליק דואק)
      הלהקה הכי מצליחה בישראל ב-1983. בוי ג'ורג' (צילום: מתוך האוסף של שמוליק דואק)

      ישראל של תחילת שנות השמונים הייתה מקום לא פשוט להיות בו גיי, בטח שלא גיי וקרוס-דרסר. קחו לדוגמה את חייו של זלמן שושי, שהתפרנס מזנות ואיכשהו הפך לידוען מקומי. למרות זאת הוא נתפס באותה תקופה בתקשורת כמוקיון נלעג ונרדף על ידי המשטרה, מה שהוביל בסופו של דבר למעצרו. בהתחשב ביחס ובתדמית של שושי, די מדהים להיווכח שהלהקה הכי מצליחה בישראל ב-1983 הייתה הרכב בריטי שהונהג על ידי קרוס-דרסר הומוסקסואל. מדובר, כמובן, בקאלצ'ר קלאב. את הלהקה, שזכתה בתואר "להקת השנה" של רשת ג' ומעריב לנוער לשנת 1983, הנהיג בוי ג'ורג'.

      באופן חריג, ג'ורג' היה בישראל לאליל נערות. למרות מיניותו הברורה, בנות ישראליות העריצו את ג'ורג', חיקו את המראה שלו, קנו עשרות אלפים משני אלבומי להקתו שהגיעו למעמד אלבומי זהב ורכשו מרצ'נדייז שלו בכמויות. לנוכח הרעב לקאלצ'ר קלאב, הוקמה שלוחה מקומית של מועדון המעריצים הרשמי של הלהקה. בראש המועדון המקומי עמד נער בשם יוסף חביב, שנחשב עד היום לאחד המעריצים הגדולים ביותר של קאלצ'ר קלאב בעולם.

      "המועדון בישראל כלל כמה עשרות אנשים", נזכר חביב. "היינו עובדים עם המועדון בלונדון, שהיה שולח לנו בדואר כל שלושה חודשים ניזולטר עם כל מה שקורה עם הלהקה, והיינו דנים על זה בפגישות שלנו. היינו נפגשים כל כמה שבועות בכיכר דיזנגוף. היו מגיעים כל פעם כמה עשרות מעריצים והיינו מדברים על הלהקה ומחליפים חומרים עליה. כתבות מחו"ל נחשבו למוצר הכי שווה ויקר".

      בוי ג'ורג' (תמונות גולשים , סריקה)
      על אף טירוף המערצים, היענות הקהל לא הייתה גבוהה (סריקה)

      קצת אחרי יציאת אלבומם השלישי של קאלצ'ר קלאב בסוף שנת 84', דווח שהלהקה תגיע בקיץ להופעה בפארק הירקון בישראל. כשההופעה נקבעה, קאלצ'ר קלאב עוד היו בשיא הצלחתם, רגע לפני הקריסה המטאורית. על פי האוטוביוגרפיה של בוי ג'ורג', הקריסה הזאת החלה לקבל ביטוי בביקור בישראל. כמובן שקדמו לו כמה תהליכים מקדימים.

      האלבום השלישי הציג אמנם את הלהיט "The War Song", אבל מלבדו לא היו באלבום עוד הצלחות והוא היה חלש משמעותית מקודמיו. הסיבה השנייה הייתה הזוגיות המתפוררת של ג'ורג' והמתופף היהודי של הלהקה ג'ון מוס. הזוגיות הזו עלתה על שרטון בין השאר בגלל הסיבה השלישית לקריסה של קאלצ'ר קלאב – ההתמכרות לסמים של בוי ג'ורג'. בהתחלה זה היה קוקאין, בסוף זה היה הרואין.

      ההופעה בישראל הייתה תחילתו של סיבוב הופעות קצר, שאחריו הלהקה נסעה ליוון, יפן, לוס אנג'לס, פורטו ריקו וניו יורק. שאר חברי הלהקה וההנהלה שלה הבחינו שג'ורג' אאוט לגמרי, והצמידו לו שומרת/מטפלת/מזכירה, שתעיר אותו ותדאג שהוא יגיע למחויבויות שלו, תשגיח שלא יתמסטל מדי ובכלל שלא יסתבך. למרות זאת, ג'ורג' הצליח להתחמק ממנה וערב הטיסה לישראל, קנה כמות גדולה של סמים. "בטיסה לישראל הברחתי הרואין בתחתונים שלי", סיפר ג'ורג' באוטוביוגרפיה שלו "Take it Like a Man", שראתה אור ב-1995. "זו הפעם הראשונה שעשיתי דבר כל-כך לא אחראי, שסיכן את הקריירה שלנו בצורה כל-כך קיצונית".

