בואי ואביים את הזיון האחרון שלך

שאלה אחת נוקבת הטרידה אותי ובוודאי עוד רבות מבנות המין הנשי בלכתי לסרט "טאהרה". האם שווה להקריב את הדגדגן עבור ג'וליאנו מר? אכן, לא קל לענות על השאלה. לא כל יום נראה על מסכינו גבר מסוקס כמו ג'וליאנו ועוד במראה ראשוני כל כך. מצד שני, אי אפשר לשכוח שהדגדגן הוא סלע קיומנו, ממנו אנו חוצבות את מעט חדוות החיים שאנו מצליחות לגייס בימים טרופים אלו. בסוף הסרט המייגע הזה התשובה לשאלה הטורדנית היתה ברורה - לא!!

נכון שג'וליאנו וקסם המדבר הוליכו בסרט בחורה פתיה (מיטל דוהן) לעבר אקט שממנו אין דרך חזרה, אבל לאורך כל הסרט לא הבנתי בדיוק למה. העלילה היתה כל כך לא משכנעת וסיפור האהבה היה כל כך קלוש, עד שלא הצלחתי לגייס אפילו גרם של הזדהות ואמפטיה לגבי גורלו של הדגדגן הנ"ל.

הסרט מספר ממרחק שנים רבות את סיפורה של לילה, הנסחפת לסיפור אהבה מדברי עם בדווי יפה תואר ולאחר לבטים וייסורים רבים מוותרת למענו על דגדגנה ולמעשה על כל ערכיה המערביים וההומאניים. הוויתור אינו מוצדק לאורך כל הסרט. בני הזוג מדלגים לחלוטין על שלב השיחה ולא מחליפים ביניהם מילות חיבה. למעשה, לא מוצג שם סיפור אהבה בוער ומטורף אשר מכלה את הגיבורה אלא הזדווגות ממושכת בשלל מקומות ותנוחות. בתום אקט ההזדווגות הנמשך ימים כלילות מחליטה הגיבורה להסיר את האיבר היחיד שתפקד בזוגיות זו ולמעשה הצדיק את קיומה. אכן, מעשה תמוה, אשר אינו מנומק כלל לאורך כל הסרט. לילה חוזרת לאחר שנים לחופי סיני כדי להחזיר את בתה (אורלי פרל) לארץ ומאבדת את שפיותה באופן מיידי בעקבות המפגש המחודש עם סיפורה הקשה.

סיני הקסומה, עם כל הפוטנציאל הצילומי שבנופיה, לא באה לידי ביטוי, בעיקר בגלל עריכה קצרת רוח שלא נותנת לנו להתענג על מראה הר רב עוצמה או מרחבי מדבר פתוחים. בתוך כל המדבר הקולנועי הזה בלטו לטובה השחקנים, אשר למרות שלא ניתנו להם דיאלוגים עשירים, הצליחו לשחק בהצלחה תסריט בלתי אפשרי זה ולהפגין יכולת אישית מרשימה.

אם עולה מתוך שורות אלו הרושם שאני מזלזלת בחומרתו של מנהג כריתת הדגדגן, זהו רושם מוטעה. כריתת דגדגן הוא אקט מחריד ומבורך הסרט שיעלה את הנושא לדיון. אך בכל זאת, ראוי נושא שכזה שיעסקו בו בצורה קצת יותר עמוקה ויסודית. אני מתקשה להבין כיצד ניסו לעשות סרט העוסק בהשפלה והתעללות בנשים מבלי לטרוח ולתת לדמויות הנשיות שבו דיאלוג אחד לרפואה. כנראה שאנו מצטלמות טוב יותר כאשר אנו מהנהנות בראשנו בצייתנות ומצחקקות ברגעים הנכונים, כפי שעושות גיבורות הסרט.