פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יום אימונים מיותר: "בהיר" עם וויל סמית הוא סלט של קלישאות טיפשיות

      הסרט עתיר התקציב של נטפליקס, בכיכובו של מי שנחשב בעבר לגדול כוכבי הקולנוע בעולם, נקטל בגלל שטחיותו המכעיסה והניסיון המביך לטפל בסוגיות חברתיות בוערות. אלא שמתחת לפני השטח, הסכנה האמיתית בו היא ההתייחסות של נטפליקס אליו כעוד פריט בספריה

      יום אימונים מיותר: "בהיר" עם וויל סמית הוא סלט של קלישאות טיפשיות

      ארבעה ימים חלפו בסך הכל מאז שעלה "בהיר" לשרתי נטפליקס, ונדמה שכבר הפך לסוג של סמל עבור 2017 המסתלקת: סרט אלים וקולני, שטחי ועמוס לעייפה, כזה שמחולל עוד ועוד תגובות ותגובות לתגובות, מוציא החוצה שדים מכוערים, והופך בבת אחת מסיפור מסקרן לכזה שלכולם די נמאס ממנו. אם נתפלסף על כל אלה ברוח סערות לורד, "אחרוני הג'דיי" או אם ממש תרצו (ובבקשה אל תרצו) סיפורי ברקוביץ-אסייג על המסך הקטן בערבי שישי, ניתן לראות דפוס די מדאיג באופי הצריכה התרבותית של הימים האלה - הסקנדל הוא בהרבה מקרים הסיפור האמיתי. כל זה כמובן לא אומר שהביקורות והתלונות על "בהיר" אינן מוצדקות, אלא שהן כבר מזמן לא העניין. "בהיר" הסרט הוא הסיפור הקטן והשולי, אבל המשמעויות שלו לתעשיית הקולנוע הן דרמטיות. לכן העובדה שכבר הוזמן סרט המשך הופכת את הדיון עליו במידה רבה לרעש רקע. העובדה שייצר מספיק כותרות ארסיות כדי להצדיק המשך, אומרת הרבה על התפיסה של מהו תוכן שראוי להגיע אל אור היום.

      וכעת, ניקח לפחות שלושה צעדים לאחור ונשוב להתחלה. "בהיר", הסרט היקר ביותר בתולדות נטפליקס (90 מיליון דולר) מעורר הרבה דאגה בתעשיית הקולנוע. נטפליקס, כידוע, לא מאמינה בחלונות הפצה, ומשחררת את סרטיה במקביל בבתי קולנוע נבחרים ולמנוייה על המסך הקטן. התוצאה היא פגיעה קשה בהכנסות בתי הקולנוע וחשש כבד לעתידו של הענף. התהליך הזה רק הולך ומתעצם, כשנטפליקס מביעה שוב ושוב את כוונתה להעמיק ולהגדיל את כמות הסרטים שהיא משחררת מדי שנה. הכיסים העמוקים והחופש היצירתי שהיא מעניקה ליוצרים מושכת אליה את השמות הגדולים ביותר בתעשייה. ומכאן שהשמחה בהוליווד לאידו של "בהיר" לאור הביקורות האיומות שלהן הוא זוכה (דיוויד ארליך, המבקר הנחשב של אינדווייר, כינה אותו "הסרט הגרוע של 2017") גדולה ומובנת. הבעיה היא שנטפליקס בסך הכל מעצימה תהליכים רעילים שכבר נולדו בהוליווד, ולא בטוח שבטווח הארוך השמחה הזאת לא תתברר כמוקדמת.

      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      בהוליווד שמחים לאיד לנוכח הכישלון. מתוך "בהיר" (צילום: Matt Kennedy)

      קשה להתחיל לתאר את "בהיר", משום שמדובר באחד מאותם סרטים שמצליח לגרום למוטיב קופסת הסרדינים להיראות כמו יאכטה. הבמאי דיוויר אייר ("סוף המשמרת", "יחידת המתאבדים") והתסריטאי מקס לנדיס ("ויקטור פרנקנשטיין", "כרוניקה בזמן אמת") משלבים כאן שני ז'אנרים: פנטזיה ודרמת פעולה משטרתית, או אם תרצו - "יום אימונים מסוכן" פוגש את "שר הטבעות". מספיק שנאמר שלפני 2,000 שנה התאחדו כל הגזעים למלחמה בישות כלשהי בשם "אדון האופל", הביסו אותה יחד, והתפזרו גזע-גזע למקומו. האלפים הפכו עשירים ומוצלחים, האורקים התכנסו לתוך גטאות והודרו חברתית, ובני האדם נותרו פחות או יותר במקום שהכרנו. העלילה מתארת את סיפורם של השוטר דריל וורד (וויל סמית) והאורק הראשון במשטרה, ניק ג'קובי (ג'ואל אדגרטון), שנאלצים לעבוד יחד כשותפים. וורד, כמו יתר חבריו ומרבית בני האדם, נושא עמו טינה עזה לאורקים, אך נאלץ לשתף פעולה. סיור שגרתי של השניים מוביל אותם אל בית מסתורי ופותח שרשרת של הסתבכויות עם כנופיות אורקים ובני אדם, שירותי ביון סודיים, קבוצות מחתרת של אלפים, שרביטים קסומים, נערות עם כוחות על, מיתוסים עתיקים - ואני די בטוח ששכחתי לפחות 12 עלילות משנה.

