אצלי באקווריום שטים אופיר פינס ואפרים סנה. אני מת לקנות גם 7 לימור לבנת

סבי ז"ל נהג לערער על מנהג הנסיעה לחוץ לארץ. "מדוע לתת את הדולרים לגויים", היה שואל מבעד לפיו המחורץ. אך בכל זאת נוסעים אנשינו הלוך ושוב על פני הגלובוס. כשהם חוזרים, עם או בלי מתנה, הם מספרים לנו על נפלאות הטלוויזיה בנכר, ובמיוחד בתחום האזוטריה. באמריקה יש ערוץ שמראה דגים שוחים באקווריום מסביב לשעון. ביפן ערוץ דומה עוסק אך ורק ברכבות.

גם בישראל התפתח תחום זה בשנים האחרונות. על פניו נושא הדגל שלו הוא ערוץ האופנה. גם ערוץ הקניות התחבב על צופים בעלי נטיות קאמפיות במיוחד. אך התשובה המקומית לבהייה דקדנטית במרקע הוא ללא ספק ערוץ 33 הוותיק.

לאלה מאיתנו שאינם כשירים לצפות בתוכנית "קדרת תרבות" בהנחייתו של ברנרד פיבו הנהדר בערוץ הצרפתי, הטלוויזיה היא בעיקרה מכשיר בידורי - ומשחית. אך בעוד שרוב התוכניות לפחות מתיימרות לספק סוג של עניין, ערוצי ה"נוף" מזמינים אותנו באופן ישיר לחוויה שכולה בהייה. שום דבר לא נקלט. אין תוכן. הכל צף מול העיניים. ממש מדיטציה (מזרם האונגיררה; ולא מזרם העונגיגרה הידוע לשמצה).

אז מול הדגים של האמריקנים והרכבות של היפנים לנו יש חברי כנסת. שזה קצת פחות מגניב ומרגיע אבל לא ממש שונה. נכון שגם משדרי החדשות מספקים לנו ערימות של כלום בפיתה, אבל שם יש תכונה תזזיתית כללית, דבר שנעדר כליל מערוץ 33. בזמן שהאזור בוער חברי הכנסת מייצרים אזור צ'יל אאוט למהדרין. וגם אם תמר גוד'זנסקי היא לא בדיוק רנא ראסלן, בפעם הבאה שאתם מרגישים קצת לחוצים אני ממליץ בחום לפתוח את ערוץ 33 ולבלות כמה שעות במחיצתם של יוסי גנץ ואפרים קוקולה או איך שלא קוראים להם. אם יתמזל מזלכם אולי אפילו תיפלו על איזו שאילתה סקסית של עוזי לנדאו.