      בוי ג'ורג' (תמונות גולשים , מתוך האוסף של שמוליק דואק)
      הופעה אדישה וזועפת. בוי ג'ורג' (צילום: מתוך האוסף של שמוליק דואק)

      עבור חביב וחבריו למועדון המעריצים המקומי, הביקור של קאלצ'ר קלאב בארץ היה סוג של מבצע צבאי. "התחלקנו, המעריצים, למוקדים שבהם הלהקה הייתה צריכה לעבור", נזכר חביב. "חלק חיכו להם בשדה התעופה, חלק מחוץ למלון דניאל בהרצליה, הכל כדי לפגוש את בוי ג'ורג', להצטלם או להחתים אותו. להביא לו מתנה". ג'ורג' היה נלהב פחות. "כשהגענו לשדה התעופה בלוד", הוא מתאר בספרו, "התחבאתי מאחורי משקפי השמש שלי. 'מה אתה חושב על ישראל?', שאל אותי עיתונאי. 'עוד לא הייתי בשום מקום', עניתי בגסות".

      יאיר לפיד, שדיווח על הביקור לעיתון "מעריב", כתב ש"אילו הנשיא רונלד רייגן היה מתנהג בחוצפה כזאת – היה עף מתפקידו". לפיד הוסיף לכתוב על ההופעה הסולידית של ג'ורג', עת הוא נחת בישראל. "היה קשה לזהות אותו", לפיד כתב. "הוא נראה כמו יואב מגוש עציון". עמוס אורן, שדיווח על אותו אירוע לידיעות אחרונות, הוסיף ש"המעריצים והסקרנים הרבים שהמתינו ליד כבש המטוס, התקשו לזהות את בוי ג'ורג' בתספורתו הקצוצה ופניו הלא מגולחים... בוי עמד בפני פוקר קפואים ובמבט זועם. בר בת ה-8 עוד הספיקה להגיש לו בובה ("הוא אוסף בובות", ידעה לספר בבקיאות לגיל מעריציו), וג'ורג' הפטיר לעברה בחצי חיוך: "תודה, דארלינג". הוא נמנע מלהעניק חתימות ואנשי הביטחון, בדחיפות, הוציאו אותו מהיציאה האחורית... בכניסה, מול שלט 'קבלת הבאים', נותרו כמאתיים מעריצות מאוכזבות, מניפות בובות, זרי פרחים ותמונות של האליל".
      .
      "המעריצים הישראלים היו נרגשים בטירוף", כתב ג'ורג'. "כאילו סוג של נביא הגיע. לא יכולתי לחלוק את ההתרגשות שלהם, הייתי צריך לישון. הזעתי בדרך לחדר שלי, סוויטה בעיצוב מהסבנטיז ולא הצלחתי לישון. הזמנתי רופא בניסיון להשיג כדורי שינה, אבל הוא היה שמרן מדי מכדי להבין את הצרכים של פופ סטאר. הוא נתן לי אנטיביוטיקה ואת העצה הלא פרקטית של לנוח במיטה למשך שבוע". ביום שאחרי הגיע ג'ורג' למסיבת העיתונאים. "רוב השאלות סבבו סביב המלתחה שלי", כתב ג'ורג'. "דברים משתנים במהירות בדור הזה, עניתי להם, אם כי נראה שאתם הרבה יותר איטיים". אחר כך ג'ורג' העניק ראיונות בלעדיים לשוש עטרי בתכנית "חדש, חדיש ומחודש" ברשת ג' ולרונית מקובר, מהעיתון "לאישה".

      בוי ג'ורג' עם יוסף חביב, יו"ר מועדון המעריצים של קאלצ'ר קלאב באייטיז (תמונות גולשים , באדיבות המצולם)
      בוי ג'ורג' עם יוסף חביב, יו"ר מועדון המעריצים של קאלצ'ר קלאב באייטיז (צילום: באדיבות המצולם)

      כרטיסים למופע בפארק הירקון, שאז נקרא "הקונצרטפארק", עלו 12,000 שקלים ישנים. 12 ש"ח במטבעות של היום. העיתונות המקומית דיווחה שבהופעה היו כ-20 אלף איש, "רובם המכריע בנות טיפשעשרה היסטריות צווחניות", נכתב בידיעות אחרונות. 20 אלף איש נחשבה לכמות מאכזבת, אם כי בוי ג'ורג' טוען באוטוביוגרפיה שלו שהיו שם 35 אלף איש, "אז אחוז אחד מהאוכלוסייה בישראל". מאידך, האמרגן יהודה טלית סיפר לאחר המופע ש"נמכרו רק 12 אלף כרטיסים. להערכתי הפסדתי 30 אלף דולר. אני חושב שמחירי הכרטיסים היו גבוהים מדי. לאנשים אין כסף".

