האם פילנתרופיה הופכת אותך למלאך? האם העובדה שקמת לאדם זקן באוטובוס מבטיחה לך מקום בגן עדן? אפילו בשליחו של השטן אדולף היטלר הייתה תכונה שנחשבת לטובה (צמחונות ואהבת בעלי חיים), בעוד נציג רשע אחר, פבלו אסקובר, הקים בתים לאלפי מחוסרי בית בקולומביה. אלה דוגמאות קיצוניות, כמובן, אבל הן ממחישות נקודה: בעולם המורכב מכל כך הרבה אפשרויות, הקשת הנעה בין טוב לרע לא רק רחבה, היא הכי רחוקה מלהיות מוחלטת.
על בסיס הבחירות שלו ושל הסובבים אותו בין טוב לרע ובעקבות שלל המציאויות שחווה, כתב המחזאי האמריקאי דיוויד לינדזי-אבייר את "אנשים טובים", שעלה ב-2011 על במות ברודוויי וזיכה את כוכבתו, פרנסיס מקדורמנד, בפרס הטוני. לאחר שתורגם לעברית על ידי אסף צפור, הוא עלה בתיאטרון חיפה בבימויו של איציק ויינגרטן. מרגרט וולש (אסי לוי) פוטרה מעבודתה בחנות "הכול בדולר" על ידי המנהל שלה סטיבי (אוריה יבלונובסקי). היא נשארת ללא פרנסה בשכונת המצוקה שבה גדלה כל חייה, עם בת הסובלת מפיגור וחשש כבד שתיזרק מדירתה. בעצת בעלת הבית דוטי (רבקה בכר) וחברתה הטובה ג'ין (מורן ארביב גנס), מרגרט מבקשת עבודה ממייקל דילון (דניאל ברטוב), חבר נעורים שגדל איתה, הפך לרופא מצליח וברח מהשכונה בזמן. הפערים הבלתי ניתנים לגישור ביניהם, יחד עם חוסר יכולתו/רצונו של מייקל למצוא לה עבודה, פוערים מחדש פצעים ישנים ומציבים תמונת מראה קשה מאוד עבור מרגרט, מייקל ורעייתו קייט (טהוניה רובל).
את הדמות של מייקל ביסס לינדזי-אבייר על חייו. הוא גדל בסאות' בוסטון, שכונה קשה הנשלטת על ידי כנופיות מקומיות, שמשקיפה ממזרח על העיר הכי אריסטוקרטית באמריקה. בגיל 11 קיבל לינדזי-אבייר מלגת לימודים שבזכותה נחלץ מ"סאות'י", יצא לדרך חדשה והפך למחזאי. בעצמו הוא הרבה לתהות אם שכח מאיפה בא, אשמה המוטחת כמעט בכל אדם שנחלץ מעברו והותיר את החברים מאחור. אבל האם מייקל באמת אחראי לכך שבעוד הוא נסק לשחקים, מרגרט נותרה תקועה במציאות המעופשת?
אורכו של המחזה כשעה וארבעים, וב-60 הדקות הראשונות נראה היה שזה עומד להרגיש הרבה יותר. על אף המשחק המעולה, שמיד נגיע אליו, ההצגה לא התרוממה. היא נותרה מונוטונית על הילוך שני, רוויה בדיאלוגים ארוכים ולעתים מתישים, עד שעברה בבת אחת לחמישי וסיפקה פינאלה מרשים. זה קרה לא רק בזכות הכתיבה של לינדזי-אבייר והבימוי של ויינגרטן המנוסה, אלא גם בשל היכולות העוצמתיות של לוי, שהסתייעה בצוות מצוין.
קל לראות את הדמיון בין לוי למקדורמנד, הזכורה לטוב מהסרטים של רוברט אלטמן והאחים כהן. שתיהן משדרות עוצמה וזעם עצור, עם פרצוף שכולו גאווה העוטה שבריריות. מעיניה של לוי זלגו דמעות לאחר הסיום, וניתן היה לחוש שהן לא היו רק חלק מההצגה. הטוטאליות ניכרה בכל צעד שלה על הבמה ולא יכול היה להיות ליהוק נכון יותר למחזה כזה, כמו גם הליהוק של בנות לווייתה - רבקה בכר כבעלת הבית ומורן ארביב גנס כחברה הטובה. לא במקרה שיבץ ויינגרטן שלוש נשים מזרחיות לתפקידים הללו. השפה, העגה והבעות הפנים עשו קישור טבעי בין שכונות המצוקה של ארה"ב לאלה של ישראל. אין בתיאטרון מילה מאוסה יותר מ"רלוונטי", אבל דרך החיבור הזה הצליח ויינגרטן להנחיל בטבעיות ובאופן לא מעיק את ההשלכה המקומית.
השילוב בין לוי לברטוב, שבתור מייקל מתפתח מלמל"מ לדמות מורכבת עם אופי שנוי במחלוקת, עובד מצוין ומקבל חיזוק לא ממש צפוי מטהוניה רובל בתפקיד קייט רעייתו. כמו ירון ברובינסקי שגילם ביעילות את הנאצי המצפוני ב"עפיפונים" בתיאטרון באר שבע, אתה לא בדיוק יודע כיצד לאכול את הדמות שלה, שדי נוגדת את הנפש הסוערת והאימפולסיבית שהכרנו בבית "האח הגדול". זה בדיוק מה שביקש לינדזי-אבייר להעביר לעולם אין לדעת מי אדם טוב ומי לא, וגם אי אפשר לפתור את הלבטים בתשובה כמו "זה בעיני המתבונן".
גם אם השעה הראשונה מונוטונית, המשחק המצוין של כל הצוות (במיוחד של לוי וברטוב), הקונפליקט הנוסק במהירות במערכה האחרונה וסדרה של פאנצ'ים מצוינים בסיום, הופכים את "אנשים טובים" להצגה טובה, שמספקת לא מעט חומר למחשבה.
