קחו שולחן קפה עמוס בפרחים, תעמיסו אותו על הגב ובסוף תכינו סידור פרחים על פניו משימה אוורירית וקלילה. אלא ששולחן הקפה הזה שקל טונה, אחוזי הלחות היו גבוהים מאוד ובזה אחר זה הזוגות התחילו להתפרק מהמשימה. המסלול היה זהה כמעט אצל כולם: קודם הרגישו את המשקל, אחר כך הגיעה הזיעה מפלים של זיעה, נהרות של זיעה, ויחד איתה התחיל לטפטף גם הרעל. פתאום הפרטנר/ית לא יודעים לכוון טוב, הטונים עולים, המוטיבציה יורדת. זה אולי לא נראה ככה בהתחלה, אבל זאת הייתה יותר ממשימה. זה היה מבחן לזוגיות.
כולם נפלו שם: ירדן התבאסה על הוראות הכיוון של אן ונאנקה תחת משקלו של משטח הפרחים שאיים למחוץ אותה בכל רגע. גם רגב לא היה מרוצה מהלן, וטוהר רשף לעבר אוולין את חרדת הכישלון שלו שכילתה את אדי המוטיבציה האחרונים שלה. וכן, גם עומר האשים את נטע שהיא לא יודעת לכוון אבל בואו, הוא לא טועה. מה נשמע עם ימין ושמאל שלך, כפרה?
ואז, ירדן התעלפה. הפייטרית הצנומה, שלא ויתרה פעם אחת מאז תחילת המשחק, ששמרה על וייב מרים ודירבנה את שותפתה בכל פעם שהיה קצת קשה, שגם אחרי משימות מג'וייפות של דשדוש בסחלה של סירופ אגבה עדיין שערה הכהה הבריק וניצנץ, נפלה אפיים ארצה מתחת לפלטת העץ הפרחונית, שדמתה באותם רגעים לקבר ומצבה. טוב, אולי קצת נסחפתי פה עם התיאורים המקאבריים, אבל ריבון העולמים, זינה קרסה! אנחנו במצב חירום פה. זה אינו תרגיל! אפילו השיער שלה נראה פחות טוב מבדרך כלל, שמישהו יקרא לחובש!!!!
וחברתה לה כאחות, אן, נאלצה הפעם להיות הזינה החזקה מבין השתיים. לשמור על קור רוח ולהשיב את רוחה של חברתה הכמושה, השרועה פרקדן ומפרפרת בין הכרה והיעדרה, בזמן שעוד זוג ועוד זוג מסיימים את המשימה ועוברים הלאה למשימה הבאה. איכשהו, לא ברור איך, השתיים מסיימות את המשימה הזאת (ואפילו לא אחרונות, הודות לכישורי שזירת הפרחים המביכים של רגב והלן) ומגיעות לשלב הבא. הן כל כך חדורות מטרה ולא רואות בעיניים, שרק עמוק לתוך המשימה הבאה משימת הספוג נופל להן האסימון ומתפרק כל המתח. שם, בלבה של כיכר קולומביאנית, בתוך בריכת מיץ תפוזים שאליה הן צריכות לסחוט זו את זו, הן עמדו חבוקות ובכו.
עכשיו, בואו נשים רגע בצד את החיסרון הפיזי אמנם יש כאן צמד בנות זעירות מימדים, לא אתלטיות במיוחד, שנלחמות בשיניים וצולחות משימות פיזיות שגדולים וחזקים מהן מתקשים בהן. וזה מדהים ומרשים, בהחלט. אבל העוצמה האמיתית שלהן היא בראש ובלב. החברות ביניהן מעוררת קנאה, והגישה החיובית והרוח הטובה שהן מביאות איתן למשימות גורמת לצופה (הספציפית הזאת, לפחות) לרצות להיות גם זינה. וואלה, מוכנה אפילו להיות הגבריאל שלכן, רק תנו לי צ'אנס (בדיחה ליודעי ח"ן). כן, גם ירדן חטפה עצבים שם על אן כשהוראות ההכוונה שלה לא הועילו, וואלה גם נסיכות לוחמות הן בני אדם. אבל אן ידעה להכיל את הקריזה שלה, להבין שזה בגלל שקשה לה יותר. היא ידעה לעשות סטופ למשחק ולתחרות, להחזיק לה את הרגליים למעלה ולהגיד לה "לא מעניין אותי המשחק עכשיו. מעניין אותי שתרגישי טוב".
ובינינו, כל אישה צריכה חברה טובה שתחזיק לה את הרגליים כשהיא מעולפת (או את השיער כשהיא מקיאה - כל אחת והמלחמות שלה. אל תשפטו) ותבכה יחד איתה בתוך בריכה של מיץ תפוזים.
קטנות:
רגב והלן לא קיבלו עצור! שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
דניאל ואליהו לעומת זאת, כן קיבלו עצור. ואנחנו קיבלנו מונולוג התבכיינות והבטחה לסגירת חשבונות בעתיד.
אם אתם רווקים ורוצים הצצה אותנטית ותמציתית לחיי נישואים, חזרו וצפו בשיחה של טוהר ואוולין לפני משימת המחסום. בעזרת שתי מילים קצרות: "אין לתאר", השניים מצליחים להדגים את תמצית הפאסיב-אגרסיב של ריבי זוגות. "לא, אין לתאר", היא סונטת בו (במקום לומר: התנהגת כמו תחת ושברת אותי). "אין לתאר..." הוא ספק משיב ספק מחקה אותה בטון לועג (במקום לומר לה: את צוחקת עלי עכשיו?! כל היום אני סוחב אותך על הגב במשימות בזמן שאת מקטרת, מנסה לדרבן ולמשוך אותנו קדימה, ובסוף את עוד כועסת עלי?!) "כן. אין לתאר אותך", היא עומדת על שלה. וכך זה נמשך. אלוהים יודע כמה זמן, עד שבסוף זה איכשהו מגיע לבכי, התנצלות וחיבוקים. תמונות מחיי נישואים.
ביקורת גבולות:
מי המנטה ומי המסטיק: "הייתה שם בחורה מהממת! נראית כמו קוביית שוקולד עם שמלה צהובה" (ירדן מחמיאה)
תנסי להיות מישהי אחרת: "תנסי להיות מרוכזת! תנסי לדעת לכוון!" (עומר מתחנן לנטע)
חצי הכוס: "עוד עולב. עוד השפלה. איזה יום נוראי" (אוולין מרימה)
אמרו לך פעם שיש לך יופי אקזוטי? "היא נראית כמו דמות מכלבוטק" (מיתר)
פיצוחי חממה: "היה שם מיכל ענק של חומייני קלוי" (טוהר)