      התקשורת וחלק מהצופים התאכזבו מההופעה, בעיקר מהעובדה שבוי ג'ורג' כלל לא החליף תלבושות במהלכה, למרות שהובטח שהוא יחליף לא פחות מ-26 כאלה. "כולם ציפו לבוי ג'ורג' הראוותני", כתב הזמר בספרו על המופע בארץ. "ג'ורג' עם צמות וכובע של חסיד. אני יודע שאכזבתי את עצמי ואת הקהל. זאת הייתה הופעה עייפה. כשג'סלין בראון, זמרת הליווי, שרה את להיט הסולו שלה, זה היה הסימן שלי ללכת להחליף תלבושת, אבל לא היה אכפת לי. ישבתי מאחורי הקלעים ועישנתי ג'וינט. הקהל אהב את ההופעה, אבל התקשורת ממש קטלה אותו ובצדק. זאת הייתה הבעיטה בישבן שהייתי זקוק לה כדי להרים את המשך סיבוב ההופעות".

      שמוליק דואק מאשדוד, שכיום מפעיל את עמוד הפייסבוק של בוי ג'ורג' וקאלצ'ר קלאב בישראל, נכח בהופעה ההיסטורית ההיא. "העיתונים קטלו את ההופעה", הוא נזכר, "זה היה בגלל היעדר השואו, אבל למרות זאת הקהל ממש נהנה, בזכות המוזיקה. זאת הייתה הופעה טובה עם כל הלהיטים, וביצועים טובים על הבמה. הגענו אחר הצהריים ועמדנו שם שעות כדי לרוץ מיד כשפותחים את השערים ולהתמקם ליד הבמה. היה מאוד חם וצפוף. ניידת של כיבוי אש עמדה ליד הבמה, ובשלב כלשהו התחילה להשפריץ מים מהזרנוק על הקהל הדחוס, לרענן ולצנן אותנו. נרשמו כמה התעלפויות שטופלו באמבולנסים שהיו בהיכון מאחורי הבמה. חברי הלהקה זרקו כמה מילים בעברית על הבמה. ג'ון המתופף היהודי אמר בעברית 'טוב להיות בבית'. בשבילי זאת הייתה התרגשות שלא דמתה לשום דבר אחר שחוויתי קודם. הרגליים רעדו לי באופן שלא יכולתי לשלוט עליהן. בטח שלא להירדם בלילה אחרי ההופעה. מנסה לעכל את זה שכרגע ראיתי את האליל שלי. בחצות אחרי המופע חגגתי בדיוק את יום הולדת 17 שלי, וחשבתי לעצמי איזו מתנה נפלאה קיבלתי".

      קאלצ'ר קלאב (יח"צ)
      כך זה היום. קאלצ'ר קלאב עם בוי ג'ורג' (צילום: יח"צ)

      עוד מישהו שנהנה מההופעה הוא אותו יוסף חביב שהצליח להתפלח לבמה ולחבק את ג'ורג' מאחור. "הוא לא נבהל", נזכר חביב. "הוא החזיר לי חיבוק, שנמשך עד שהמאבטחים הורידו אותי מהבמה. זה היה חלום שהתגשם עבורי". יום למחרת ג'ורג' הסתובב עם שני אנשי צוות ביפו העתיקה. "ילדים חסידים עקבו אחרינו ברחובות וגברים יצאו לבהות בנו", נזכר ג'ורג'. במגזין "להיטון" דיווחו אחר-כך שהגברים אמרו לו: "אתה לא בוי ג'ורג', אתה גוי ג'ורג'". "קניתי מנורה, שרשרת מגן דוד וחרוזי מזל", המשיך לספר ג'ורג' על הביקור ביפו. "אחרי זה אכלנו לצהריים פלאפל. אף פעם לא אכלתי משהו כל כך מעורר תיאבון והזמנתי ארבע מנות. הגברים הישראלים היו טעימים כמו הפלאפל, במיוחד החיילים. ג'ון מוס בכל פינה".

      המשך סיבוב ההופעות של קאלצ'ר קלאב היה מאכזב גם הוא. התחנה הבאה הייתה מופע פתוח ביוון, שפוצץ על ידי אנרכיסטים שזרקו מטבעות, בקבוקים ולבנים על הבמה. משם המשיכו ליפן, והתקשו במיוחד למכור כרטיסים. באחד האולמות, שכלל 30 אלף מקומות, נכחו רק חמשת אלפים אנשים. בסיום סיבוב ההופעות, הקשתה צריכת הסמים של ג'ורג' על השלמת הקלטת אלבומם הרביעי. כשהוא כבר ראה אור ב-1986, הוא נחל כישלון חרוץ. במקביל, התקשורת הבריטית החלה לדווח על התמכרותו של ג'ורג' לסמים. הסיטואציה הובילה לפירוקה של קאלצ'ר קלאב ובהמשך גם למעצרו של ג'ורג' על אחזקת סמים.

      השיקום של ג'ורג' היה ארוך, כשבין השאר הפך לצמחוני ולבודהיסט. בישראל הוא ביקר מאז מספר פעמים, במסגרת הקריירה החדשה כתקליטן. בסוף שנות התשעים הוא איחד את קאלצ'ר קלאב, שמאז יוצאים לסיבובי הופעות כל כמה שנים. האם ההופעה השבוע תהיה תיקון של ההופעה מ-1985? אנחנו מאוד מקווים שכן.