רבות סופר לאורך השנים על זוהר ארגוב, שאתמול - 6 בנובמבר 2017 - מלאו בדיוק 30 שנה למותו בכלא. הכישרון, ההערצה, הסמים, הנשים, האונס והאלימות. רבות דובר גם על הדרך שבה צמח, התחיל את דרכו במוזיקה, בתחנה המרכזית, ישראל השנייה, פסטיבל הזמר המזרחי. כבר נכתבו עליו ספרים, סרטים, שירים ומחזות, וכעת, שלושה עשורים אחרי שמת, מגיעה יצירה נוספת שמספרת את סיפורו. יש בכך המון כדי לומר משהו על ההילה והמיתולוגיה של ארגוב אחרי כל הזמן הזה. וכמו בכל מיתולוגיה ראויה לשמה, מדובר בטרגדיה.
היא נוכחת כבר מהרגעים הראשונים של הפרק הראשון, שמציגים כמה מאחיו של זוהר משחזרים את רגע מותו ואת איך שחוו אותו. רצף עצוב עד מאוד של סיפורים הלופת מיד את הגרון, ומאז ועד סיום הסדרה כמעט לא מרפה. בני המשפחה לא מייפים דבר ומייצרים כמה רגעים מהפכי קרביים (בצלאל ארגוב מספר כיצד בגיל 6 ניסה להגן על אמו מאלימות אביו, וזכה ממנו בתמורה לנשיכה שהורידה לו חתיכה מהכתף) או סתם רבי עוצמה (גילי ארגוב מספר ליד אמו הנבוכה איך אביו היה מזיין כל אישה שהיה יכול, למרות העובדה שהיה נשוי) ונוגעים ללב (זוהר הכבוי מאפשר לכל דכפין להצטלם איתו באמצע ההופעות).
בניגוד ליצירות אחרות על זוהר ארגוב, "סוף עצוב וידוע מראש" מתמקדת הרבה יותר באיש מאשר במוזיקה. אדם עם סיפור חיים עצוב ושחור משחור, שהפסיכולוגיה שלו מרתקת. עוני מחפיר, שכונה מפוקפקת, סב שיכור שנשרף למוות בצריפו עם סיגריה בוערת, אב שתיין שהיכה את אשתו ואת ילדיו ולבסוף השתכר בלי להבחין ששמו לו אקונומיקה בשתייה ומת; ומנגד קול של זמיר ואמא שאהבה אותו יותר מיתר אחיו, והתייחסה אליו כמו אל מלך.
כמובן, המוזיקה הייתה חלק גדול מזהותו של זוהר. באופן יעיל מאוד בונים דני דותן ודליה מבורך את עלייתו של זוהר, מכשירים את הקרקע להגעתה של המוזיקה כמו בסרטי תעודה מוזיקליים המשובחים, גורמים לנו לחוות אותה באופן בוסרי, קצת כאילו אנחנו נמצאים אז ושם - הסינגל הראשון "אלינור" והפריצה למיינסטרים עם "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר. כמתבקש מהז'אנר, אמנים וחברים שעבדו לצדו ומתארים למצלמה את הכישרון יוצא הדופן שלו, אבל מקדישים נפח גדול בהרבה לבעיות ולהתדרדרות שלו. למען האמת, על פי "סוף עצוב" המתת של ארגוב התבררה כחלק בלתי נפרד בטרגדיה שלו. לאורך כל שלושת הפרקים ישנם קטעים של ארגוב בהופעות שונות, כולל ממש עד סוף ימיו, ומתוכן סוחטים דותן ומבורך דווקא את המבטים והרגעים השקטים שלו - המוזיקה הופכת להד ופתאום ארגוב נראה לאה ואבוד. זו מניפולציה כמובן, אבל בד בבד גם משהו שנראה כמו אמת לאמיתה.
באמצעות שיחות חשופות, ציטוטים גלויי לב מזוהר ארגוב עצמו בריאיונות שנתן לאורך השנים, סיפורים מחרידים על דברים שעשה או שנעשו לו וסביבו, חומרי ארכיון שחלקם טרם נראו - עולה דיוקנו של אדם שהחיים הועידו אותו לכיוון אחד. נרקומן שבמקרה היה כוכב על. דור שלישי למכורים שהתלות שלהם בחומר הביאה עליהם את קצם - כידוע, גם גילי בנו מכור שנמצא כבר שנים במאבק מתמיד נגד הייעוד הזה - כל ילד ינק את השדים המשפחתיים. ברקע ניצבת תדיר גם דמותה שוברת הלב של האם יונה עורקבי, שכל חייה סבלה. מלבד בעלה המכה וזוהר המתדרדר יש לה עוד שלושה בנים שהתמכרו לסמים. בהתמדה איבדה את משוש חייה, זוהר, עד שנעלם בפועל.
בסופה של "זוהר ארגוב: סוף עצוב וידוע מראש" קשה לא לתהות "מה אם". אם ארגוב לא היה חוליה בשרשרת משפחתית של התמכרויות, אם המדינה הייתה תומכת ודואגת למסגרות לילדים בשכונת העוני שבה גדל, אם הייתה מנקה את המקום מכמויות הסמים האדירות שבו. אבל כל זה לא קרה, כידוע, הסוף העצוב היה ידוע מראש. זה אולי ההישג הגדול ביותר של הסדרה - אף על פי שהסיפור מוכר וסופו ברור, היא עדיין מצליחה לרקוח מהם יצירה מעניינת ומרגשת.
שלושת פרקי "זוהר ארגוב: סוף עצוב וידוע מראש" משודרים ב-HOT8 בימים ב'-ד' ב-21:00