פסטיגל או מדגסקר: לאיזו הצגה כדאי לקחת את הילדים בחנוכה?

לפני 20 שנה, בראשית ימי הרשת, טיילתי בניו יורק עם חבר. היינו סקרנים לראות את החיים האמיתיים שמעבר לאתרי התיירות, ולכן נכנסנו בספונטניות לבית ספר שלידו עברנו במקרה. באולם בית הספר העלו התלמידים הצגה שנקראה "סייברלה" – להלן, סינדרלה בעידן הסייבר. הרעיון נראה בזמנו מקורי. השבוע הפסטיגל העלה גרסה מודרנית של סינדרלה בעולם הסלולר. אחרי 20 שנה והמון עיבודי אגדות לעידן הרשת, ההחלטה ליצור כזאת "אגדה מעכשיו" היא הכול חוץ ממקורית. וכך, הרצון להיראות חדשני מזיע מחוסר חדשנות.

הבעיה הגדולה באמת היא שהפסטיגל הפך זה מכבר ליום העצמאות של ההתמסחרות, וזה לא השתנה גם הפעם. במרכז העלילה כעת מופיעה תכנית ריאליטי שבה עומר אדם (עומר פרינס) מחפש את ה"נסיכה" שתשיר איתו דואט. מה שגורם לאי נוחות כפול: שוב בנות מוצגות ככאלה שקיומן מוצדק על ידי בן; ובנוסף, פוספסה אולי הזדמנות לביקורת הרבה יותר מושחזת על עולם הריאליטי המוזיקלי. נו, קל יותר היה לבחור מטרות נוחות כמו מאיה בוסקילה (לזמרת שחיקתה אותה נאמר "אנחנו מחפשים זמרת, לא טרקטור").

לצד הבעיות, היו כמה נקודות אור: הטקסטים של הכותב המוכשר אורי גרוס היו מצחיקים ושנונים; המחווה לאמיר פרישר גוטמן הייתה מרגשת; הצד הוויזואלי היה - כלשון צלמי החתונות - מרהיב; עומר אדם העיף את הקהל והוכיח שהוא יותר גדול אפילו מאייל גולן; סטטיק ובן אל הקפיצו את הביתן והזכירו שהם יותר גדולים אפילו מעומר אדם; והשחקנית מיקי קם, על תקן הכוכבת הוותיקה, קברה את כל שאר הקאסט ביחד ברמה המשחקית.

לקינוח, הילדים אדם בן נון וחברתו איה פרימו, שניהם בני 8, מסכמים את הביקור הראשון בחייהם בפסטיגל. אדם: "הופתעתי שסטפן שר בעברית ולא רק באנגלית, וששגיא ביטבוקס מדבר ולא רק עושה ביטבוקס. לא היה מצחיק, אבל היה מגניב לראות את סטטיק ובן אל, מכונית שיוצא ממנה אש על הבמה ולקבל חרב מוארת. אני נותן ציון 7".

חברתו, איה, מוסיפה: "היה נחמד. המוזיקה הייתה חזקה מדי, כמעט נהייתי חירשת. היה מצחיק שקראו לאחיות החורגות הרעות כוכבית וסולמית. יכלו לקרוא להן גם סולמית ונחשית, כי הן ערמומיות כמו נחש".

(שגיא בן נון)

בעולם המהיר והטכנולוגי של ימינו, הצגה המבוססת על סרט מציבה לעצמה אתגר גדול. האנימציה המרהיבה ועיבודי המחשב שכבשו את הקולנוע, יחד עם עריכה קצבית ופסקול קליט שמותאם לגילאים שבין 6 ל-60, הופכים את סרטי הקולנוע לילדים לחוויה. אבל לבמה יש קסם משלה. עם עבודה נכונה ומחשבה יצירתית אפשר ליצור הצגה שהולכת בעקבות הסרט, אבל נותנת לו נופך אחר, זווית מעניינת, פן ייחודי, שגם נמלט מאימת החיקוי וגם יוצר חוויה שכולה תיאטרון. כזה הוא המחזמר "מדגסקר".

למי שאיכשהו לא מכיר את שובר הקופות ההיסטרי מ-2005: העלילה עוקבת אחר ארבע חיות מגן חיות שבניו יורק - האריה אלכס, הזברה מרטי, הג'ירף מלמן וההיפופוטמית גלוריה. לילה אחד מרטי חושף בטעות את מזימת הפינגווינים בגן החיות לברוח בחזרה אל הטבע - ומקבל חשק בעצמו. משאלת יום ההולדת שלו היא להיות חופשי ומשוחרר בטבע ותוך שהוא מנסה להגשים אותה מצטרפים אליו שלושת חבריו למסע הרפתקאות שנגמר במדגסקר.

