Francis Albert Sinatra & Antonio Carlos Jobim
בחרתי לפתוח באלבום שהקליט פרנק סינטרה יחד עם סבא שלי, אנטוניו קרלוס ז'ובים. האלבום מכיל כמה מהשירים הקאנוניים של התרבות האמריקאית ושל סגנון הבוסה נובה, פרנק סינטרה שר, וסבי מנגן ברקע על הפסנתר והגיטרה לסירוגין.
אני חושב, ובטוח שרבים יסכימו איתי, כשאצהיר שזה האלבום שהוציא את הבוסה נובה אל מחוץ לגבולות ברזיל והפך אותו לאחד הז'אנרים המוכרים בעולם כולו. באותה השנה הוא אפילו היה מועמד לגארמי, אבל הביטלס שהיו מועמדים גם הם עם "סרג'נט פפר", ניצחו.
Amoroso - João Gilberto / Chega de Saudade - João Gilberto
שני האלבומים האלה הם של גדול נגני ברזיל, מי שביצע כמה מיצירות הבוסה נובה החשובות והמפורסמות ביותר בעולם, נחשב לאגדה בחייו, ג'ואו ג'ילברטו. בחרתי בשניים מהאלבומים שלו כיוון שכל אחד מהם מסמל עבורי אבן דרך בקריירה שלי ובחיבור שלי עם המוסיקה כמקצוע.
ג'ילברטו השפיע עליי רבות דרך צורת השירה הייחודית לו. העובדה שהוא השתמש לראשונה במיקרופון בשיריו, אפשרה לו לשיר בצורה שקטה ועדינה, שונה מה"נוף" הכללי, ומסגנון השירה המקובל שהיה בסגנון יותר אופראי ועוצמתי.
לצד קולו הענוג, הוא היה אמן גיטרה בלתי מתפשר וההשראה שלי ללימוד מקצבים על הפסנתר. אפשר להגיד שדרך ההקשבה לנגינה שלו למדתי לנגן על פסנתר את הבוסה נובה.
Urubu - Antonio Carlos Jobim
אני חייב לחזור לעוד אלבום של סבא שלי, כי יש כאן באמת משהו מיוחד. "ארובו" הוא אלבום הסטודיו השמיני שלו, והוא מהווה פריצת דרך אמיתית בסגנון של הבוסה נובה, כיוון שנוצר כאן חיבור בין המוסיקה הקלאסית לבוסה נובה דרך עיבודים שלא בוצעו לפני כן. בעצם הןא חיבר את המוזיקה המערבית אל המוסיקה הפופולארית בברזיל.
אני חייב להתוודות שהמוסיקה הקלאסית היא בין אהובותיי הגדולות ולכן האלבום הזה והחיבור בין הז'אנרים השונים השפיעו עליי רבות.
CLAUDE DEBUSSY: CLAIR DE LUNE
ואם כבר נגענו בקלאסי, אני לא יכול לערוך רשימה כזאת בלי להתייחס לקלוד דביסי. היצירה שבחרתי נקראת " Clair de lune" והיא אחת היצירות האהובות עליי ביותר.
בסוף המאה ה-19 דביסי הלחין את הסוויטה הברגמסקית בהיותו רק בן 28, אור הירח הוא הקטע השלישי בסוויטה בעלת ארבעת החלקים, והוא כולל חמש דקות של נגינה רכה ועדינה בפסנתר, כזאת שמרגשת ומעצימה וללא ספק ההאזנה לה היא בית ספר לחיים ורק אז למוסיקה.
Thriller - Michael Jackson
בשבילי מייקל ג'קסון הוא פרפורמר מדהים. למרות השוני הגדול מהבוסה נובה, גם אצלו אפשר לזהות את הגרוב המדויק והאותנטי שמאפיין את המוסיקה הפופולארית בעולם.
בחרתי במייקל ג'קסון כי אני חושב שהכישרון שלו הוא יוצא דופן מכל מה ששמענו בעבר וזה סוג של פריצת דרך שמשפיעה גם על המוזיקה של היום, ואני פשוט נהנה מאוד מהמוסיקה שלו שהשאירה חותם מובהק במוסיקה העולמית.
פסטיבל ג'אז תל אביב- יפו יארח השנה את דניאל ג'ובים לשתי הופעות במסגרת הפסטיבל. הופעה ראשונה ב- 6.12 בסינמטק תל אביב, והופעה שנייה למחרת בזאפה הרצליה.