כן, זה היה פרק הדחה. אבל לפני שנדבר על זה שהפסנתרנים הלכו הביתה, אפשר לקחת שנייה כדי לדבר על הפדיחה של הני במשימת הצלילה? ירדן החמודה תמצתה את זה מצוין: "אני מסתכלת על התמונות, מלא תמונות של ילדים חמודים, פתאום בום קידוש של משפחה אתיופית. להני היה הכי קל בארץ! משימה מכורה מראש!". ולמרות זאת איכשהו הגאונה מצליחה לטעות בשתיים מתוך 6 תמונות הילדות של שותפתה ("זה לבן, זה לא אני. זה גם לבן, גם לא אני").
ביציאה ממשימת הצלילה אל התחנה הבאה חנות קעקועים, שני צמדים מתמקמים ביתרון בולט: דניאל ואליהו הדוגמנים וירדן ואן. שני הזוגות הללו מאבדים זמן יקר בהתברברות ברחובות הונולולו, במיוחד הבנות שמסתובבות סביב עצמן וחוזרות שוב ושוב לנקודת ההתחלה במכון הקעקועים כמו דגי זהב באקווריום עגול. אבל בסוף כולם מצליחים להגיע לתחנה הבאה חנות חולצות הוואי שנראית כמו הארון של אברי גלעד.
בתוך בליל ההדפסים הטרופיים הללו, הזוגות צריכים לאתר חולצה עם הדפס ספציפי, ומה שנראה בהתחלה כמו משימה פשוטה יחסית, מתברר כלופ אינסופי של טקסטיל בהדפסי דקלים. הפערים העצומים שנפתחו במשימות הקודמות מצטמצמים במחי סיבוב קולב, ולרגעים נדמה שהמשימה הזאת לעולם לא תסתיים וכל מה שנותר מהעונה יצטלם בתוך החנות הדחוסה והמחניקה הזאת.
הזוגות שמצליחים למצוא את החולצה הכעורה הנכונה מגלים במהרה שבדרך לנקודת הסיום של המירוץ בהוואי מחכה להם עוד משימה לא פשוטה וגם לא ממש מתוכננת: לתפוס מונית. נואשים ותשושים הם קופצים לתוך התנועה הסואנת, מנופפים בידיהם ומלעלעים "טקסי! טקסי!" לעומת המכוניות השועטות על פניהם בכביש המהיר. נטע הפרינססה, אולי חטפה פצצה לאף במשימה הקודמת, אבל היא עדיין זוכרת מי היא ומאיפה היא באה, אז בלי להתבלבל היא ניגשת לתחנת הדלק הקרובה ומבקשת שיזמינו לה מונית. שהזוגות האחרים יזרקו עצמם לכביש בשביל מונית היא לנקודת הסיום מגיעה במונית ספיישל. נסיכה.
דניאל ואליהו שכבר ראו בפרק הזה איך הם מאבדים את ההובלה, הצליחו להתאושש מהר יחסית והם הראשונים לפגוש את רון שחר על השטיח בנקודת הסיום. לא הרבה אחריהם מגיעים גם רגב והלן שממשיכים לבסס את מעמדם כאחד הזוגות החזקים במירוץ הזה, למרות שהכאפות מיריביהם לא מפסיקות להגיע. עוד בטופ 5: מיתר ועדי, יוסי ואודי (הפתעה) וירדן ואן החמודות, שמסתמנות כאחת ההפתעות המשמחות במירוץ הזה. אם בהתחלה הן נראו כמו שתי ילדות מפונקות ואווריריות, עכשיו כבר הבנו שיש לנו עסק עם שתי צעירות שגם כשהן נרתעות מהאתגרים הפיזיים הן לא מוותרות לעצמן, מעזות ומנצחות וגם יודעות להרים אחת לשנייה בעת הצורך.
בקצה השני של הטבלה משתרכים נמרוד ויונתן הפסנתרנים, הני ואביבית, וטוהר ואוולין. הפרק הזה זימן נגיעה אגבית יחסית בסיפור האישי של טוהר ואוולין. דרך המשימה במכון הקעקועים נחשף הסיפור שמאחורי הקעקועים שעל גופם של הצמד שהוא הטרגדיה האישית והמשפחתית מהסוג הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדעת. באופן מפתיע ולא אופייני לתכניות ריאליטי ישראליות, הסיפור שלהם מובא כאן בעדינות, בתמציתיות, בלי מוזיקה נדושה ברקע ובלי קלוזאפים על עיניים לחות שמחפשים ללחוץ לצופה על בלוטות הדמע בעדינות של פטיש 5 קילו. יש בזה הקלה מסוימת - מתחילת העונה היה ברור שסיפור האובדן שלהם יעלה מתישהו, טוב עשתה ההפקה כשנתנה לצופים את הקרדיט שיוכלו להבין לבד את עומקו של הבור הזה מבלי ליפול לשמאלץ שחוק.
עם זאת, הנגיעה בסיפור האישי בשילוב הפיגור המשמעותי של טוהר ואוולין בחלקו האחרון של הפרק התחילו להעלות חששות בלבי שמדובר בסימנים לסוף דרכם במירוץ. למרבה המזל החשש הזה התבדה, הם לא היו רחוקים מזה הם היו הזוג הלפני אחרון לדרוך על השטיח. למזלם של טוהר ואוולין ולדאבונם של נמרוד ויונתן הפסנתרנים הגיעו אחריהם ומהוואי הם כבר לא ימשיכו לשום מקום חוץ מישראל.
קשה להגיד שמדובר בהדחה דרמטית. זה לא שהם היו גרועים, ממש לא. השניים הפגינו דינמיקה זוגית לא רעה ובחלק מהמשימות אפילו דורגו במקומות גבוהים. אבל השטיק הזה של חנונים לבנבנים שצוחקים על עצמם ועושים אלתורי ג'אז במונית בין משימות כבר התחיל להישחק. בשורה התחתונה הם לא היו מספיק טובים בשביל להישאר במירוץ ולא מספיק מעניינים בשביל שזה יהיה עצוב.
ביקורת גבולות:
בידיים טובות: "הזנחנו את זה על הבעלים" (הני ואביבית מסבירות מי דואג לבית ולילדים בזמן שהן במירוץ)
פני צלקת: "פנים של בנאדם זה הדבר שהכי חשוב לו! ועוד לי!" (נטע מתמודדת עם ההשלכות של שריטה באף)
אנשים טובים באמצע הדרך: "אנשים ממש רצו לעזור לנו!" (ירדן נפעמת מההתגייסות של עוברי אורח לקרוא מפה מהגוף החשוף שלה ושל אן בביקיני)