לקחתי איתי את בני ואת חברו. שני אנרגטיים בני שמונה וחצי שלא מפסיקים לזוז, לטפס, לרוץ, לדבר ולנסות כל דבר. איך גורמים לבני דור המסכים, שראו את הסרט הזה 200 פעם, ליהנות מהצגה שתשאיר אותם דבוקים לכיסא ותגרום להם ליהנות? ובכן, הם ישבו. ונהנו. שילוב מדויק ונכון בין הפקה סופר-מושקעת, תאורה מרהיבה, כוכבים דוגמת תובל שפיר, עודד פז ונדב אבוקסיס, וגם - כן כן - מסכים גדולים, שעליהם מוקרנת אנימציה צבעונית.

"היה מצחיק?", שאלתי בסוף. הם הנהנו. "מה אהבתם?". הם חשבו קצת. "האורות והקישוטים על הבמה, ואת אלכס האריה", ענה החבר של הבן. "אני אהבתי את מרטי הזברה ואת המלך ג'וליאן", הוסיף הבן שלי. "אהבתם את ההצגה?". הם הנהנו. גברים קשוחים. מסתבר שכשהם רוצים הם קלינט איסטוודים קטנים ומהנהנים.

מחזמר הוא לא לכל אחד, אבל השירים בהצגה זו קצרים ומניעים קדימה את העלילה. קצת הומור לילדים, כמה קריצות למבוגרים, קאסט מלא מרץ, תפאורה מושקעת ולהיט-על אחד i like to move it move it - ובגרסה העברית "אני אוהב לזוז לי" - שגורם לכו-לם לקום מהכיסאות בסיום, הופכים את מדגסקר לשעה וחצי מהנות שכדאי לחוות בחנוכה ואחריו.

(ארז מיכאלי)

ההצגה "שלושת המוסקטרים" מספרת את סיפור הרפתקאותיהם של שלושת המוסקטרים - יחידת העילית של מלך צרפת, היוצאים לחפש את צוואתו ואת המלך הבא. למען הגילוי הנאות, המוטיבציה העיקרית שלי כאם תשושת נפש, הייתה לצפות בשלום מיכאלשוולי, עומר דרור, עמוס תמם ועוז זהבי בטייץ. ספוילר - זה לא קרה. הם הלכו על מכנסי סקאי נושם.

מפתה לצקצק על הליהוק של נעה קירל כנסיכה מארי כשם פופולארי שמטרתו להביא קהל. אחרי צפייה בהצגה, קירל מוכיחה שהיא אכן ילדת פלא: היא מפגינה ווקאליות מרשימה ובטחון מלא בתפקיד. גם בשלב פולחן האישיות, כשהיא מפוצלת בכמה מסכים במקביל וקיים חשש שמרצ'נדייז שלה יפלו מהשמיים - הזכרתי לעצמי מה אני עשיתי בגיל 16. ספוילר - פחות.

למתנשאים בינינו, שימו לב: יש בהצגה ערך מוסף ומוסר השכל. אצטט ברשותכם - "מוסקיטר לא מוותר", "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד", "תבונה יכולה לפתוח כל מנעול". מיטיבי לכת אף יצליחו למצוא כאן הומאז' לקמפיין MeToo - ברמנית שסוטרת למוסקטר מיכאלשווילי, וכן מסרים של העצמה נשית - קירל מאיימת על עומר דרור בחרב כאקט של הגנה עצמית, חוטפת ממנו חרב וקושרת אותו.

התפאורה מרשימה, משלבת וידאו ארט עשיר, הכוריאוגרפיה מושקעת, מלווה במוזיקה נעימה וסאונד מוצלח, בניגוד להמון הצגות ילדים צורמות. גם השירים המדבקים ילוו אתכם יום אחרי, בישיבות בעבודה. אם תזכו במבטים משפילים - הכחישו כל קשר.

לפני מספר שבועות, לקראת עליית ההצגה, צפיתי בחזרות הקדחתניות בקרבות הסייף, וכהיפוכונדרית, תהיתי איך למען השם יחזיק הקאסט ארבע הצגות ביום. האם יש פיזיותרפיסט צמוד מאחורי הקלעים? חסות מסחרית עם קרם בן-גיי? האם מממנים להם ביטוח ותוספת סיכון על החלפת מפרק ירך?

מי שזכה להרבה פחות יחסי ציבור הוא שחקן התיאטרון דן קיזלר. קיזלר משחק בהצגה את רשלייה, הנלחם על כיסא המלך. יש לנו מסר אליך, דן: וואו, בנאדם, אתה טוב.

לכל מי שתוהה אם לא מדובר בהצגה לבנים בלבד, הרי שיש גם נסיכה וגם אבירים ולפיכך כל המגדרים מכוסים ומרוצים.

דבר המבקרת, נעמי בלן, בת רבע לחמש: "הצגה מאוד יפה, תקני לי חרב". עמוק, לא? הילדה גאון.