      עוד לפני שמתחילים להתייחס בכלל ל"תסריט" של לנדיס, חשוב לציין שהוא הצטרף ביממה האחרונה לרשימה ההולכת ומתארכת של אנשי קולנוע החשודים בתקיפות מיניות. העובדה הזאת הופכת את הוויכוח של דיוויר אייר בטוויטר עם אותו דיוויד ארליך שהעז לבקר את התסריט, למקוממת הרבה יותר. בדיון רמז אייר שהביקורת לא רלוונטית משום שארליך לא כתב תסריט בעצמו. המקרה הזה מתקשר ישירות לסגנון הקולנועי של אייר, שכבר הותיר שלל צלקות נפשיות על כל מי ששרד את "יחידת המתאבדים": בולשיט מצ'ואיסטי בואכה גזעני, עם שלל סטיגמות לעוסות על "קשיחות" (מסתבר שלהביט במישהו ממש ממש מקרוב, זה מאוד מרתיע) סלנג כנופיות מטופש, סקסיזם מיותר ואלימות אקלקטית וממוחזרת. לנדיס מצרף לכל השפע הזה תחושת חוסר בהירות מוחלטת. בשום שלב לא ניתן לנו רקע אמיתי וברור לאופן שבו הגענו לעולם של גזעים וקסמים שחיים זה לצד זה, להיסטוריה של דמויות או לפרטי אישיות כלשהן מלבד היותן "רעות" או "טובות". אנשים פשוט צצים בסרט הזה, לרוב חמושים בנשק חם, ולאחר מכן מתברר צל מעורפל של זהותם. גם אותה דמות רשע אולטימטיבית בעלת השם הקלישאי בהיסטוריה ("אדון האופל") מעולם לא זוכה לכל הסבר לכך שכולנו צריכים לחשוש ממנה.

      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      בולשיט מצ'ואיסטי בואכה גזעני (צילום: Matt Kennedy)

      השטחיות האיומה הזאת רק מתגברת כשמבינים שלנדיס ניסה לשתול בתוך התסריט שלו ביקורת חברתית על הנעשה בארה"ב של היום. עיקרה כמובן הוא היחס לזר והשונה, וכן לתנועת Black Lives Matter והמאבק של קהילת השחורים באלימות המשטרתית. כל אלה מתרסקים, ובכן, תחת אלימות משטרתית איומה ונוראית, שנאה וזלזול בכל פרט, וסצנה שבה וורד מכה למוות פיה. לכך צריך להוסיף גם את הדינמיקה העצלה והצפויה של שוטרים שמתחילים להעריך זה את זה רק כי נלחמו כתף אל כתף. גם ערכי ההפקה של הסרט עצמו נראים זולים, הסצנות דלות בפרטים, כהות ומשעממות, והאפקטים הממוחשבים לא איכותיים במיוחד. וכשמוצר כל כך שטחי ובנאלי יוצא מתחת המטריה של נטפליקס, הדאגה בהחלט מובנת. לא זו בלבד שעם 90 מיליון דולר חייבים לעשות הרבה יותר, שוב ניכר כאן היעדר מוחלט של יד מכוונת כלשהי או סוג של ביקורת מבית שתדע לזהות את הפגמים במוצרים לפני שהם יוצאים לאוויר העולם. העובדה שגם אחרי הביקורות נטפליקס לא רואה בעיה עם המשך של עיסוק ביקום הזה, מאוד לא מעודדת.

      ואיך אפשר בלי כמה מילים על וויל סמית, עד לפני שני עשורים כוכב הקולנוע המצליח והגדול בעולם. שרשרת של בחירות נוראיות הובילו את סמית למעמדו הנוכחי, והפיחות הדרמטי הזה במעמדו בהחלט ניכר ביכולות שלו. במקום שבו עמד בעבר כוכב מסעיר וכריזמטי, ניצב היום מי שמדקלם שורות וממחזר מניירות שכבר ראינו שוב ושוב ב"בחורים רעים" ו"גברים בשחור". משהו כבוי מאוד בסמית הנוכחי, וההוכחה לכך היא שג'ואל אדגרטון מצליח לגנוב את הפוקוס, ולהיות הצלע המעניינת, המשעשעת והנוגעת ללב מבין השניים (באופן יחסי כמובן). כבר היו מקרים שבהם קריירות של כוכבי ענק כמו סמית הוספדו, רק כדי לחזור ובגדול בזכות תפקיד מצוין אחד. נותר רק לקוות שתפקיד כזה מחכה לו באופק, כי עוד כמה תפקידים כאלו והצער על סמית יתנדף לטובת התעלמות מוחלטת.

      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      גם הפעם לנבלים אין שום היגיון או משמעות (צילום: Matt Kennedy)

      "בהיר" הוא סרט רע וטיפשי, אבל באותה נשימה כדאי לומר שהעליהום עליו היה מעט גדול מדי. סרטים כמו "סרט אימוג'י", "ליגת הצדק" או "רובוטריקים: האביר האחרון" היו גרועים לא פחות ממנו, אבל כאמור זהו כבר מזמן לא הדיון. השאלות לגבי "בהיר" מורכבות הרבה יותר ועוסקות במוטיבציה של נטפליקס לנצל את משאביה והשפעתה כדי ליצור יותר "אוקג'ה" ו"סיפורי מאירוביץ'". הרצון למלא את הספרייה בתכנים מקוריים בכל מחיר מובן לאור התחרות המתעצמת, אבל לטווח הארוך הוא פוגע בנטפליקס, במנוייה ובקולנוע. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה להרגיש שמישהו זלזל בו במשך שעתיים.

      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      (צילום: Matt Kennedy)
      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      (צילום: Matt Kennedy)
      בהיר עם וויל סמית - נטפליקס (יח"צ , Matt Kennedy)
      (צילום: Matt Kennedy)