(בת אל בלן)

אחת ההפקות שהצליחו לצבור לעצמם מוניטין ופופולריות בחנוכה היא "מותק של פסטיבל". אחד המאפיינים הבולטים של ההפקה הזו, שחוגגת השנה עשור של הופעות, היא היכולת לפנות הן לילדים קטנים והן לפעוטות. בהצגה שאנחנו ראינו בהיכל "מנורה מבטחים" ישבו מרותקים זה לצד זה קטנטנים בני שנתיים לצד ילדים בני שמונה ולכל אחד היה ממה ליהנות.

כוכבי ילדים רבים משתתפים בהצגה, ביניהם מיכל הקטנה (שבוע אחרי הלידה!), מיכל ינאי, שי ורועי, דוד חיים ואימרי זיו. העלילה השנה לוקחת את הצופים לעולם הטרולים הצבעוניים והכול אכן עטוף בצבעים, בשירים ובריקודים מרהיבים. כמיטב המסורת של הצגות חנוכה, ישנה עלילה – אך היא לא ממש קוהרנטית. האמת? היא גם לא ממש חשובה. כשצדי צרפתי מחזיק בשרביט הבמאי – אפשר להיות רגועים ובטוחים שתקבלו תמורה מלאה עבור הכרטיס שלכם: המוזיקה נפלאה, העיצוב יפהפה, הריקודים מלאי-קסם והחגיגה שנוצרת על הבמה לא משעממת לרגע. מקצוענות לשמה.

מדי שנה מצדיע הפסטיבל לאמן ותיק. השנה בחרו בפסטיבל להצדיע לאחת הקומיקאיות הגדולות בישראל, ציפי שביט. השחקנית המופלאה הזו מצליחה בן רגע ("עוד ריצה כזו אני צריכה צנתור") למוטט מצחוק ילדים ומבוגרים, אבל למען האמת היה מעט מוזר לראות אותה שרה את "זהב" של סטטיק ובן אל ואת "מהפכה של שמחה" של עומר אדם וליאור נרקיס. אנחנו מבינים שזה המחיר שהיה צריך לשלם כדי לחבר את ציפי שביט לקהל הצעיר, אבל לדעתנו היה צריך להתעקש ולאפשר לה לשיר את השירים שבזכותה רבבות ילדים התאהבו בה והפכו אותה לכוכבת הילדים הגדולה שהיא.

דבר המבקרים הצעירים, מעיין (7) ושחר (4 וחצי) יהב: "הייתה הצגה מצוינת. נהנינו לראות את מיכל הקטנה ואהבנו לראות את הטרולים המתוקים. גם השירים היו ממש יפים".

(ניר יהב)

איך מתיכים לבמה אחת כוכבת ילדים ענקית שעושה קריירה מהטיות השם מיקי, ופנטזיה קלאסית על ארץ הפלאות של עליסה? תועפות הפקות החנוכה, בסיוע חור עלילה קטן אך הכרחי, מוכיחות שהכול אפשרי, ובשלב מסוים בהופעה גם אנחנו שקענו בבמה המושקעת והפסקנו לחשוב כל כך הרבה על היגיון ורצף.

מיקי עושה את עבודתה כ-ובכן, מיקי, ואם יש לכם בבית ילדות וילדים בגיל המתאים (0-25, כנראה), אז אתם בטח יודעים במה מדובר. סבא נתי (נתן נתנזון המשקיען) גם הוא שם בשביל להרוויח משכורת בלי להיות מתויג כחלטוריסט, וכך גם אלי יצפאן (שכוחנו בואכה 2018 מעט תש ממנו כבר). מלינור אברג'יל, עם זאת, ממש לא עייפנו, והיא מרימה לחנוכה כמו שחג שכולו טיגון עמוק וסביבונים נוצצים ראוי להרמה.

רצינו לתת מילה טובה גם לזריזות המחשבה והמקלדת של הכותבים, שהשכילו לשלב בעלילה הצבעונית גם כמה פאנצ'ים אקטואליים לחלוטין על "המצב", ולהשאיר את ההורים המלווים שבקהל ערניים, אבל בדיחות שחיתות כבר לא כל כך מצחיקות אותנו והכובען / ראש העיר יצפאן לקח מעט לאקסטרים את איומי הכלא שלו.

השורה התחתונה: התלבושות מושקעות, רוב הדמויות עלולות להצחיק אם תתנו להן, והתפאורה מפתיעה לטובה, ומדגמנת בעיקר וידיאו-ארט מפתיע שגם הקטנים אהבו – וזה מה שחשוב בכל הסיפור הזה של הצגות החנוכה בעצם.

ומה חשבה קרני, בת 6? "מיקי מצחיקה אותי, אבל סבא נתן יותר, והבמה הייתה ממש צבעונית ויפה וחגיגית".

(יניב גרנות)